שירים: אודיה רוזנק, נעמה שקד, נחום אבניאל

אודיה רוזנק
לא היית איתי כשהייתי לבד

לֹא הָיִיתָ אִתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַד
כָּל הַמִּשְׁתָּלָה שֶׁלִּי
הוּמְתָה בַּסּוּפָה
כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַד.

אַתָּה לֹא הָיִיתָ אִתִּי
כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַד
לֹא הָיִיתָ אִתִּי
כְּשֶׁהֵקֵאתִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים
עַל הָרִצְפָּה
כְּשֶׁהַכֹּל נָזַל מִמֶּנִּי
וְהָיִיתִי שׁוֹתֶתֶת כִּעוּר.

לֹא הָיִיתָ אִתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַד
שָׁכַבְתִּי גּוֹסֶסֶת
וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ אִתִּי
לְבַד
נִשְׁטַף כָּל הַגּוּף בַּזֵּעָה הַקָּרָה
לְבַד הָיִיתִי
בְּפַחַד

——————

נעמה שקד

הָעֵץ פּוֹתֵחַ דֶּלֶת וַאֲנִי בָּאָה
אֶל תּוֹכוֹ, לְתוֹךְ פָּנָיו, עֲנָפָיו, רוּחוֹ
רוֹחֶשֶׁת, עֵץ–עֵץ–אֲנִי–בָּאָה–
אֶל–נִשְׁמָתוֹ–אֶל–הַבּוֹעֶרֶת–אֶל–
הַסְּנֶה

*

כִּי בּוֹקַעַת בְּתוֹכוֹ עִגּוּל מִתּוֹךְ עִגּוּל
עֵצָה חַיָּה. וְאֵין עוֹד צֹרֶךְ.
קְלִפָּתוֹ הַיְבֵשָׁה נוֹשֶׁלֶת, נֶאֱכֶלֶת,
עֵץ פְּנִימִיּוּתוֹ בּוֹעֵר בְּאֵשׁ
זַכָּה –
גֶּזַע – שָׁרָשִׁים – פֹּארוֹת –
הַדְּחִיקָה, הַחֲרִיקָה, הַבְּקִיעָה בְּקוֹל נְחֹשֶׁת רַךְ
מוּעָם,
הָעֹרֶף הַקָּשֶׁה, צַוָּאר, פָּנִים – נִבְקָעִים וּנְהָרָה
לֶהָבָה קְטַנָּה נִשְׁקֶפֶת בַּעֲדָם

——–

נחום אבניאל

א.
אֲנַחְנוּ קְהִלָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת
אֲנַחְנוּ עֲשָׂבִים בָּרוּחַ.
אֲנַחְנוּ סְחוּפִים כָּל אֶחָד כְּדַרְכּוֹ
וּנְטוּעִים כָּל אֶחָד כְּדַרְכּוֹ
מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ.
הִנֵּה שְׁכֵנִי מִשְּׂמֹאל
עֲנָוָה בּוֹכִיָּה
וּשְׁכֵנִי מִיָּמִין
גֵּאֶה וְעָצוּב וְיָפֶה וְזָקוּף
וְהוּא הֲדַס.

אֲנַחְנוּ מְחַכִּים לֶאֱ־לֹהִים
שֶׁיִּטֹּל אוֹתָנוּ מִן הַסְּעָרָה.

ב.
רָאִיתִי אִישׁ נוֹטֵל אֶת לוּלָבוֹ
בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ
כְּמוֹ שֶׁנּוֹטְלִים תִּינוֹק מִידֵי אִמּוֹ,
וּמְנַעְנְעוֹ מֵעֵבֶר לְעֵבֶר
בִּזְהִירוּת
כִּמְפַחֵד לִשְׁבֹּר.
הִתְפַּלַּלְתִּי כָּךְ:
אֱ־לֹהִים
כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְנַעֲנֵעַ
יִהְיוּ פָּנֶיךָ חוֹמְלִים וְרַכִּים
וְיָדֶיךָ עֲדִינוֹת
כָּאִישׁ הַזֶּה.

ג.
יְהוּדִים נוֹטְלִים אֶת לוּלְבֵיהֶם
וְעוֹשִׂים חֹרִים בַּשָּׁמַיִם.
יְהוּדִים עוֹשִׂים שְׁמֵיהֶם כְּבָרָה
לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַנִּגָּר.
הֵם קוֹרְעִים קְרוּמִים דַּקִּים
לִפְתֹּחַ צֹהַר
לֶאֱ־לֹהִים שֶׁיָּבוֹא
וְיִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה.
יְהוּדִים טוֹבִים וּמְתַקְּנֵי נַעֲלַיִם
חוֹזְרִים עַל הַפְּתָחִים
וּבִידֵיהֶם אֲגֻדּוֹת פְּרָחִים.

אֵיךְ לֹא תִּשְׁמַע אוֹתָם בּוֹכִים.

 פורסם במוסף  'שבת', 'מקור ראשון', י"ט תשרי תשע"ג, 05.10.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 באוקטובר 2012,ב-גיליון שמיני עצרת תשע"ג - 791. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: