הניצוץ נעלם / עמיחי חסון

ביקורת מוזיקה:

Matisyahu

Spark Seeker

במובן מסוים, הפריצה של מתיסיהו (מתיו פול מילר) התחילה מהגימיק – חב"דניק (חוזר בתשובה) עם כל הלבושים, ששר כאילו הוא אחד האחים של קניה ווסט. זה היה גימיק מהסוג שמזמין אותך להתארח כמנת הפתיחה בכל טוקשואו אמריקני. אלא שלא על הגימיק לבדו חי מתיסיהו, מאחוריו עמדה מוזיקה טובה, לפעמים אפילו טובה מאוד, שהייתה חזקה הרבה יותר מהפרסונה שהוא גידל. חוש נכון לקצב, יכולת מטורפת לשלוף מילים במהירות וכריזמהבלתי נתפסת בהופעות סידרו לו לא רק את ראש רשימת הפלייליסט של הקונסוליה האמריקנית בישיבה אלא גם הצלחה בסדר גדול עולמי.

צילום: קובי גדעון, פלאש 90

מי שעוקב אחרי החדשות הרבות שמייצר מתיסיהו יודע שהוא החליט להמשיך במסע. "התבגרות דתית" הוא קרא לזה. אמנם יהודי מאמין והכול, אבל לא עוד חב"ד ולא עוד חסידות קרלין, שלום לזקן ולכיפה. בקליפים ובתמונותהחדשות, כשהוא רוכב על אופנוע כבד בנופי המדבר, הוא נראה כמו הדתל"ש שסיים את הלימודים בישיבה ומצא את עצמו עם רגל חזקה מדי בעולם הזה.

רבים רואים בזה גימיק חדש, אבל אני דווקא מעריך את המסע הפנימי־רוחני שעובר מתיסיהו. בעיניי הוא באמת בחור עמוק (לפעמים, כשהוא נופל על המראיין הנכון, ממש מרתק לקרוא את הראיונות איתו) שעובר את המסעשלו בעולם. הבעיה היחידה שלי בכל הסיפור הזה היא המוזיקה. מה שקורה בדרך כלל למתחזקים שמנסים ליצור יצירה חדשה ממקום דתי קורה כאן בדיוק הפוך, שכן "Spark Seeker“, אלבום האולפן החדש של מתיסיהו והרביעיבמספר, הוא אלבום – ואין דרך עדינה לומר את זה – פשוט משעמם.

“Spark Seeker“ (מחפש את הניצוץ‏) נשמע ברובו כמו פסקול אקראי של מסיבות בריכה באל.אי. לא רע לרקוד איתו לפעמים, אבל גם אחרי כמה שמיעות הוא לא מותיר שום רושם. הדאב־רגאיי נאבד לגמרי לטובת דאנסאלקטרוני ופופ דביק עם פזמוני ראפ וקישוטים עלק־אוריינטליים בדמות סלסולים, סיטאר ודרבוקות. ומעל הכול: אידישקייט שנחווית באמת כמו גימיק.

שלוש עשרה הרצועות נפתחות בחזן שמסתלסל “יברכך ה‘“, בשיר “ "Crossroads(מישהו אמר “Isaac“ של מדונה?) מסמפל איזה סיטאר, אך הוא עובר מהר מאוד לשיר דחוס עם סאונד שאמור לצבור כוח אבל לא מגיעלשום מקום. אכן “פרשת דרכים“. בין כל שליפות ה“הנה מה טוב ומה נעים“ יש גם כמה להיטים חביבים: “Live Like a Warrior“, “Fire of Freedom“ ו־“Buffalo Soldier“ שהשתבץ כחלק מהפסקול‏ ‏של‏ “‏פיפא‏ ‏2013“.אבל זהו, פחות או יותר.

האלבום שהוקלט בחלקו באולפן תל־אביבי – ואף זיכה את העיר המארחת בשיר – מציג רשימה מרשימה של מוזיקאים ישראלים שנתנו את ידם: דניאל זמיר (מתיסיהו התארח במספר סינגלים באלבומו האחרון והמוצלח, “נחמהועידוד“), נאור כרמי, אלעד גבאי, איתמר שחר, אורי‏ ‏קפלן, זוהר פרסקו ורביד כחלני (ימאן בלוז), וגם הראפר שיין שיושב בשנים האחרונות בישיבה ב‘מאה שערים‘. חלקם נותנים רגעים יפים שמעשירים את האלבום, בפרט כחלניושיין ב"King Crown of Judah", אבל גם הם לא מצליחים להרים את “Spark Seeker“ אל המקומות המבריקים שמתיסיהו כבר היה בהם באלבומיו הקודמים.

אני מקווה שהוא יחזר לעצמו; עם זקן או בלעדיו – מוזיקה טובה מתיסיהו הרי יודע לעשות. באחת הפעמים הראשונות שבהן הוא הופיע בארץ, בתוך קהל משולהב ב“ברבי“ תל אביב, חשבתי שראיתי את הניצוץ שהוא מחפש עכשיו. הניצוץ הזה רץ על הבמה ונתן הופעה נפלאה. קצת מביך, אבל הדבר הנפלא האחרון שהוא עשה היה הפרק המוצלח בעונה האחרונה של “רד בנד“.

 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' חשוון תשע"ג, 26.10.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 באוקטובר 2012, ב-גיליון לך לך תשע"ג - 794 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: