נאחז בעתיד / זאב ויטמן

רכישת אחוזת הקבר לשרה מעלה את הרושם כי אברהם איננו מעוניין להיאחז בארץ בחייו אלא רק במותו. מסתבר כי גזרת הגלות של ברית בין הבתרים היא הגורם לכך

לאחר מותה של שרה פותח אברהם במשא ומתן עם בני חת ועפרון על קניית אחוזת קבר. משיחה זו אנו למדים על חיבורו ומסירותו המוחלטים לארץ המיועדת לו ולזרעו. שלוש פעמים במהלך המשא־ומתן אנו שומעים את דברי אברהם שמתעקש על קניית קרקע לקבורת שרה. הוא לא מסתפק ברשות לקבור את שרה במבחר קברי בני חת, אלא חשוב לו עד מאוד לרכוש את הקרקע בכסף מלא ולקבור את שרה בקבר השייך לו באופן משפטי ומוחלט.

מדוע חשוב לאברהם לרכוש קרקע דווקא לצורך קבורת שרה? מדוע הוא איננו רוכש קרקע על מנת לנטות בה את אוהלו, לרעות בה את מקנהו, לבנות עליה מזבחות או על מנת לחפור בה בארות? האמנם חשוב יותר לקנות חלקת קרקע על מנת להיקבר באדמתה של ארץ ישראל מאשר לקנות חלקת קרקע על מנת לחיות בה?

האם צודקים כל החיים בחוץ לארץ שכל דאגתם היא רק להיקבר בארץ ישראל? האם לא צודק רבי הרואה ארון של מת שבא מחוצה לארץ להיקבר בארץ ישראל ואומר: "מה הועיל זה שיצתה נשמתו בחו"ל ובא להקבר בארץ ישראל"? האם אין הוא קולע לאמת כשהוא קורא עליו "'ונחלתי שמתם לתועבה' – בחייכם, 'ותבאו ותטמאו את ארצי' – במיתתכם"? (בראשית רבה פרשת ויחי). יש שיאמרו שאברהם הולך ונוסע ממקום למקום ועל כן איננו יכול לקנות לו קרקע שתקבע אותו במקום אחד. אך הסבר זה קשה. אנו מוצאים את אברהם יושב ישיבת קבע באלוני ממרא ובבאר שבע, שם הוא נוטע אשל. לא זו אף זו, גם בעת מסעותיו הוא נאחז אחיזה של קבע בבניית מזבחות ובחפירת בארות.

איור: מנחם הלברשטט

לא הגיעה העת

אולי התשובה לכך נעוצה בדברים שנאמרו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה… וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה". אברהם שואל את הקב"ה "במה אדע כי אירשנה" לא מתוך פקפוק בהבטחת הארץ, אלא מתוך רצון להבין למה הוא מתכוון כאשר הוא מבטיח לו אותה – האם ישיבתו ומגוריו בארץ באותה עת אינם הירושה שאליה מתכוון הקב"ה? תשובת הקב"ה היא שאכן כן – הירושה שאליה הוא מתכוון הינה חזון רחוק לעוד ארבע מאות שנה. עד אז אברהם וזרעו יהיו גרים גם בהיותם בארץ – "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה".

מכיוון שכך, אברהם איננו קונה קרקע לנטות עליה את אוהלו, לרעות בה את צאנו או לחפור בה בארות. על פי החזון הא־לוהי אברהם איננו רשאי עדיין לרשת את הארץ. ישיבתו בה אמורה להיות ישיבת ארעי של גר ותושב שאין לו קרקע משלו.

רק שרה – בעת מיתתה – יכולה לראשונה להיאחז בהיאחזות של קבע בארץ. שרה הנקברת קבורת עולמים יכולה לעשות זאת באחוזת קבר הקנויה לה, שכן מובטחת היא שזרעה עתיד לרשת את הארץ באופן קבע. לכן, אברהם, מתוך אמונתו בירושת הארץ בעתיד, מבטא את הקשר הנצחי והמוחלט שלו לארץ ברכישת השדה והמערה שבה הוא קובר את שרה. רק עם מותו יצטרף אברהם לאותו משכן קבוע ונצחי. ואולי זו המשמעות העמוקה של הבטחת הקב"ה בברית בין הבתרים "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה". אין הכוונה כאן להרגיע את אברהם בניחום מדומה כאילו הצרות לא יבואו עליו אלא רק על זרעו, אלא יש כאן בשורה. הקב"ה אומר לאברהם כי גם הוא יזכה לירושת הארץ בעת מותו וקבורתו כשיבוא אל אבותיו בשלום במקום הקנוי והשייך לו.

מחיר הקבע

אם כנים דברינו, שעד מועד ירושת הארץ לא הגיעה העת לקניין קרקע בארץ ישראל מלבד קניין קרקע לקבורה, יש לתהות מה ראה יעקב אבינו לקנות מאת בני חמור את חלקת השדה אשר נטה בה אוהלו ושעליה הוא אף מציב מזבח לה'.

ניתן להציע שפרשת קניית השדה על ידי יעקב היא השלמה והבהרה לפרשת קניין המערה על ידי אברהם. מתוך חיבתו היתרה לארץ ומתוך רצונו לתקוע בה יתד לאחר שובו מגלותו הארוכה, מקדים יעקב אבינו את הקץ ומבקש לישב בארץ ישיבה של שלווה וקבע. כמידה תחת מידה, הוא איננו זוכה להביא את אשתו האהובה לקבורה במערת המכפלה, משכן הקבע האמיתי בארץ, ורחל נקברת בדרך שבה עוברות הגלויות שדווקא עוקרות את העם מהארץ.

סופו של קניין יעקב בארץ הוא שגם אותו מקום הופך לאחוזת קבר, ליוסף: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" (יהושע כ"ד).

לא בכדי היאחזותו של יעקב בארץ איננה מביאה בכנפיה שלווה ורוגע. סמוך לקנייה ובדיוק באותו מקום נפגעת דינה בת יעקב מידי אותם אנשים שמהם קנה יעקב את חלקת השדה, ובאופן אירוני הם מציעים ליעקב ולבניו להיות חלק בלתי נפרד מהם – להיות כתושבי הארץ ולא כגרים בה: "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם: וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ". המשך הסיפור איננו מעודד: יחסיו של יעקב עם תושבי הארץ הולכים ומתערערים, עד כדי כך שהוא חושש שבני הארץ ירדפו אחריו ויכו אותו בגלל מעשי בניו. אגב, המקום שבו חושב יעקב להיאחז הוא גם בדיוק המקום שאליו הוא שולח את בנו האהוב יוסף. סוף הסיפור ידוע: שליחות זו היא שהובילה בסופו של דבר לירידת המשפחה מצרימה.

ייתכן מאוד שיעקב הבין היטב את משמעות המאורעות שחווה בארץ ועל כן הוא מצווה את בניו לקבור אותו במערת המכפלה דווקא – כדי לתקן את ההיאחזות והירושה המוקדמת שגרמה לערעור הישיבה בארץ. ייתכן וזה גם הפשר של האריכות הרבה שבה התורה נוקטת בפרשת ויחי כאשר היא מספרת על צוואת יעקב להיקבר במערת המכפלה שנקנתה לאחוזת קבר.

*

"מעשה אבות סימן לבנים". מבחינה מסוימת, גם לאחר ירושת הארץ וגם לאחר שאנו מצווים לרכוש קרקעות בארץ על מנת להתנחל ולחיות בהן, עדיין עם ישראל צריך לחוש בשבתו בארץ בחינה מסוימת של "גר ותושב".

התורה בפרשת "בהר" מנמקת את מצוות השמיטה והיובל בכך שאנו צריכים להרגיש ולדעת "כי גרים ותושבים אתם עמדי". אמנם אין אנו גרים ותושבים בארץ החתי, הכנעני, האמורי והיבוסי. אנו בעלי נחלה, כובשי הארץ ויורשיה, אך עדיין אנו מצווים לחשוב ולהרגיש שאנו גרים ותושבים בנחלת ה' ואין אנו אדוני הארץ. ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל. ארץ ישראל שייכת לקב"ה שנתן לנו בחסדו את הרשות ואת הזכות לגור בנחלתו. ובמידה מסוימת, רק "במתים חופשי", וגם אנו, יורשי הארץ ויושביה, נאחזים היאחזות של קבע בארץ רק בעת קבורתנו בארץ.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד חשוון תשע"ג, 9.11.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בנובמבר 2012, ב-גיליון חיי שרה תשע"ג - 796 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הדברים על יעקב כמובן מתחברים לבראשית רבה פד ג ולרש"י פרק לז פס' ב שביקש יעקב לישב בשלווה.."לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב, אלא שמבקשים הם לשבת בשלווה בעולם הזה". בחייהם לא יוכלו ליישב ורק בעוה"ב יוכלו ליישב בשלווה.
    או שמא בכוונת מכוון הדבר לא הוזכר במאמר?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: