שירים; דרור אידר, עמית מאונטר

דרור אידר

שיר לאהבה המתה

 שִׁיר לָאַהֲבָה הַמֵּתָה

הַמְּחַיָּה

אֶת אוֹהֲבֶיהָ עַל מוּת

הַמְּנַסָּה אֶת שׁוֹחֲרֶיהָ

עַד כְּלוֹת

שִׁיר לָאַהֲבָה

הַמְּפָרֶקֶת אוֹחֲזֶיהָ

עַל סַף

כַּף אֶל כַּף

שִׁירוּ שִׁיר חָדָשׁ

לְזוֹ הַמְּמִיתָה אֶת אַחֲרוֹנֶיהָ

שֶׁהֻבְקְעוּ בָּעִיר

הָרִיעוּ בְּגָרוֹן נִרְטָב

לָאַהֲבָה הַמַּצְמִיתָה

אֶת אֲסִירֶיהָ

לָעֲרֵבָה הַמְּבַלֶּלֶת

הִסּוּסִים בָּאֹפֶל הָרָחוֹק

שֶׁל חַיֵּינוּ

שִׁירוּ

כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ

לֵילֵנוּ

וּמִמֶּנָּה חַיִּים לַיּוֹם הַנּוֹשֵׁךְ בַּעֲקֵבֵינוּ

שִׁירוּ, שִׁירוּ

לָאַהֲבָה הַמֵּתָה

הַמִּתְחַדֶּשֶׁת בָּנוּ אָקוֹרְד

עֲנָקִים וּמְטַלְטֶלֶת סִימָנִים

יְשָׁנִים שֶׁנִּרְקְבוּ וְהִנֵּה

מְצַמְּחִים עֲשָׂבִים

שֶׁל תִּקְוָה

בַּקְּשׁוּ מִמֶּנָּה לָמוּת

לְרֶגַע אוֹ שְׁנַיִם

וְאָז תַּעֲלֶה בִּלְחָיֵיכֶם

כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ הַמֵּצִיץ

מִתּוֹךְ פִּצְעֵי הָאָרֶץ הַחֲרוּכָה מִנִּי.

לָכֵן שִׁירוּ

לָאַהֲבָה הַמֵּתָה

הַשָּׁטָה

בֵּינוֹת לָאוֹהֲבִים

הַמָּטָה לְרַגְלֵי הַדּוֹאֲבִים

וּמְפַזֶּרֶת סַכִּינִים

שֶׁל תַּדְהֵמָה

 —–

עמית מאוטנר

חזרה לשגרה

אַחֲרֵי הַסִּיבוּב הַמְּסֻכָּן

הִתְחִיל הַנֶּגֶב

תַּהֲלִיךְ שִׁקּוּם. לְיַד בֵּית הֶעָלְמִין שֶׁל

רֵעִים, מְבַקְּרִים מֵרָחוֹק בָּאוּ בִּפְרָחִים

בִּשְׂדוֹת כַּלָּנִיּוֹת מְדַמְּמוֹת.

חַקְלַאי מִבְּאֵרִי יָצָא לִנְקֹשׁ בַּדְּלוּעִים

לֶאֱמֹד אֶת הַפְּצוּעִים.

הָעֲגוּרִים הִפְגִּינוּ שׁוּב אֶת מַטְּסֵי הַנְּדוּדִים.

הַטַּנְקִים שֶׁחָזְרוּ נָחִים עַל תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה

כְּמוֹ תַּעֲרוּכַת שְׁנֵי דּוּנָם שֶׁל קָנֶה אָרוּז.

וְגַם חַיָּל שָׁבַר שְׁמִירָה כְּקֶדֶם.

צִיּוּץ דְּרוֹרִים פְּשׁוּטִים חָזַר לִתְקֹן עַל הַגָּדֵר.

שֶׁקֶט מִתְחַמֵּשׁ עַד הַסִּיבוּב הַבָּא.

 

דקויות

בְּלַיְלָה חֹרֶף שֶׁכָּזֶה קָשֶׁה

לְהַבְחִין בְּדַקֻּיּוֹת:

אִם רַעַם מִתְגַּלְגֵּל

זָרוּק בְּמוֹרְדוֹת הַשְּׁחוֹר

אוֹ אִם סִילוֹן יָזוּם הוּא

זֶה, מָטוֹס נִרְכָּס לִקְצֵה מַטְּלָתוֹ.

הַאִם חַלּוֹן נִרְעָד קַלּוֹת בְּרוּחַ

שְׁטוּת שׁוֹגֶגֶת אוֹ

אִם מְטֻלְטָל מֵהֵד בּוּמָהּ שֶׁל נְפִילָה

בִּכְפָר מוּרָם עַל טִיל.

הַאִם הַשֶּׁקֶט שֶׁבַּגֶּשֶׁם נִסְחָט

לִכְבוֹד שֵׁנָה כּוֹלֶלֶת

אוֹ שֶׁמָּא שֶׁקֶט מִבְצָעִי שׁוֹטֵף,

שֶׁקֶט חֹר כְּנִיסָה וִיצִיאָה?

בָּרָק מַבְזִיק. בְּתוֹךְ מַבּוּל

שְׁמוּעוֹת עֲלֵי הַקְּלֶמֶנְטִינָה

מִתְוַכְּחִים בְּשֶׁצֶף כָּל הַלַּיְלָה

אִם הָיָה אוֹ לֹא הָיָה,

נָפַל אוֹ לֹא

נָפַל?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' כסלו תשע"ג, 23.11.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-23 בנובמבר 2012,ב-גיליון ויצא תשע"ג - 798, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: