לפניי ולפנים, יום יום / אהרן שטכלברג

עיון בפרשות הקטורת שבתורה מלמד כי מתחילה היה הכהן הגדול נכנס מדי יום לקודש הקודשים להקטרת הקטורת בבגדי זהב

ויֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה  בַּד בְּבַד יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם (שמות ל, לד־לו).

מסקנה די ברורה עולה מהפסוקים: אין מילה וחצי מילה בפרשת הקטורת על מזבח הקטורת. להיפך: עולה מהפרשה שהקטורת מוקטרת בקודש הקודשים, שכן מקרא מלא הוא: 'לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה'.

הדבר עומד בניגוד חריף לאמור בפרשת מזבח הזהב (שמות ל, א־ח):

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּח מִקְטַר קְטֹרֶת… וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. וְּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם.

היכן אפוא מוקטרת הקטורת: האם בקודש הקדשים – 'לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה'; או על מזבח הזהב, מזבח הקטורת, המצוי בהיכל – 'לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה'?

הרמב"ן מציע שתי אפשרויות להתמודדות עם הסתירה. האחת – פיצול פרשת הקטורת לקטורת יום הכפורים, הניתנת 'לִפְנֵי הָעֵדֻת' בקודש הקודשים, ולקטורת היומיומית הניתנת 'בְּאֹהֶל מוֹעֵד'. שיעורו של הכתוב הוא אפוא כך: ונתת ממנה לפני העדות אשר איוועד לך שמה; וכן בנוסף – באוהל מועד. האפשרות השנייה בביאור הסתירה היא שפרשת הקטורת כולה עוסקת אכן בקטורת יומיומית, אלא ש'לפני העדות' מתאר את מקום הצבת מזבח הזהב, כאמור בפרשת פקודי – 'וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת' (שמות מ, ה).

אך שני הסברים אלו קשים. ראשית, המושג 'אוהל מועד' מקיף את שני חלקי המשכן – הן את מה שנקרא בלשוננו היכל, והן את מה שנקרא בלשוננו קודש הקודשים, המכונה לרוב בכתוב 'קודש'. אין אפוא סתירה בין 'לפני העדות' לבין 'אהל מועד', ושניהם עולים למקום אחד – לקודש הקודשים. לכן הפיצול, לפי הפירוש הראשון, בין שני המושגים שלפי פשוטם נקראים ברצף אחד ומשמעותם אחת, קשה. לא פחות מכך קשה פיצולה של פעולה הנראית כפעולה אחת, נתינה מן הקטורת, לשתי פעולות נפרדות, הנעשות בשני זמנים שונים ובשני מקומות שונים, מבלי שהכתוב אומר זאת כלל.

שנית, אין בפרשת הקטורת מילה וחצי מילה על מזבח הזהב. התעלמות זו זועקת לשמים. קשה מאוד להסביר את פרשת הקטורת על בסיס מיקומו של מזבח הזהב, שהרי אין צורך כלל למקם את מקום ההקטרה, אשר הינו פשוט להפליא: על מזבח הזהב. הא ותו לא.

הכפורת. איור מתוך תנ"ך הולמן, 1890

לא בכל עת

כבר עמדו רבים על ייחודה של הפרשה המצווה על בניית מזבח הקטורת. הפרשה כתובה שלא במקומה, לאחר חיתום פרשיות המשכן, ולאחר הפסוקים המרוממים המזכירים את תחילתה של פרשת תרומה (שמות כט, מג־מו): "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. וְְקִדַּשְׁתִּי אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא־להים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' א־להיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' א־להיהֶם". רק אז מופיע הציווי על המזבח. לא רק שהציווי הינו מחוץ לרצף פרשיות מעשה המשכן, אלא שהוא גם אינו בתוך פרשת תרומה, שבה בא הציווי על כלי המשכן, ושם לכאורה גם מקומו של הציווי על מזבח הקטורת.

בסוגיה זו עסק בהרחבה הרב אלחנן סמט (עיונים בפרשות השבוע, סדרה ראשונה, מעלה אדומים תשס"ב, עמ' 237 ואילך). מכל הפתרונות שהוצעו שם, עולה תופעה ברורה: מזבח הזהב הוא חריג בצורה כזו או אחרת, ויש בו עניין מיוחד. חריגותו קשורה אל חריגותה של הקטורת. אני מבקש להציע לעניין פתרון אחר.

בהזדמנות אחרת (פרשת אחרי מות, במוסף זה) הצענו כי לפי העולה מפשוטה של פרשת מעיל האפוד, היה אהרן הכהן אמור להיכנס אל קודש הקודשים עם כל בגדי הכהונה מדי יום ביומו, ועל כך נאמר (שמות כח, לה): "וְהָיָה עַל־אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". פשוטו של מקרא מורה כי אהרן היה נכנס אל קודש הקודשים בכל יום, לבוש בבגדי הכהן הגדול, ובעיקר לשם כך באו הפעמונים, כדי להשמיע קול בבואו ובצאתו.

פרשת אחרי מות באה לשנות את אופי העבודה. לפני מותם של בני אהרן אכן היה הכהן אמור לבוא בכל עת אל הקודש, ונראה שהוא אף היה מצווה לעשות זאת, שכן זוהי עיקר המשמעות של לבישת הבגדים של הכהן הגדול, ושל נשיאת שמותיהם של בני ישראל 'על לבו' ו'בין כתפיו' 'לפני ה". אולם מכאן ואילך חל איסור לעשות כן. מעתה – 'ואל יבוא בכל עת אל הקודש'. עבודת ה' הכוללת כניסה יומיומית של הכהן הגדול במלוא תפארתו אל הקודש פנימה נגנזה אפוא, והפכה לחלום רחוק שאין מורין כמותו. ה' כבר אינו מתהלך בקרב המחנה, למצער לא באופן הגלוי ומלא החיבה כפי שהיה עד אז; ובמקביל, אין הכהן הגדול נכנס מעתה כבן בית אצל השכינה אל בתיה הפנימיים – אל הקודש, אלא בסדר עבודה מדוקדק, פעם בשנה בלבד, ובבגדי לבן. כל זאת מאימתי? מאז מותם של בני אהרן 'בקרבתם לפני ה' וימתו'.

מחשבה מאוחרת

מה היה אהרן עושה בקודש הקודשים מדי יום לפי הכוונה המקורית, ובטרם שינויה לאחר מותם של שני בניו? נראה לנו שלכך מכוון הפסוק הפותח את עיוננו זה: "וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". אהרן היה אכן נכנס אל קדש הקודשים ונותן מהקטורת לפני העדות ממש, בדיוק לפי פשוטה של הפרשה, ובדיוק כפי שהוא ממשיך לעשות במהלך הדורות לאחר מכן – אולם רק אחת בשנה.

עולה אפוא שמלכתחילה הייתה הקטורת אמורה להינתן דבר יום ביומו בקודש הקודשים, כפי שמעידה ומצווה פרשת הקטורת. אולם עם שינוי אופי העבודה, ולאחר שכבר נאסר על אהרן לבוא בכל עת אל הקודש – אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי־ה' וַיָּמֻתוּ – נותרה עבודת הקטורת מיותמת. היכן תוקטר אפוא הקטורת הרגילה מדי יום ביומו? אז ניתן הציווי על בנייתו של תחליף – מזבח הזהב. זוהי הסיבה לכך שהוא נמצא מחוץ לפרשיות המשכן, לפי שלא עלה במחשבה תחילה.

מי יכול לשער מה נהדר היה מראה כהן גדול בהיכנסו מדי יום אל הקודש, בהקטרת קטורת מדי יום ביומו ובצאתו, לבוש כולו בבגדי מלכותו, בגדי הזהב, ולא רק בבגדי לבן פשוטים, בגדי עבד – ובצאתו מבית קודשי הקודשים, עם שמות בני ישראל בין כתפיו ועל לוח לבו לזיכרון לפני ה', בשלום ובלי פגע?

יש בכל אופן לסייג במעט את האמור למעלה, מכמה טעמים. ראשית, הגם שהציווי על מזבח הזהב מצוי אמנם בפרשת תצווה שלא במקומו, הרי שלאחר מכן, בפרשת ויקהל ופקודי, עוד לפני מותם של שני בני אהרן, הוא אכן ממוקם במקומו הטבעי, בין כלי הזהב אשר בהיכל. מכאן עולה שהמזבח נבנה יחד עם שאר כלי המשכן, למרות שהציווי עליו אינו במקומו. שנית, בפרשת מזבח הזהב נאמר 'וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל־קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים הוּא לַה". משמע, יש לו תפקיד עוד לפני שינוי העבודה לאחר מותם של נדב ואביהוא.

ניתן להציע שבדומה לעבודת הדם ביום הכפורים, שהזאתו מתחילה בקודש הקודשים, עוברת אל לפני הפרוכת ומסיימת במזבח הזהב עד שנותן על טהרו של מזבח; כך גם הקטורת הייתה מתחלת מדי יום בקודש הקודשים ומסיימת במזבח הזהב. אדרבה, הדבר ממחיש את העובדה שעבודת יום הכפורים הייתה מלכתחילה אמורה להוות דגם לעבודה היומיומית.

יחד עם זאת, יש ככל הנראה להבחין בין עיקרה של הקטורת, שהיה בקודש הקודשים, לבין תפקידה המשני, כחלק מעניינו של המזבח. הקטורת כשלעצמה לא הייתה זקוקה למזבח, וזהו האמור בפרשת הקטורת. מזבח הזהב לעומת זאת תלוי בקטורת, הניתנת עליו לאחר שפעלה את פעולתה העיקרית בקודש הקודשים. זהו מִזְבֵּחַ 
מִקְטַר־קְטֹרֶת.

הכותב הוא עורך דין

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' תשרי תשע"ג, 21.09.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 בספטמבר 2012, ב-גיליון יום הכיפורים התשע"ג - 789 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. לא הבנתי למה צריך לציין שהכותב הוא עורך דין.

  1. פינגבק: מזבח שנעקר ממקומו – על הציווי של מזבח הקטורת | ארץ העברים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: