אצבעו המאשימה של האנוס / עינת טלמון

עוד בטרם חזרה ספרד לנכס לעצמה את יהודיה, פורסם בה רומן על אהבה אסורה בין קתולית לפליט יהודי שבאמצעותו מוטחת ביקורת על הדת המאובנת. אולי נטלו עמם המגורשים את הלהט הדתי?

גלוריה

בניטו פרז גלדוס

מספרדית: מנחם ארגוב ורוזה בוראקוף

רימונים, 2012, 406 עמ'

לאחרונה ראה אור הרומן 'גלוריה', סנונית ראשונה בעברית, ויש לקוות שלא אחרונה, מיצירותיו של בניטו פרס גלדוס, גדול סופרי הריאליזם הספרדי, מקבילם האיברי של דיקנס, בלזק וטולסטוי. אך בניגוד להם מקומו נפקד ממדף הספרים העברי עד כה.

פרס גלדוס נולד בלאס פלמאס שבאיים הקנריים בשנת 1843, בנו העשירי של איש צבא. בשנת 1861 עקר למדריד הבירה ללמוד משפטים ובמהרה השתלב בחיי הבוהמה של העיר ובחוגי הספרות שלה. גלדוס תירגם את דיקנס לספרדית, הרצה על יצירותיו של שייקספיר ורחש הערצה רבה ליצירותיו של סרוונטס, יוצרו של דון קיחוטה. הוא היה פוליטיקאי ליברלי ונבחר לקונגרס מטעם הרפובליקנים.

גלדוס היה סופר פורה ביותר, ופרסם בין היתר שלושים ואחד רומנים ומחזות רבים. הדמויות המאכלסות את יצירתו לקוחות ברובן מן החברה במדריד בת זמנו, שהייתה המוקד הפוליטי והתרבותי של ספרד, ומשום מה אינה זוכה למקום של כבוד כמו אחיותיה בירות אירופה. כמן כן שילב ביצירותיו אירועים היסטוריים ופוליטיים, ברובם מחיי העיר.

פולמוס דת ומדינה

הבחירה לתרגם את "גלוריה", אחת מיצירותיו המוקדמות, שנכתבה בשנת 1877, אינה מקרית. הספר מגולל את סיפור אהבתם האסורה, הרת הגורל, של גלוריה לנטיגואה, צעירה קתולית, ודניאל מורטון, ניצול ספינה טרופה ממוצא יהודי.

העלילה מתרחשת בכפר בצפון ספרד למרגלות האוקיינוס האטלנטי. הרומן נפתח במשפט רב עוצמה וסתום על זירת הפורענות, המצויה ב'מפה הדמיונית' של הסופר:

שם הרחק, מעבר לגבעה ירוקה, במקום שטובלים בחלקו הצפוני במימי האוקיינוס ומתרומם שפך מעוקל, שוכן פיקובריגה, כפר שאין לחפשו במפה הגיאוגרפית אלא במפה הרוחנית של ספרד.

אהבתם של גלוריה ודניאל מציבה ראי מול המצב החברתי התרבותי והמוסרי של ספרד במאה התשע עשרה. אמנם לטענת גלדוס, "לא היה בכוונתי להעלות בנובלה זו דעות כלשהן בתחום הפילוסופי או הדתי, כי לא לשם כך נכתבות נובלות. כל רצוני היה להציג אירוע דרמטי קרוב לאמת או אפשרי במציאות ותו לא".

אולם קריאה בספר מגלה שגלדוס מיתמם מעט בדבריו אלה. הרומן נטוע היטב בהקשר הפוליטי של ספרד ברבע האחרון של המאה התשע עשרה, שהייתה נתונה בפולמוס סוער בין ליברלים לשמרנים ביחס למקומה של הכנסייה במרחב הציבורי, או במילים אחרות הקשר בין דת למדינה.

עמדתו של גלדוס בוויכוח ברורה והוא יותר ממרמז על כך, באמצעות גלריה של דמויות שמייצגות בדרגות חומרה שונות את חולייה של החברה הספרדית. החל בדמותו של רפאל מהורו, מחזרה של גלוריה, פוליטיקאי שלדידו הכנסייה היא אמצעי נטול תוכן רוחני שתפקידו לשמש שוטר המופקד על הסדר החברתי הקיים, עבור בנהנתנותו המופרזת של כומר הכפר שופע הקסם, שחוגג בארוחת שחיתות את הזכייה בבחירות, הדוגמטיות של הבישוף אנחל לנטיגואה, דודה של גלוריה והצביעות של אביה, דון חואן לנטיגואה.

עם זאת, גלדוס בכישרונו משכיל לחמוק ממלכודת הסטריאוטיפ וכך הכומר הנהנתן הוא גם זה ששם את נפשו בכפו ומושה במו ידיו את אנשי הצוות של הספינה הטרופה ומקפיד לערוך מיסות קצרות במיוחד לטובת צאן מרעיתו, דודה הבישוף של גלוריה הוא איש נקי כפיים ומצניע לכת, טיעוניו של רפאל ה'חילוני' בעד קיום מוסד הכנסייה בתפקיד שמירה על הסדר החברתי והציבורי הגיוניים וראויים בהחלט לאוזן קשבת ואביה של גלוריה אף הוא מגלה ליברליות יחסית כלפי בתו ולא כופה עליה נישואים בניגוד לרצונה.

לעומת תיאורם של בני הכפר, בדמותו של דניאל מורטון יש מן האידיאליזציה. הוא יפה תואר, עשוי ללא חת, חכם, נדיב והרגש הדתי שלו, תהא דתו אשר תהא, כן ועמוק יותר משל יתר הדמויות. האם הדבר נובע מחיבת המחבר ליהודים? האם מרצון לעשות תיקון ולפצות על ההיעדר הזועק של היהודים מספרד? התרפקות על עברה היהודי של ספרד בטרם הגירוש ועל האנוסים, במאות שלאחריו, מאפיינת היום את ספרד שמנכסת לעצמה את יהודיה, ופועלת במרץ באמצעות מספר מוסדות וארגונים ממשלתיים לשחזורה ושימורה של המורשת היהודית שפיעמה בה.

נוסף על הדמויות שמשקפות בהווייתן את הצביעות הדתית ואת הקשר שיש בו טעם לפגם בין דת לשלטון, המספר תורם אף הוא הערות על מצבה העגום של האמונה בספרד:

גלוריה נהגה, כפי שנוהגים תשע עשיריות של הקתולים, שמשמעו, שהיא שמרה את ההוראות הדתיות כדי שלא לצער את הזקנים. מכאן שהחליטה לנהוג כמו ההמון ברשות הרבים ובפתיחות הדעת כלפי עצמה.

אך ללא ספק הביקורת הנוקבת ביותר נעשית באמצעות דמותו של דניאל מורטון. גלדוס שם בפי גיבורו האנוס ביקורת נחרצת על החברה הספרדית כפי שהיא נשקפת לו במבט של המתבונן מן החוץ. הבישוף מניח שהזר, שנאסף לאחר הצלתו לבית אביה של גלוריה, הוא פרוטסטנטי ומציב לעצמו אתגר להמיר את אמונתו של ה'כופר' ולהחזירו לדרך הישר. בספרד שבה יהודים הם צל מן העבר, הוא כלל לא מעלה בדעתו שהזר המסתורי יהודי. דניאל מתחמק מהסגרת מוצאו האמיתי במלל כללי ומעורפל על האמונה, שהיה עשוי להתפרש כיום כשיח פוסט מודרניסטי 'רוחניקי' טיפוסי, ומסיט את תשומת הלב ממנו במתיחת ביקורת נוקבת על דתיותם של הספרדים:

 ייתכן שתושבי המדינה אינם רואים זאת כה בבהירות כמו הזרים", אמר מורטון, "אולי אני טועה, אך אני מביע את דעתי בנאמנות. אני מאמין שספרד היא המדינה הפחות דתית עלי אדמות. ומדינה כמוה, שיש בה פגמים כה רבים, מצוי בה גם חוסר אמונה.

כמה אירוני שספרד אשר הקיאה את יהודיה מקרבה, ובהמשך גם את המוסלמים, לכאורה בשם אותו להט דתי קתולי, מוקעת על ידי אחד מצאצאי אותם מגורשים בדיוק על היעדר אותו להט, שהומר בדתיות פורמלית, שמן הפנים לחוץ, ממסדית, מרוקנת מתוכן ואף מושחתת. האם לנער הזה פיללה? האם הניסיון לטהר את החברה הספרדית מאלמנטים זרים היה לשווא? האם לא אבדו בדרך, יחד עם שקיעת הכלכלה, בשר מבשרה של ספרד ושורש מנשמתה? כמה סמליות יש ביהודי, רוח רפאים מעברה של ספרד, המתריע על כך.

חסד עם המגורשים

דניאל מורטון הוא צאצא לאנוסי ספרד שלא פנו כמו רבים מאחיהם לתחומי האימפריה העותמנית, אלא לפורטוגל תחילה ובהמשך לארצות מערב אירופה והשפלה. פזורה זו הקימה מרכזים יהודיים משגשגים ואנשיה מצאו דרכים ייחודיות לשקם את יהדותם לאחר ניתוק של דורות ולהתחבר אל מורשת גלות ספרד. הם הצמיחו מתוכם דמויות מפורסמות, ביניהן ברוך שפינוזה.

את הזיקה של גלדוס לנושא היהודי ניתן להסביר בקשר מכתבים שקיים עם בני זוג יהודים ממוצא יווני, לדברי המומחה רודולפו קרדונה. ניתן גם לשער שהיכרותו עם הקהילה היהודית על מנהגיה מקורה בקשריו עם קונצ'ה מורל, פמיניסטית רדיקלית ושחקנית כושלת שהתגיירה ואימצה את השם רות.

אין זה מובן מאליו לכתוב על יהודים שהם בבחינת נפקדים בחברה הספרדית השמרנית, כארבע מאות שנה לאחר גירושם, וכמה עשרות שנים בטרם החלה ספרד לגלות עניין בחידוש הקשר עם יהודיה הגולים, תהליך שהחל עם ספרו של הרופא והפוליטיקאי הספרדי אנחל פולידו 'ספרדים ללא מולדת' (1905), המשכו בהענקת 'זכות השיבה' לצאצאי המגורשים בשנת 1924 והוא עדיין בעיצומו בימים אלה. גלדוס אינו מתיימר אפוא לייצג את שכבת האנוסים ויהודי ספרד המגורשים, אבל עושה איתם מעשה חסד נדיר באמצעות הנכחתם בספרות הספרדית של תקופתו.

הרומן 'גלוריה' אינו נמנה עם יצירותיו הפופולריות או המייצגות ביותר של גלדוס. למעשה הבחירה בו גררה הרמת גבה בספרד, שתמכה בתרגום באמצעות משרד התרבות שלה. עם זאת הוא נמנה עם היצירות האהובות ביותר על הסופר.

גלדוס היה מועמד ודאי לזכייה בפרס נובל לספרות לשנת 1912, אך זכייתו טורפדה בידי יריביו הפוליטיים מבית. מכלול יצירתו של גלדוס השפיע על יוצרים רבים, ביניהם גדול במאי ספרד לואיס בוניואל שעיבד לקולנוע אחדות מיצירותיו.

בניטו פרס גלדוס מת ב־1920 במדריד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' כסלו תשע"ג, 16.11.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בנובמבר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון תולדות תשע"ג - 797, סיפורת ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: