העקדה כהשקפת עולם / אלי פיינסילבר

אנו זקוקים לחלום גדול שיעורר בנו את הזיקה הלאומית ויסביר מדוע בכל זאת להגיע למילואים. הגיגים אקטואליים בעקבות פטירת שרה

נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה, וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה (רש"י).


לפני מספר שנים שינו קופות החולים את שמן הרשמי ל'שירותי בריאות'. ברור שיש בכך צעד תדמיתי־שיווקי, אך ביסוד התרגיל הפסיכולוגי גנוזה אמת לא־קטנה. החולי איננו בעיה גופנית בלבד, אלא גם ובעיקר בעיה מנטלית, השקפתית. האדם כל כך חפץ להימלט מייסוריו, עד שכל האנרגיות שלו מופנות למטרה זו בלבד. השאלה היחידה שמטרידה אותו היא כיצד להפסיק להרגיש רע. הוא פשוט רוצה לחיות, מבלי לברר לעצמו את ערכם של החיים ומדוע כה חשוב להתאמץ עבור קיומם. שאיפות החולה צומחות מן ההווה וממילא הן שליליות ביסודן – לברוח מן הייסורים ולהפסיקם.

הבריא, לעומת זאת, מלא בשאיפות חיוביות; הוא מסוגל לשאת עין אל העתיד, להגדיר את מגמות חייו ולהתמלא בגבורה כדי להגשימן. הבריא אף מוכן בשמחה להתייסר – אם צריך – כדי להגשים את מטרותיו האידיאליות. 'קופת חולים' ששמה לה למטרה להפסיק את ייסורי החולה בלבד משאירה אותו חולה, בעצם. רק שאיפת הבריאות השלמה היא שתצליח לרפא את מחלתו. לא בכדי מאחלים אנו 'רפואה שלמה' דווקא. דווקא הסבת המבט מהכאב הנוכחי היא שתרפאהו.

מדי פעם שואלים אותי במי אבחר בבחירות. לצערי אין לי תשובה ברורה. אך אני יודע במי הייתי רוצה לבחור לו רק היה אפשר. הייתי שמח לבחור באישיות או מפלגה שאיננה מבטיחה להוציא אותי או את המדינה מהבוץ הכלכלי־ביטחוני־חברתי בלבד, אלא שמסוגלת לתת כותרת חיובית למדינה הזאת. היה נחמד אם הייתה למפלגה הזאת לא רק אידיאולוגיה גדושת־עצות מעשיות כיצד להינצל מהמחלות הציבוריות שלנו, אלא גם השקפת־עולם חיובית, מסודרת ומקיפה, המסבירה מדוע המדינה הזאת כל כך חשובה, עד ששווה לשלם מחיר כה גדול עבור תקומתה ושכלולה.

לו הייתה מפלגה שהייתה מתארת בצורה ברורה ומוגדרת את המחוז האידיאלי שאליו היא חפצה להצעיד את המדינה על כל אזרחיה, אזי הפתרונות המעשיים היו צומחים ממילא. היה משמח לו ניתן היה לשמוע פחות פתרונות רפואיים מקומיים, ויותר שאפתנות בריאה, בקנה מידה לאומי; חזון לאומי בריא שהיה מעורר בי חשק להגיע למילואים.

יש צורך בפחות פתרונות מקומיים, וביותר שאפתנות בקנה מידה לאומי. אימון מילואים
צילום: דו"צ

המשיך להתרומם

חז"ל מציינים ששרה אמנו מתה בעקבות העקדה. שרה אמנו הייתה צדקת גדולה, בקנה מידה שקשה לנו לתאר, ובכל זאת היא לא הצליחה לעכל מבחינה אידיאלית־השקפתית את מסירות־הנפש של העקדה. ההתרוממות הרוחנית־נפשית של העקדה השאירה אותה מאחור. המחיר שנדרשה לשלם היה גדול מדי מבחינתה; היא לא הצליחה לזהות את המטרה הברורה המצדיקה מעשה נורא־הוד שכזה.

גם היום נדרשים אנו במדינת ישראל לאורח־חיים קבוע של מסירות נפש. העוצמה והתדירות משתנות בתקופות מדיניות והיסטוריות שונות, אך זוהי עובדה לאומית בת יותר ממאה שנה. תקומת המדינה גובה מחיר כבד. אצל חלק מאזרחי המדינה הולכת וגוברת התחושה שהתשלום יקר מדי. וכל כך למה? מפני שאנו עסוקים עד מעל לראש בריפוי מחלות, בבריחה משואה, במיגון מפצמ"רים, בניסיון להגדיר מחדש את קו העוני ועוד. אנחנו נמלטים כל עוד נפשנו בנו, אך אין לנו מושג לאן. אין מי שטורח לעצור ולשאול שאלה פשוטה עד מאוד – בשביל מה כל זה? למה מוצדק להקריב כל כך הרבה למען המדינה? מה יש בעם, בארץ ובמדינה שראוי להשקיע כל כך הרבה למענם? מה ערכם של החיים הלאומיים ששווה להתייסר עבורם? כשאין מי שישאל, פשיטא שגם תשובה אין.

אנו מייחלים לתנועה שתלך בדרכו הייחודית של יצחק אבינו. בולטת עד מאוד היעדרותו מלוויית אמו. אין הוא בא 'לספוד לשרה ולבכותה'. בשום אופן אין הוא מוכן להשלים עם כך שמסירות נפשו בעקדה לא הצליחה לכלול את דמותה. העקדה מוכרחת לחולל חיים ולא לגרום לסיומם, חלילה. אך צורת התמודדותו עם הבעיה מיוחדת במינה. היינו מצפים שלאחר שיראה את תוצאות העקדה, יוותר קצת על מדרגתו העליונה ו'ירד' אל העם. אך במקום זאת הוא ממשיך דווקא להתרומם.

הוא מבין שהעקדה הייתה מעשה עליון, אך הוא השתתף בה באופן סביל. הדברים התרחשו במהירות ועדיין לא התגבשו להשקפת עולם מסודרת ושיטתית, המסוגלת להאיר את אופק החיים היומיומיים. כדי לתקן ולהשלים את העקדה לא מספיק למסור את הנפש, אלא צריך גם ללמוד את הנושא לעומק, להפוך את העקדה לחלק של השקפת עולם כוללת. "ויצחק היכן הוא? ר' ברכיה בשם רבנין: שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה" (בראשית רבה נו יא). ללמוד תורת חיים, המבארת את ערכם של החיים, המסבירה מדוע שווה גם למסור את הנפש למענם.

חיים חדשים

ניתן להבין ש'אשרי הגבר אשר תיסרנו י־ה', רק כאשר 'ומתורתך תלמדנו'. מתוך תורה רחבה זו מתעורר יצחק לתקן את העקדה ולאפשר לאברהם אביו להמשיך ולקדם את חייו גם לאחר העקדה. "כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם" (מדרש תנחומא) ותשש כוחו, אך יצחק איננו מתפעל ממשבר ההווה. העקדה מוכרחת להזרים מתוך העתיד חיים חדשים, 'ויצחק בא מבֹא באר לחי רֹאי' – "שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה" (רש"י).

באותו רגע מתברר שגם חייו־שלו יכולים להמשיך במסלולם, ואליעזר מגיע עם רבקה. התורה שלמד מפקיעה את העקדה מהיותה אקט עליון וחד־פעמי המטיל צל על שאר החיים הבנאליים, והופכת אותה לאור אידיאלי המברר את ערכם של החיים ואף מצדיק להתייסר למענם. מתוך עומק תורתו השלמה מתברר שאין שום סיבה ששרה תמות בגלל העקדה. אדרבה, חיי שרה ממשיכים בכל תוקף דווקא מכוחו של יצחק. 'ויביאה יצחק האֹהלה שרה אמו' – "והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו" (רש"י כד סז). רק אז 'וינחם יצחק אחרי אמו', והמעגל שנפתח בתחילת הפרשה נסגר.

לא בכדי נקראת פרשתנו דווקא בשם 'חיי שרה'.

הרב אלי פיינסילבר מלמד במכינה התורנית ‘נטע שורק‘ בגבעת התמר שבאפרת, ומתגורר ביישוב ‘בני נצרים‘ 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד חשוון תשע"ג, 9.11.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-9 בנובמבר 2012,ב-גיליון חיי שרה תשע"ג - 796. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: