סולמות קשים, סולמות רכים / יעל מאלי

האמן נפתלי בזם הרבה לעסוק בחלום יעקב, כנראה בשל סיפור חייו. עיון במוטיב הסולם ביצירותיו מלמד על השינוי שחל בו – מאמונה בוטחת באדם אל מקום עגול ומורכב יותר. 
דיאלוג בתמונות

בספר בראשית מתוארים חלומות רבים, אך גיבוריו פוגשים מלאכים דווקא כשהם ערים. חלום יעקב הוא החלום היחיד המתאר מלאכים. הכתוב מסביר שאין מדובר בחלום פרטי, אלא בחלום סמלי ונבואי. פרשנים רבים נדרשו לפענח את החלום. מדרש בראשית רבה מקדיש לכך פרשה שלמה (פרשה סח), ומציע פרשנויות מגוונות לזהות המלאכים, למיקום הסולם על הארץ ועוד.

במרכז החלום הסולם. המילה "סֻלָּם" יחידאית במקרא, והחוקרים חלוקים באשר למקורה. יש טוענים שהיא נובעת מהשורש סל"ל שהוראתו "להרים סוללה" ויש המסתמכים על המילה האכדית simmiltu, שהוראתה: סולם, מדרגות.

המילה ‘סולם‘ מזכירה מילה מקראית אחרת – ‘מסילה‘, שפירושה – דרך סלולה. מילה זו טומנת בחובה את המימד האופקי של המציאות ומזכירה את הדרך הפיזית שעשה יעקב מארץ ישראל לחרן.

“אִם יִהְיֶה אֱ־לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה‘ לִי לֵא־לֹהִים“. במובנו המודרני ‘סולם‘ הוא “מכשיר עשוי שתי קורות וביניהן שלבים (חווקים) ובו מטפסים, עולים ויורדים“ (מילון אבן שושן). תהא צורת הסולם אשר תהא, היא מבטאת את המימד האנכי של הקיום האנושי, הקשר בין הארץ לשמים: “וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ־לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּו“.

ניתן לפרש את היצירה על רקע מלחמת יום־הכיפורים והאבל על מות הבן. 'סולם יעקב', 1977

עולם סמלי עשיר

אמנים רבים תיארו את חלום יעקב. כדי לתאר את החלום היה על האמנים לבחור כיצד להציג את הסולם ביצירתם. הסולם הוא סמל אוניברסלי, ארכיטיפי, המסמל קשר בין האנושי לא־לוהי, בין העולם החומרי לרוחני, בין המודע ללא מודע. לאמנים שרצו לצייר את סולם יעקב היו דוגמאות של סולמות מהאמנות הקדומה ואילך. חלקם בחרו לתאר את החלום ללא הסולם (ג'וזה ריברה, 1652־1591, חלום יעקב, 1639), אחרים תיארו את הסולם כגרם מדרגות (רפאל סנציו, 1520־1483, פרסקו, מוזיאון פלצי פונטיפיקיו, הוותיקן, רומא). מרביתם ציירו את הסולם המאונך או האלכסוני בעל השלבים (ladder).

האמן נפתלי בזם הרבה לתאר סולמות ביצירותיו. בשנת 2000 התקיימה במוזיאון הפתוח בתפן תערוכה של בזם, שנקראה: ‘סולם חבלים‘. הוא בחר את שם התערוכה כמתאים ביותר לייצג את יצירתו בסוף שנות התשעים. הסולם נראה כסולם חווקים רגיל, אך תמיד הוא משולב בעולם סמלי עשיר. בשנים האחרונות הסולמות הבזמיים שינו את צורתם. הם הפכו, בלשונו, ל“סולמות רכים“.

 נפתלי בזם נולד ב־1924 באסן שבגרמניה למשפחה שומרת מצוות שמוצאה מפולין. ב־1938 גורשה המשפחה לפולין. הבן הצעיר, נפתלי, נשלח לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. כשנפרדו ההורים ממנו, מילותיו האחרונות של אביו היו: ‘תזכור שאתה יהודי‘. הוריו נספו באושוויץ ב־1943. הפרידה הטראומתית מהוריו הותירה בו רושם קשה. בזם למד ולימד בבצלאל ובפריז. ב־1952 חזר לארץ והיה פעיל כאמן וכמאייר בתנועה הקיבוצית. בשנות ה־50 צייר בזם בסגנון ‘הריאליזם החברתי‘, סגנון שאפיין את האמנים הישראלים שנמנו עם מחנה השמאל וחשו מחויבים לאידיאולוגיה החברתית.

יצירותיו המוקדמות מאופיינות בקו אקספרסיבי וחזק ובתיאור ריאליסטי של נושאים היסטוריים־לאומיים. בין השנים 1970־1971 יצר את תבליט הכניסה ב“יד ושם“ וצייר את תקרת אולם הכניסה לבית הנשיא בירושלים. בנו, יצחק, נהרג בפיגוע ב־1975. על רקע מצבה הרפואי של אשתו ב־1995 הקים סטודיו בפריז, לאחר מכן עבר לבאזל שבשוויץ, שם חי עד 2009, ואילו כיום (2012) הוא מתגורר ויוצר בתל אביב. בזם, אמן פורה, לא זכה להכרת הממסד האמנותי בישראל ויצירותיו אינן מוצגות (עדיין) במוזיאונים הגדולים.

מסוף שנות ה־50 התרבו ביצירותיו של בזם היסודות היהודיים, ופחתו היסודות הישראליים. בזם החל לנסח “תחביר פיוטי־סמלי שבו חוזרים תרנגול הכפרות, הדג המת, נרות השבת וכיוצא בזה כקינה ציורית לזיכרון יהודי, אישי וקולקטיבי“ (בר־אור, עפרת, העשור הראשון, עמ‘ 25). שפת הציור של בזם היא פיגורטיבית למחצה, בעלת סגנון סוריאליסטי. בזם פיתח מערכת סמלים שמבטאת את הביוגרפיה האישית שלו ואת יחסו למסורת ולאירועים הלאומיים שחווה, השואה והקמת המדינה. אחד הסמלים החוזרים ונשנים בעבודותיו הוא סולם יעקב.

חיי יעקב

מדוע כה מרבה בזם לתאר סולמות בעבודותיו? בהתבוננות חופשית על תולדות חייו של נפתלי בזם, ניתן לראות כיצד חיי יעקב אבינו מהדהדים בהן ומעניקים להן משמעות.

כמו יעקב אבינו גם בזם עזב את מולדתו לבדו, באופן פתאומי, בבהלה, מתוך סכנת חיים. יעקב ברח מאימת עשו, בזם ברח מאימת הנאצים כשנשלח ארצה ב־1938 במסגרת עליית הנוער. שניהם נדחפו לעזיבה זו שלא מרצונם, אלא בלחץ הוריהם. שניהם נפרדו מההורים פרידה חטופה ולא פגשו אותם שוב. ליעקב אבינו וגם לבזם, הבריחה פתחה שער לחיים חדשים ויצירתיים. כמו יעקב, כך גם נפתלי מצא את זיווגו בארץ החדשה, נשא אישה, הוליד ילדים. בזם הפך בזכות כישרונותיו לאמן ולמורה, יעקב אבינו הצליח בזכות כישרונותיו לבסס את מעמדו הכלכלי. שניהם הגיעו לסביבה זרה וזכרו את המורשת שממנה באו. על יעקב נאמר: 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי' (רש"י בראשית לב, ח), וגם בזם זוכר את מורשת בית אבא. אמנם הוא אינו מקיים את המצוות כהלכתן, אך הוא מנהל דיאלוג חי עם המסורת.

ניתן לערוך הקבלה בין ההבטחה הא־לוהית שניתנה ליעקב בחלום לבין התגשמות החזון הציוני בחייו של נפתלי. למרות הצלחתו הגדולה וחזרתו לארץ ישראל עם משפחתו הענפה ורכושו הרב, לא חווה יעקב אבינו את חייו כחיים מאושרים. בפגישתו עם פרעה הוא מסכם את חייו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז, ט). משהו מהרוח הפסימית הזו שורה גם על בזם. ההבדל המהותי בין שניהם הוא שיעקב אבינו, במסע החיצוני והפנימי שעשה, אמנם איבד את בית הוריו אך חזר אליו בסוף המסע, ובדרך מצא את א־לוהיו, את בית הא־ל. אצל בזם, לעומת זאת, "הטראומה הטביעה בו את חותמה: הוא איבד את אמונתו הדתית והחליף אותה באמונה ביכולתו של האדם לבנות חיים חדשים, מבוססים על צדק ושוויון" (עמישי־מייזליש, 1986, עמ' 9).

ב־4 ביולי 1975 נסע בזם עם בנו יצחק למרכז העיר ירושלים. בזם הלך לפגישה ויצחק הלך בשליחות אביו לקנות כלי עבודה ומסמרים, כדי לעזור לאביו להציב בחצר בית־ספר 'רנה קאסן' את פסל 'חלום יעקב'. יצחק נפגע אנושות בפיגוע מקרר התופת, ומת מפצעיו לאחר שלושה שבועות. אביו חש אשמה על ששלח את בנו למקום הפיגוע. מאז חייו של בזם השתנו, והוא נסע לחו"ל לשנים אחדות. למותר להזכיר שגם יעקב אבינו חי שנים רבות בצל תחושת השכול על בנו האהוב, יוסף. בנוסף, לבזם יש קשר מיוחד לדמותו של יעקב גם משום שאביו נקרא בשם זה.

האדם האיתן

נתבונן בשתיים מיצירותיו של בזם העוסקות בסולם יעקב. הראשונה, יצירה מלאת עוצמה מ־1977 הנקראת 'סולם יעקב'. הרקע של התמונה צבוע בצבע חום־אדמה, ועליו כתמים אדומים גדולים המזכירים בצורתם טביעות רגליים. הכתמים האדומים מוליכים את העין אל הפינה הימנית העליונה, שם נראית סירה קטנה שיוצאים מתוכה עוגן צהוב ומשוט אדום. במרכז היצירה עומד סולם צהוב גדול המודגש באמצעות קווי מתאר שחורים ועבים היוצרים תחושה מכאנית ואקספרסיבית. בצידה השמאלי דמות אנושית גדולת מימדים המזכירה דמויות המתוארות בגרניקה של פיקאסו (1938).

'סולם יעקב' של בזם יוצר תגובות מורכבות. האלגיה שמבטאת גרניקה נמצאת גם ברקע ליצירת בזם. בשנים אלו מתייחס בזם לתוצאות מלחמת יום הכיפורים ולאובדנו האישי. נוכל לראות ביצירה את הזעקה והקינה על האובדן כתוצאה ממלחמה. ניתן לפרש את היצירה רק על רקע מלחמת יום הכיפורים והאבל על מות הבן. הדמות נאחזת בסולם כמו טובע, כאשר הסולם מקביל לעוגן הספינה. בהסתכלות כזו נראה שהסולם מבטא התרחקות מהארץ, והסירה משמשת לתיאור מסע הפוך למסע העלייה (האמן חי בשנים אלו בפריז, במעין גלות מרצון).

ניתן לפרש את התמונה גם מתוך ראייה אופטימית. הרקע של היצירה צבוע במשטחים של צבעים חמים. בפינה הימנית מתוארת סירה המייצגת ביצירת בזם את העלייה ארצה בספינת מעפילים. הסירה מיוצבת בעזרת עוגן בצורת גלגל הצלה. הצורה האדומה הבוהקת היוצאת מן הסירה אינה משוט אלא כבש הירידה מהסירה המוביל אל הסולם.

הדמות האנושית הממלאה מחצית משטח התמונה מבטאת הנגדה לדמות היהודי הגלותי. זהו החלוץ, העברי החסון, שעובד עבודת כפיים ובונה את הארץ. במאמץ כביר האדם מציב את הסולם. הדמות מזכירה את הדמויות שביצירתו המוקדמת של בזם בסגנון הריאליזם החברתי, המושפע מהסגנון הסובייטי. הפועל אוחז במעדר שנראה כמו חץ. ידו כרוכה בתפילין. רצועות התפילין מתכתבות צורנית עם שלבי הסולם. תנוחת הראש ההפוכה של הדמות מעוררת אותנו לחשוב: לאן הוא מפנה את מבטו? למעלה? האם הוא מצפה לסיוע מהא־ל? האם הפועל שואף לקשר רוחני? האם הוא רוצה לטפס על הסולם? האם הוא מסתכל עלינו, הצופים, וקורא לעזרתנו? למה משמש הסולם? להוריד את העולים מן הספינה ולקרקע אותם? לאפשר לפועל לטפס? למה ידו כרוכה בתפילין? אם הוא באמצע העבודה, הוא אינו אמור להתפלל בו־זמנית. אולי העבודה שלו היא תחליף לעבודת ה'?

אין לי תשובות מוחלטות לשאלות הללו. אני חשה שהיצירה מעבירה מסר מורכב שיש בו מרכיבי זהות יהודיים ולאומיים. שאופטימיות ופסימיות משמשות בו בערבוביה. על היצירה שורה רוח האדם האיתנה, המביעה את יכולתו של האדם לעצב את חייו.

הסולם ביצירה זו הוא חומרי ואיתן, ומבטא קשר חזק יותר אל האדמה מאשר שאיפה אל השמים. אולי לסולם כזה התכוון א"ד גורדון באומרו: "כל מטרת הציונות היא למצוא מקום שבו ניתן יהיה להניח את רגלי הסולם, סולם יעקב".

האם הסולם הארצי והאנושי הזה עומד בסתירה לסולם יעקב המקראי? אפשר לבאר ציור זה לאור הפרשנות החסידית המפרשת באופן אלגורי את הסמלים בסולם (דגל מחנה אפרים, פרשת ראה, רבי אפרים מסדילקוב נכד הבעש"ט):

וזהו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו). פירוש : …ידוע להוי לך שאתה מוסיף ומרבה בעליה זו, כי כשאדם יורד למדרגה תחתונה חלילה אזי יורדין עמו רוחניות וא־להות ונשמות ועולמות. וכשהוא עולהאזי כולם עולים עמו וזהו "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" – ביעקב ממש.

הסולם הוא סמל לאדם עצמו. השלבים בסולם מסמלים את כוחות הנפש שבאדם ואת השינויים הרוחניים שהוא עובר במהלך חייו. בשינויים יש עליות ומורדות, והשינויים שעובר היחיד משפיעים על כלל ישראל.

באחת השיחות שניהלה אוצרת התערוכה 'סולם חבלים', רותי אופק, עם האמן, הוא אמר לה:

אם נבדוק את הסמלים שהיו ואת הסמלים הקיימים, נראה שחלקם לא השתנו ואילו אחרים השתנו מאוד. הסולם הוא זה שעבר את השינוי הגדול ביותר. בעבר שימש סמל לעלייה, לחלום ולתקווה. עם הזמן הוא הפך להיות סולם חבלים בעל תכונות אחרות. הוא רך וגמיש. אולי אפשר להשוות אותו לציונות שבעבר הייתה נוקשה, והחלום היה נוקשה, ולכן נבקעו בו סדקים, ומכאן שגם החלום הציוני התגמש. אני מרכך את הסולם, הוא חייב להשתנות נוכח המציאות המשתנה. הסולם היום פחות יציב אבל יותר חזק" (אופק, סולם חבלים, עמ' 17).

הסולם היציב נפרם. 'בית אל', 1999

כיוונים שונים

בשנות ה־90 החל בזם לצייר 'סולמות רכים'. קווי המתאר החזקים של הסולם נעלמו. הסולם בנוי ממשיכות מכחול קטנות היוצרות מבנה של סולם חבלים. בזם 'קולע' את ציוריו. הסולם היציב המוכר לנו מיצירות קודמות נפרם – הוא לא מוצב ארצה, אלא משריש. עלים גדולים נפרשים מסביב, מחזקים את תחושת הצמיחה.

נדגים את המסר של סולם החבלים בעזרת היצירה 'בית אל' (1999). ביצירה זו ישנה התייחסות ישירה לדמות של יעקב אבינו ולסיפור חלום יעקב. היצירה מחולקת לשני משטחי צבע גדולים. החלק העליון שתופס כשלוש חמישיות משטח היצירה צבוע בוורוד, ויוצר תחושה של שמים מיסטיים שבהם שטים עננים בצבע כחלחל אפור. גם החלק התחתון של היצירה צבוע בגוון אפור־כחול הדומה לצבע העננים. בחלק התחתון מתוארות אבנים גדולות ועליהן שוכב האמן בדמות יעקב. במבט ראשון קשה להבחין בין הדמות לבין האבנים. מבין האבנים מזדקרת צורת מזבח רבוע העשוי מאבני גוויל וממילים. מעל המזבח רשומה המילה "אל". מתחתיה, בצורה אורנמנטית, כתובות המילים:"בית אל".

מבין האבנים 'צומח' סולם המצויר בקווקווים, 'סולם חבלים'. באופן מפתיע, מסתיים הסולם בלולאה הנותנת תחושה של תנועה סיבובית. דגם הסולם בעל השלבים הישרים השתנה, והפך לסולם המתואר בקווים מעוגלים, רכים. סולם 'ארוג' בעל קצוות פרומים שבסופם מופיעים: משוט, גלגל וחנית.

כל אלמנט מצביע לכיוון שונה. הפנייה לארבע רוחות השמים יכולה להצביע על כך שהאמן מסמן ביצירתו שכיום (בניגוד לעבר) אין דרך חיים אחת ברורה, אלא ניתן לבחור בכיוונים שונים, אולי אפילו מנוגדים ובו־זמניים. קריאה כזו של היצירה תואמת את יחסו המשתנה לציונות. במקביל, ניתן לראות בהצבעה על כיוונים שונים ביטוי לתחושה של אובדן דרך. שתי האפשרויות יוצרות קומפוזיציה שמתכתבת עם ההבטחה הא־לוהית בחלום יעקב: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד) תוך שינוי או היפוך של המשמעות המקורית.

על החנית מודגשת המילה 'אל'. הגלגל מזכיר את גלגל ההצלה מ'סולם יעקב' של 1977. גלגל ההצלה כבר אינו נראה כעוגן של ספינה אלא מרחף בחלל. הסירה לא מופיעה. מייצג אותה משוט קטוע, המזכיר בצורתו את המעדר־החץ. יעקב שוכב על אבנים. ידו האחת כרוכה ברצועות תפילין, המתכתבות בצבעיהן עם המזבח. ניגודי השחור־לבן במזבח ובתפילין ממקדים את תשומת הלב של הצופה. היד העטורה בתפילין מוצבת אנכית ומשמשת מעין בסיס והתחלה לסולם. ידו השנייה ובגדו אף הם מעוטרים בפסים, רק שהפעם הפסים מצוירים על רקע כהה.

מוטיב הפסים מתקשר לכתונת יוסף. הקישור לכתונת יוסף יכול להוביל לאילוזיה למות הבן יצחק, וגם המזבח רומז לקרבן. כתונת יוסף יכולה לרמז גם על גורל הבן הנבחר, שהצליח בחייו למרות הקשיים העצומים. בגד הפסים מתקשר גם למדי האסירים במחנות הריכוז, קרבנות השואה שאותם מנציח בזם ביצירותיו.

יעקב הוא בן־דמותו של האמן. עיניו של יעקב פקוחות. ארשת פניו מתוחה. עמישי־מייזלש קושרת את הבעתו הנסערת של יעקב עם הפסוק "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ־לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"(בראשית כח, יז) ועם הסיפור הביוגרפי שלו. יעקב נדר שאם הא־ל ישמור אותו בדרך וישיבו בשלום לבית אביו, הוא יהיה לו לא־לוהים. בזם היה מודאג אז מניתוח שהיה צריך לעבור בחו"ל, וחש שרק בעזרת הא־ל יוכל לשרוד ולשוב לארץ.

התחביר של בזם הקושר את התפילין עם הסולם יוצר עניין צורני ותוכני. התפילין יכולות להביע את הרצון של בזם להתפלל לרפואתו האישית, את הסיכוי לקבל עזרה מהא־ל או את הכבלים המותירים אותו שרוע חסר־אונים על האבנים. הסולם הרך שנראה כמו לולאה ממחיש בעיניי את הביטוי גלגל חוזר בעולם. היצירה נראית כמבטאת את האפשרות לעלות ולרדת בעולם הזה. בשונה מהיצירה הקודמת, שבה יעקב עמד ניצב ואחז בסולם בחוזקה, כאן יעקב שוכב, דומה יותר ליעקב אבינו החולם על מלאכים בעודו שוכב על אבנים. יעקב של יצירה זו הוא יעקב המנהל דיאלוג עם א־לוהיו, הוא לא נראה בטוח בתשובות, בכיוונים שהחיזיון הלילי מראה לו, אך הדיאלוג חי וקיים.

דיאלוג עם המסורת

אם נחזור אל הדימוי המקראי של סולם יעקב, הרי הסולם של בזם ביצירתו משנות ה־70 ואילך "מוצב ארצה", מחובר לעשייה האנושית כאן על פני האדמה. סולם זה הוא יותר 'סוללה', לתחושתי, מאשר גרם מדרגות. באופן מטפורי, הוא מחזק את האחיזה של האדם בעולם הממשי. משנות ה־90 ואילך הסולמות הרכים והגמישים של בזם מוסיפים נופך יותר רוחני למוטיב הסולם ביצירתו ומרחיבים את גבולות הפרשנות.

התבוננות ביצירות בזם יוצרת תמונה מורכבת. המסרים שעולים מהן אינם חד־משמעיים, הם יוצרים תחושה של קשר עז למסורת המלווה בדיאלוג דיאלקטי איתה. ניתן לראות בעבודות התרפקות על העבר הגלותי יחד עם בניית העתיד הציוני. יש בהן ממד מתמיד של אבל על השואה עם התבוננות אופטימית ומשתאה על ההווה הנרקם בארץ־ישראל. ניתן לראות ביצירות הד לביוגרפיה האישית של האמן.

הסמלים ביצירתו של בזם שוזרים את האישי בלאומי, ואת החוויה הישראלית בזו היהודית. הם משנים משמעות ויוצרים תמונה רבת ממדים, שהמוטיבים שבה נדמים בעיניי למילים שמתחברות למשפטים חדשים ולסיפור חדש.

יעל מאלי היא ראש מסלול הסבת אקדמאים במכללת אפרתה

yaelmaly@gmail.com

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' כסלו תשע"ג, 23.11.12

פורסמה ב-23 בנובמבר 2012, ב-גיליון ויצא תשע"ג - 798 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הכתבה כמוה כסולם מיטלטל ובה בשעה ניצב בטוח. התרגשות אחזה בי כשתפסתי דרך הניתוח של יעל מאלי את מהות התפילין, גם כמעין כסולם גמיש, הכרוך על זרועו של אדם ומסמל את העולמות שהוא מעלה ומוריד עמו בחייו על פי 'דגל מחנה אפרים'. כמו כן הצורה של 'הסולם היציב נפרם' נדמית כמעין לויתן עם עינו הירוקה וכמו שמנתחת מאלי בכתבה עולמות עליונים ותחתונים מתערבבים והאדם בחלומו מקיימם בעצם קיומו.זהו קצה קצהו של תחושות ומחשבות שמלוות אותי למקרא כתבה פותחת לבבות זו. תודה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: