שלטון הרוח / אריאל כהנא

"רק היהודים היו אלה שחשבו לאורך ההיסטוריה שכולם טובים". רשמים מחוג ראש הממשלה לתנ"ך שהתקיים בבית נתניהו בשבוע שעבר

לו היו סדרי עולם מתנהלים על פי משקלם הראוי, הרי שדווקא זו הייתה חדשה. ראש הממשלה מתריע כי "המוטיבציה האנושית העצומה ביותר במקצועות שאני מכיר אותם היא הקנאה״.

את האבחנה הזו, המספקת הצצה לכוחות המניעים לדעתו את הזירה הפוליטית והמדינית, ומזהירה מפני השלכותיה השליליות של הקנאה, סיפק נתניהו במהלך הכינוס השני של "חוג ראש הממשלה לתנ"ך על שם שמואל בן ארצי" שנערך בשבוע שעבר. ארבעה חודשים לאחר הכינוס הראשון, שוב התכנסו בביתו כל המי ומי בתחום כדי לדון בסוגיות ערכיות ומוסריות העומדות ברומו של עולם.

בימינו החומרניים והתועלתניים, ובמיוחד בעולמו האינטרסנטי – האישי והלאומי – של ראש ממשלה בישראל, פסק הזמן הרוחני הזה הוא חדשה מרנינה. אנו הרי מצפים ממנהיגינו שיתרוממו ולו במעט מעל לפוליטיקה הקטנונית של היום היום, ויגביהו עוף אל עולם הרוח. הנה, סוף סוף, עושה זאת מנהיגה הנוכחי של ישראל. שלוש שעות  – המון זמן כשמדובר בלו"ז ראש ממשלה – פונו מסדר יומו כדי לעסוק בשאלות בראשיתיות על אודות האדם, א־לוהים וספר הספרים.

הרב, אני רק שאלה. בנימין ושרה נתניהו והרב בנימין לאו
צילום: פלאש 90

למה הוא פטור

אל ביתם פנימה הזמינו ביבי ושרה גלריית אנשי רוח מן המעלה הראשונה. החדשות והעדכונים המתינו בחוץ. שקט, כאן לומדים. הרוח, כך מתברר, מתקשה למצוא מקום לנוח בו. חוג התנ"ך הראשון שכינסו בני הזוג נתניהו ערב חג השבועות צלח בקושי את מהדורות החדשות. החוג השני, שהתקיים לפני שבוע, ערב שבת פרשת בראשית, לא הגיע כלל לתודעה הציבורית.

על דמותה, זהותה ומקורות השראתה של החברה הישראלית מתנהל קרב ענקים. נתניהו, וגם שר החינוך שלו גדעון סער, תפסו צד בוויכוח ובחרו בתנ"ך. זו אמירה חשובה מאין כמותה שאיננה מובנת מאליה. על כן, ממי שמצדדים בה מצופה למנף את המהלכים המגוונים של השניים לטיפוח לימוד התנ"ך, כדי להוביל יחדיו את העם בישראל למחוזות הנכונים. מבחינה זו, וכמו בתחומים אחרים, הפוליטיקאים והתקשורת זקוקים אלה לאלה.

אבל לא רק אמירה עקרונית נשמעה ביום חמישי שעבר בפטיו ברחוב בלפור, אלא גם כמה חידושים מרעננים. את השאלה המנחה של הערב הניח ראש הממשלה עצמו כשתבע מהנוכחים – הרבנים יהודה בן ישי ובני לאו והחוקרים, ההוגים ואנשי החינוך והתקשורת, נילי וזאנה, יאירה עמית, מיכה גודמן, בני איש שלום, שאול דוד, משה בר אשר, אביגדור שנאן, יהושע אדלר, אפרת שפירא רוזנברג, אבשלום קור ואחרים –  תשובה על "העדר השוויוניות" בעונש שלא קיבל קין מאת היושב במרומים.

"הם סולקו מגן עדן לאחר שגילו את מה שגילו. כעת יש להם מבחן ראשון (בהקרבת המנחה) אבל קין לא שולט ביצרו. איך אתה מסביר את זה שהוא פטור? מדוע הוא לא נענש בעונש גדול יותר? בהמשך אתה רואה עקביות בעונש על מעשי רצח. אבל כאן הוא מקבל פטור. מדוע", הקשה נתניהו.

שנאן, נשען על מדרשי חז"ל, טען שקין לא בהכרח הבין את פשר מעשיו. הוא פגע בגופו של אחיו בנקודות שונות עד שהגיע לצוואר ונשמת הבל פרחה. קין לא התכוון להרוג ועל כן דבריו "גדול עווני מנשוא" מסתיימים בסימן שאלה.

הצדק המוחלט

גודמן, בגישה קרובה, הסביר כי בפרשייה מופיעים בפעם הראשונה האלמנטים הבסיסיים ביותר בעולמו של האדם בעת העתיקה – הקשר האינטימי המוליד חיים ("וידע אדם את חווה אשתו"), הפולחן הדתי, והרצח. מכאן ההנחה האנושית הבסיסית שההולדה עומדת כנגד המוות. בנקודה זו העיר הבלשן בר אשר כי לא במקרה המקרא עושה שימוש בפועל העדין 'ידע' ולא במושג הבוטה 'מיניות' השגור היום על הלשון.

בני איש שלום ושאול דוד טענו כל אחד בתורו ולשיטתו כי ריבונו של עולם טעה, פשוט כך, כאשר לא שעה לקרבנו של קין. כמעט אמרו שהקב"ה אשם במעשה קין. והראיה, בסופה של פרשת בראשית הקב"ה מתנחם על מעשיו. הוא מבין שהאתגר שהציב בפני האדם גדול מדי.

בשלב כלשהו נתניהו הציע את תשובתו שלו ולפיה קין לא נענש מטעמים "תועלתניים. אני חושב שחוסר השוויוניות נובע מתועלתנות. החיים חייבים להימשך. אם היה נענש, לא היה כלום. הכול נוצר זה עתה, וכבר נפסק. לשם מה?". לכן לדעתו קין נענש רק לאחר כמה דורות, כאשר האנושות כבר עמדה על רגליה.

מכאן התגלגל הדיון לשאלה האם יצר לב האדם רע מנעוריו. נתניהו, אמון על משנת אביו, ביטא בעוצמה את הסתכלותו הפסימית על העולם. הוא טען ש"רק היהודים היו אלה שחשבו לאורך ההיסטוריה שכולם טובים. ההשקפה הליברלית מניחה שהאדם רע מטבעו ועל כן אני חייב להגן בחוק ובכוח על החירות, כדי לשמר אותה. ההשקפה השנייה היא ש'האדם הוא טוב, כולם טובים'. ובכל פעם מופתעים (היהודים, א"כ) מחדש, כאשר הם מגלים אנשים לא כל כך טובים".

בר אשר חיזק אותו כאשר טען "ספר בראשית הוא ספר האחים. ואם מבריחים את ספר בראשית, מגלים שהמציאות מתייצבת לצד זה שלא נהג כשורה. כי הצדק המוחלט נמצא בספרים, אבל לא בחיים".

אבא חסר לי

בעיניי, דווקא משום שלא התנהל כהרצאות מלומדות אלא בהבזקים חופשיים, נדמה הדיון באותו רגע ללימוד בבית המדרש של פומבדיתא או נהרדעא. אוסף חכמים וחכמות, בקיאים בתורה ובלשון, יושבים לפני מנהיג יהודי (שתודה לא־ל אינו ריש גלותא) ומסעירים את מוחו ורוחו בדברי חידוש והגות. יש אמנם מה להוסיף ולהעשיר, ורצוי גם ששיעורים מסוג זה יימסרו לפחות פעם בחודש ולא שלוש פעמים בשנה.

בסוף הערב, מי ששברה את מעטה הנימוס בדברים היוצאים מן הלב הייתה הרעיה שרה, שהחוג נקרא על שם אביה. "ברגעים האלה, אבא חסר לי", אמרה בפשטות. "כשהיה איתנו, שאלות מן הסוג הזה שבו דנתם, היינו ישר מפנים אליו. גם הבנים. גם ביבי. הוא היה הכתובת הטבעית לכולנו. אם לא ידע בעל פה, היה ניגש מיד לארון הספרים כדי לחפש תשובה מבוססת. גם לי ולגם לביבי חסרה כאן הערב האפשרות לשאול אותו. כי תמיד האיר את עינינו".

ובכן בעיניי, כבן לעם הספר, שהוריש לעולם את ספר הספרים, אין חדשה טובה מזו שראש ממשלת ישראל יושב מדי שבוע וקורא את פרשת השבוע ואת ההפטרה עם בניו. קריאה אשר ממנה, כלשונו, הוא "שואב כוחות מחודשים בכל פעם שאני שותה ממעיין החיים הזה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' חשוון תשע"ג, 19.10.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 באוקטובר 2012, ב-גיליון נח תשע"ג - 793 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: