מועקה גאונית / חבצלת פרבר

צעיר יהודי מסתבך ברצח ברכבת; דמות זרה מעוררת חשד ואי־נוחות בעיירה קטנה. שני ספרים בכריכה אחת, מתקופות ומאיכויות כתיבה שונות של הסופר הצרפתי

 זר בעיר

ז'ורז' סימנון

מצרפתית: יהושע קנז

עם עובד, 2012, 331 עמ'

לספר זה קובצו שתי נובלות ארוכות, שכל אחת מהן תופסת מחצית הספר, מתקופות ומאיכויות כתיבה שונות של סימנון. הראשונה, 'הדייר', מספרת על אלי נז'יאר, צעיר ממוצא יהודי־תורכי. מתוך חוסר זהירות ויוהרה של בחור צעיר שבטוח בעצמו יותר מדי, הוא עושה טעות טיפשית ונכנס לעסקה מסובכת של יבוא שטיחים לצרפת. כשאינו מצליח לעמוד בהתחייבויותיו וחובותיו, הוא מסתבך ברצח של הולנדי עשיר ברכבת, ואז נמלט מפריז ומוצא מקלט בעיר שרלרואה שבבלגיה, בבית משפחתה של המאהבת שלו, נערת שעשועים, רקדנית ברים וזונה־למחצה בשם סילבי.

הנובלה הזאת קופצנית ורבת־מלל ולא התלהבתי ממנה, אם כי יש בה הרבה ממאפייני כישרונו של סימנון: אפיון דמויות באמצעות משיכות מכחול בודדות, היכולת לתפעל מספר רב של דמויות במרחב צפוף ועדיין לשמור על ייחודה של כל דמות, ועוד. למרות הפשע שעומד במרכז הנובלה והמתח לאורכה, זו אינה 'נובלת־פשע' (מה שקרוי בצרפתית 'רומן משטרתי' – (roman policier אלא בעיקר נובלה בעלת אופי חברתי ופסיכולוגי.

אנחנו יודעים כמעט מן ההתחלה מה הפשע ומי הפושע, והשאלה היא כיצד תתגלה זהותו, היכן, מתי ואיך ייתפס, ומה יקרה עד אז. לתוך המרווח הזה מכניס סימנון את כשרון הסיפור והאבחנות הפסיכולוגיות שלו, שבזמן כתיבת הנובלה עוד היו בראשיתן: הנובלה  נכתבה ב־1934. 'הדייר' היא אחת מן הרומנים והנובלות שכתב סימנון כשהתעייף מסיפורי הבלש שלו ומן הדמות שעמה היה מזוהה כל כך לאורך השנים (המפקח מגרֶה), ורצה לזכות בשם ומוניטין גם כסופר 'רציני' ולא רק כסופר של ספרות קלה־בידורית, כפי שנחשבה ספרות ה'בלשים' באותם ימים.

עוד פרט שיש לציין בקשר לנובלה 'הדייר' היא העובדה שמופיעות בה מספר דמויות של צעירים יהודים, וביניהן כאמור גיבור הסיפור, 'הדייר' אלי נז'יאר. שכנו בבית משפחתה של סילבי (משפחת בארון) גם הוא יהודי – מואיז קאלר מוילנה, ובהופעה קצרצרה – גם אחותו של נז'יאר, אסתר. אבל פרט לניסיונו של אלי לשוחח ביידיש עם מואיז, אין למעשה בסיפור התייחסות למאפיינים 'יהודיים' מיוחדים של דמויות אלו (חוץ אולי מן האף היהודי, שגם היהודים התלוצצו עליו). הרמיזות הספק־אנטישמיות המכוערות שמתגלות בספרים אחרים של סימנון נעדרות כאן לחלוטין, ויהדותן של דמויות אלו משמשת בעיקר אמצעי ספרותי (כדי להסביר את היותם של השניים זרים בצרפת ובבלגיה).

דמותו של יהודי אחר, גולדמן סוחר הגרוטאות, מופיעה בנובלה השנייה, 'זר בעיר'. וגם כאן ללא שום אפיונים שליליים או ספק־אנטישמיים, אלא רק משום שהמסחר בגרוטאות בשנות השלושים ועד שנות השישים בארצות הברית (שבה מתרחש הסיפור) היה בעיקר עיסוק יהודי.

איש אינו מבחין בו בבואו ואיש אינו יודע מיהו
צילום: thinkstock

תחושה אפלה

הנובלה השנייה, 'זר בעיר', היא שנתנה לספר במהדורה העברית את שמו, ובצדק. זהו סימנון במיטבו. כאן מדובר בפנינה של ממש, שנכתבה שנים רבות אחרי 'הדייר', כשכישרונו הספרותי של סימנון הבשיל למלוא כוחו. למרות שאורכה של הנובלה פחות מ־170 עמודים, יש בה די תוכן לרומן ארוך בהרבה. הדחיסות שלה, הטיפול המרוכז בעניינים רבים ושונים, מעצימים את כוחה הספרותי אבל גם דורשים ריכוז רב מצד הקורא, שצריך לעקוב אחר חוטים דקים של עלילה ואחר מספר רב של דמויות שמופיעות ונעלמות במהירות הבזק.

הנושא של 'זר בעיר' הוא פשוט: אדם זר מגיע לעיירה אמריקנית קטנה ונידחת. איש אינו מבחין בו בבואו ואיש אינו יודע מי האיש, מנין בא, וכיצד ומדוע הגיע דווקא לכאן. גם אנחנו, הקוראים, שותפים לאי הידיעה, וכאן עיקר יופייה של הנובלה: סימנון מתייחס אלינו כאל חלק מדמויות הסיפור ואנחנו שותפים לכל מה שמתרחש בדיוק כמו כל אחת מדמויות אלו. אנחנו יודעים מה שהן יודעות ואיננו יודעים מה שהן אינן יודעות. תפקיד 'המספר הכול יודע' – המשתף את הקוראים בידיעתו ויוצר פערי מידע בין הקורא והדמויות – נעדר כאן.

אי הידיעה, המצטרפת לתחושה עמומה ובלתי־מוסברת של סוד רע וסכנה, יוצרת מתח מחניק. מתח שהוא פסיכולוגי ויציר דמיונם של הקוראים והדמויות בסיפור כאחד, ולכאורה אינו מבוסס על עובדות או על מציאות גלויה כלשהי. סימנון מצליח ליצור תחושה אפלה כזאת בלי הסבר וכביכול ללא בסיס, וזאת באמצעות מילים בודדות, שבהן כשלעצמן אין איום, אבל בדרך שהן מוצבות בטקסט הן נושאות תחושה רעה של סכנה ורוע. היכולת הזאת של הסופר היא גאונית, והיא חלק ממה שהפך את סימנון למה שהוא וזיכה אותו בפופולריות ותהילה.

"הוא הספיק כבר להתיישב בעיר מבלי שראה אותו איש בבואו… הוא לא ירד מרכבת הבוקר… לא הייתה לו מכונית… ובאשר למטוס – אין שם שדה תעופה מסחרי…". כל האפשרויות הנשללות הללו מצטרפות למשהו מעיק ללא הסבר או סיבה נראית לעין. מועקה זו משותפת לנו, הקוראים, ולאנשי העיירה, ובראשם צ'ארלי, בעל הבר. הבר של צ'ארלי הוא המקום הראשון שאליו נכנס הזר לאחר שהגיע לעיירה. וצ'ארלי, יחד איתנו, מחפש תשובות לשאלות שאין את מי לשאול, ושגם כשהן נשאלות הן אינן זוכות למענה. הוא וגם אנחנו, וכמונו רבים מתושבי העיירה, מנצלים כל פירור מידע, בין אם הוא נוגע באמת לאיש ובין אם לאו, כדי להקטין את אי הוודאות המטרידה האופפת את הכול.

החשוד המיידי

שתיקתו של הזר, ונטייתו לקמץ במילים, לא להשיב על שאלות שמופנות אליו או להשיב בצורה בלתי מחייבת, במילה אחת או בהתחמקות, מגבירות את אי הוודאות שנוצרת סביבו. לא ייפלא אפוא שכאשר הרדיו משדר ידיעה על רצח של חוואי מן האזור שנמצא ירוי ליד הגה משאיתו, צ'ארלי מתקשר למשטרה ומדווח על הזר החשוד שיושב בבר שלו. כל אחד מאיתנו היה עושה קישור דומה בין איש שאין יודע מי הוא ומנין בא לבין הרצח הזה.

ההזדהות הזאת בין הקוראים לבין המסופר נשמרת באמצעים דומים לאורך כל הנובלה. גם אנחנו, כמו צ'ארלי בעל הבר, מנסים בהמשך להתנער מן החותמת השלילית שהוטבעה בזר, לאחר שמתגלה הרוצח האמיתי של החוואי בעל המשאית. ובכל זאת, משהו לא מסתדר. איזו עננה שחורה אינה מסתלקת מעל ראשו של ג'אסטין וורד, זה שמו, או ליתר דיוק – וכמו שכולם מבינים מן ההתחלה – שמו הבדוי. גם העובדה שמישהו מתהלך במקום חדש בשם בדוי אינה תורמת להסרת החשדנות כלפיו.

דמות משנית מעניינת, אם כי קצת סטריאוטיפית, היא דמותו של מייק ה'יוּגוֹ' (קיצור מיוגוסלבי). גם הוא זר, אפילו יותר מאשר ג'אסטין וורד, מאחר שהוא מהגר שאינו שולט באנגלית, ומאבד גם את מעט האנגלית שלו כשהוא משתכר. ובכל זאת איש אינו חושד בו במעשים רעים, והחריגות הבולטת של ה'יוגו' (מגורים בבקתה רעועה על שטח ציבורי עם שתי נשים, ילדים ובעלי חיים) מעוררת סימפתיה ואינה גוררת התייחסות שלילית מצד אנשי העיירה ומצד הקורא. לטעמי, דווקא במקרה של ה'יוגו' הקיצור והתמציתיות של הסיפור הם קצת לרעת העניין, משום שלא ברור מדוע הוא תופס מקום גדול יחסית בנובלה ומה בדיוק טיב הקשרים בינו לבין הזר.

אפשר לקרוא במהירות את הנובלה 'הדייר' וליהנות ממנה במידה. לעומתה, הנובלה 'זר בעיר' מחייבת ריכוז וקשב רב, וגם ראויה לכך מכל הבחינות. למרבה הצער, התרגום של יהושע קנז אינו במיטבו, והספר גם לא זכה להגהה ראויה. זה חבל, אבל חוץ מכמה מקרים שבהם ליקויי ההגהה משבשים מעט את הבנת המשפט, חסרונות אלה אינם פוגמים בהנאה ובחוויה המיוחדת שמעניק הספר הזה.

 פורסם במוסף  'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו תשרי תשע"ג, 12.10.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 באוקטובר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון בראשית תשע"ג - 792, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: