גן עדן על תנאי / זאב וייטמן

במקום לפרט את שבחי ארץ כנען שנבחרה מכל הארצות נראה שהתורה מספרת בגנותה. עיון רחב בתורה מגלה שהגנות היא דווקא שבח

הפתיחה המוכרת של פרשת לך לך, שבה מורה הקב"ה לאברהם ללכת לארץ "אשר אראך", ארץ כנען, מבטיח לו שיהיה לגוי גדול ומברך אותו בברכות מפליגות, מעוררת שאלה לא קלה. מדוע דווקא ארץ זו מובטחת לאברהם? מה ייחודה של הארץ שאליה הוא מצווה לשים את פעמיו?

התמיהה מתעצמת לאור העובדה שהפרטים היחידים שהתורה מוסרת על ארץ כנען בספר בראשית מספרים דווקא בגנותה וחסרונה לעומת הארצות השכנות. מיד עם כניסתו של אברהם לארץ מסופר על רעב בארץ. אברהם נאלץ לרדת למצרים, שבה אין רעב, מכיוון שבניגוד לארץ כנען התלויה במי גשמים במצרים זורם הנילוס המספק את כל המים הנדרשים לגידולים החקלאיים.

הסיפור השני שבא מיד לאחר הסיפור הראשון – עם חזרתו של אברהם לארץ – מספר על כך שהארץ לא נושאת את אברהם ואת לוט ואין הם יכולים לשבת יחדיו מבלי שיש מריבות בין הרועים שלהם. אף אם נאמר שהתורה באה להפליג בריבוי המקנה של אברהם ולוט, עדיין אין זה משבחה של הארץ שאין היא יכולה לשאת יחדיו שני בעלי מקנה, גדולים ככל שיהיו.

יתרה מזו, כאשר אברהם ולוט נפרדים איש מעל אחיו נאמר שאברהם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הכיכר. מכאן שערי הכיכר אינן חלק מארץ כנען. והנה, דווקא על הערים האלו נאמר שהן משקה "כגן ה' כארץ מצרים". ערי הכיכר – מחד, ומצרים – מאידך, מתוארות אפוא כגן ה' – כגן עדן. מצרים היא זו שנחשבת למעצמה כלכלית בזכות הנילוס הזורם לאורכה והופך אותה לגן עדן, וכמוה ארץ ערי הכיכר שכולה משקה, אך שוב – כנען איננה כזו.

אמנם מצינו בתורה פעמים מספר שארץ כנען המובטחת לעם ישראל היא "ארץ זבת חלב ודבש", אך ביטוי זה או תיאור דומה לא נמצאים בספר בראשית. ספר בראשית מציג את ארץ כנען כמקום בעל חסרונות – רעב ומחסור.

איור: מנחם הלברשטט

דבקות תמידית

התשובה לשאלתנו כתובה בפירוש בפרשת עקב (דברים יא, י־יב):

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה…

פשט הפרשה הוא כפירוש הרשב"ם, ראב"ע והרמב"ן: "כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים, שאין צריכים למטר, ו(לכן) בין טובים ובין חטאים, בטורח השקאת שדותיהם (=אם יטרחו להשקות את שדותיהם מהמים המצויים בשפע בנילוס) יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצוות עיני ה' א־להיך בה להשקותה במטר השמים מראשית השנה ועד אחרית שנה לתת מטר בעת הצורך" (רשב"ם שם).

הכתובים מלמדים שהבחירה בארץ כנען כארץ המיועדת לעם ישראל נובעת דווקא מהעובדה שזו איננה ארץ עם ביטחון כלכלי ועם שפע חומרי מתמיד. ארץ כנען תלויה במי הגשמים ואלו ניתנים מאת הקב"ה. על כן, בארץ כנען קיימת דרישה תמידית לקרבה ודבקות בקב"ה. האדם נדרש לשאת את עיניו כלפי מעלה ולדאוג לכך שמעשיו והתנהגותו יהיו רצויים לפני הקב"ה, שהוא מוריד את הגשם ומאפשר את החיים בארץ. זה אפוא היתרון של הארץ – המעלה הרוחנית הגדולה שהתלות בקב"ה גוררת עמה.

את המסר החשוב הזה אנו מצטווים להפנים ערב ובוקר בקריאת הפרשה הסמוכה לפסוקים אלו והמבארת אותם. כדי להאריך ימים על האדמה אשר נשבע ה' לתת לנו עלינו להקפיד לשמור "אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם". "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נשמע – "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם… וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ… וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", אך אם יִפְתֶּה לבבנו "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".

זו הסיבה העמוקה שבגינה נבחרה דווקא ארץ כנען מכל הארצות, וזה העיקרון שמסתתר מאחורי התיאורים שלה בספר בראשית. מה שנראה כגנות הוא למעשה יתרון גדול. ארץ כנען אמנם איננה כמו מצרים או ערי סדום שהן 'כגן ה", ואף לא כארצות הסהר הפורה שמהן יוצא אברהם, אבל טמון בה יתרון גדול אחר, יתרון רוחני. הארץ מספקת את התנאים האידיאליים ליצירת קשר עם הקב"ה ומחייבת את יושביה ללכת בדרכיו הישרים והטובים.

ומכאן תשובה לכל המטיילים בארצות העולם המשופעות במים, התמהים ושואלים את עצמם מה ראה הקב"ה לתת לנו דווקא את ארץ כנען הצמאה למים. תשובת התורה היא שזו בדיוק יתרונה של ארץ ישראל: כדי להתקיים בה יש צורך בסייעתא דשמיא, ומתפקידנו לדאוג כל הזמן שנהיה ראויים לאותה סייעתא דשמיא.

פנים לעתיד

מעתה ניתן להסביר תמיהה נוספת שעולה מקריאת פסוקי הפתיחה של הפרשה. למרות שמספרות המדרש אנו למדים על צדקותו ואמונתו הגדולה של אברהם עוד טרם בחירתו, בתורה לא מסופר על כך דבר. התורה כביכול מתעלמת מכל מעלותיו ואינה מנמקת את בחירתו.

 ההשוואה בין פניית הקב"ה לאברהם ובין פנייתו לנח מבליטה את הקושי הגדול שבדבר. הפנייה הראשונה של ה' לנח, שבה הוא מגלה לו על תוכניתו להביא מבול ולמחות את היקום, ומורה לו לבנות תיבה על מנת להציל את עצמו ואת בני משפחתו ממי המבול, מובנת לאור ההבחנה שהתורה מבחינה קודם לכן בין תיאור רעת האדם בארץ והשחתת דרכו והחמס שמלא את הארץ ובין הקביעה "ונח מצא חן בעיני ה'", או "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את הא־להים התהלך נח". לעומת זאת, התורה לא מספרת לנו דבר על אברהם קודם שהיא מספרת לנו על פניית הקב"ה אליו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה". שום פרט ביוגרפי משמעותי שעשוי לנמק את בחירתו וברכתו לא נכתב לפני כן.

ייתכן שבכך התורה מבקשת להדגיש שעיקר בחירת אברהם איננה מחמת צדקותו בעבר אלא מחמת ייעודו ללכת לארץ כנען ולחיות בה חיים של קרבה לא־לוהים. בזכות ההליכה לארץ כנען "אעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". ואם יצליח אברהם במשימתו וגם זרעו יקיים את הברית בינו ובין הקב"ה, הרי שהם יזכו גם לכך שהארץ תהיה ארץ זבת חלב ודבש, הטובה עוד יותר משאר הארצות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' חשוון תשע"ג, 26.10.12

פורסמה ב-26 באוקטובר 2012, ב-גיליון לך לך תשע"ג - 794 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: