ברומא התנהג כמנהג איטאלייאני / ראובן קמפניינו

מהדורה של המחזור הראשון שהודפס מספקת הנאה אסתטית ושפע של חומר על מסורות ומנהגים סביב נוסח התפילה היהודי המגובש העתיק ביותר באירופה

מחזור כמנהג רומה

שונצין־קזאל מיוריר מו (1486-1485) – מהדורת פקסימיליה

עורך: ראובן בונפיל

עורך מחקרים ומבואות: אנג‘לו מרדכי פיאטלי

מאגנס, תשע“ב, ב‘ כרכים, 840 עמ‘

המונח 'מחזור' נתייחד בלשוננו לסידור התפילה של המועדים ושל הימים הנוראים, אך זו הוראה מודרנית. בהוראתו המקורית מכונה בשם זה ספר הכולל תפילות (ולעתים גם דינים) לכל השנה – לימות החול, לשבתות, לחגים ולימים מיוחדים. מחזור שונצינו הוא ספר גדל־ממדים – מעל לשלוש מאות דפי פוליו – הכולל את תפילות השנה כולה, לצד מסכת אבות עם הקדמת הרמב"ם ופירושו למסכת, הגדה של פסח, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, תחנונים (הם התפילות הקרויות בפינו 'סליחות'), יוצרות ופיוטים רבים, וכן הנחיות לטקסי ברית מילה, פדיון הבן, צידוק הדין ואירועים מיוחדים אחרים. בתוך נוסח התפילה שזורים דינים ומנהגים על פי המנהג הרווח באיטליה. הספר מקיף אפוא את מעגל החיים היהודי במחזור השנה, ומשום כך הוא ראוי להיקרא 'מחזור'.

הביבליוגרף אנג'לו מרדכי פיאטלי העניק לחובבי הספר העברי תשורה נאה, מהודרת וחשובה מאין כמותה: מהדורת פקסימיליה של המחזור הראשון אשר ראה אור בדפוס, ה'מחזור כמנהג רומה', שונצינו־קזאל מיורי רמ"ו (1485–1486). הספר יצא במהדורה רגילה, בכריכת בד, ובמהדורה ביבליופילית מיוחדת בת מאתיים עותקים ממוספרים, שנדפסה בהדפסה איכותית במיוחד ונכרכה בכריכת עור מפוארת.

המחזור ראה אור בחסות 'איטליה', כתב עת לחקר תולדותיהם, תרבותם וספרותם של יהודי איטליה, בעריכת פרופ' ראובן בונפיל, ויצא בשני כרכים מהודרים – מהדורת צילום מפוארת של המחזור עצמו, וכרך מחקרים ומבואות על המחזור, בעריכת אנג'לו פיאטלי הנזכר. פיאטלי, יליד איטליה ובוגר בית המדרש לרבנים ברומא, מומחה בספרנות עברית, עלה ארצה בשנת 1993 וקבע את מושבו בירושלים.

המחקרים שבקובץ נכתבו בידי מומחים מן המעלה הראשונה ובהם פרופ' ראובן בונפיל, שסקר את הרקע התרבותי של יהודי איטליה בעת שיצא לאור המחזור שלפנינו. הביבליוגרף הוותיק, הרב יצחק יודלוב, מנהל מפעל הביבליוגרפיה העברית בירושלים, תרם מאמר ממצה על אודות המחזור כמנהג רומה ובו תיאור ביבליוגרפי נרחב של העותק אשר ממנו נעשתה הפקסימיליה. פיאטלי ערך רשימה ביבליוגרפית עדכנית של מהדורות מחזורים וסידורים כמנהג בני רומא. פיטר לנרד סקר את תולדות הפיוט באיטליה מראשיתו במאה התשיעית ועד לדפוס הראשון, לרבות מפתח הפיוטים, באופן המאפשר הצצה לדרכי גיבושו של 'מנהג רומה'. מיכאל ריז'יק חקר את מסורת הניקוד כפי שהיא באה לידי ביטוי במחזור והציג את מגוון המסורות שנתקיימו בכתבי היד לעומת ההאחדה שחלה במסורות אלו מראשית הדפוס ואילך. כרך המחקרים נחתם במאמרו של יצחק עקיבא סץ על נוסח ברכת המזון כמנהג בני רומא.

דף מתוך המהדורה הפקסימילית של המחזור כמנהג רומא

דמוי כתב יד

המהדורה צולמה מעותק של המקור המוחזק במוזיאון יהדות איטליה שבירושלים. עותק זה, הכולל שני כרכים מודפסים על קלף, נמסר לבית הכנסת כמנהג בני רומא לפי החלטת ועד בית סיריני בראשותו של בן־ציון דינור, שר החינוך המנוח, כמזכרת נצח לחיים אנצו סיריני, שצנח באיטליה במהלך מלחמת העולם השנייה ונרצח בידי הנאצים במחנה דכאו.

מן הקולופון שבעמוד האחרון של הספר מתברר כי מעשה ההדפסה נמשך כמעט שנה תמימה: ראשיתו בתשרי רמ"ו (1485) בדפוסם הנודע של בני משפחת שונצינו, שנטלו למשפחתם את שם עירם (בחבל לומברדיה שבצפון איטליה), והשלמתו בעיר קזאל־מיורי המרוחקת כשבעים וחמישה ק"מ משונצינו, באלול של אותה שנה (1486).

כידוע, ספרי ביכורי הדפוס, שנדפסו לפני שנת ר"ס (1500), נקראים בשם הלטיני אינקונבולה (Incunabula = דפוסי עריסה), ורובם נדירים ביותר. מהדירי הספר שלפנינו מציינים שדווקא המחזור הזה אינו נדיר במיוחד, שכן ארבעים וארבעה עותקים ממנו נמצאים כיום בספריות ציבוריות ברחבי העולם, ובנוסף מצויים קרוב לוודאי עותקים נוספים במספר בלתי ידוע המוחזקים באוספים פרטיים. שבעה עשר מתוך העותקים המקוטלגים נדפסו על קלף.

המחזור הנדפס היה אחד ההישגים הטיפוגרפיים המעולים של הדפוס בשחר ימיו, כותב יודלוב בתיאורו. האותיות ברורות, המחזור משופע באותיות רבתי מאוירות, הפיוטים מודפסים כראוי תוך הפרדה בין השורות על פי המקצב הנדרש, ודפים רבים במחזור מעוצבים במתכונת מהודרת מיוחדת.

לדברי יודלוב, בשלושים השנים הראשונות של הדפוס העברי, ר“ל–ר“ס (1470–1500), נדפסו כמאה וחמישים ספרים, כארבעים מהם על גבי קלף. השיעור הגבוה יחסית של ספרים שנדפסו על קלף ובעיצוב מהודר נבע מן המעבר מכתבי יד לספרי דפוס. כתבי היד היו חפץ יקר ונועדו להפצה בקרב עשירים אוהבי תרבות. הדפוסים הוזילו את מחירי הספרים באופן ניכר ואפשר היה להפנותם גם למשכילים מבני המעמד הבינוני.

חלוצי מלאכת הדפוס פנו עדיין אל קהל היעד הוותיק והנאמן, חובבי האספנות והתרבות, ומשום כך עשו מאמץ ניכר לשוות לספרים הנדפסים חזות של חפץ יקר ומכובד ונמנעו מלעצבם כמוצר המוני חסר חן וייחוד. אכן, המתבונן בפקסימיליה שלפנינו עשוי לקבל את הרושם שלפניו מהדורת צילום של ספר מפואר בכתב יד, ולא היא.

יד הצנזור

המדפיסים בני שונצינו לא קבעו את נוסח "מחזור מנהג רומה". הנוסח הזה היה מגובש כבר לפני ימיהם, והם יכלו לעצב את סידורם על בסיס כתב יד אחד, או אחדים. 'מנהג רומה', הנקרא גם  'מנהג לועז', 'מנהג הלועזים', 'מנהג בני רומי', ומאוחר יותר גם 'מנהג איטלייאני', הוא נוסח התפילה המגובש העתיק ביותר בקהילות ישראל שבאירופה. ה'לועזים' הוא כינויָן של הקהילות דוברות השפה הלטינית והשפות הנובעות ממנה. בנוסח זה ניכרים עקבות מובהקים של נוסח ארץ־ישראל, אם כי הוא אינו נקי מהשפעות בבליות שניתוספו בו.

על סמך המבוא למחזור כל השנה (ליוורנו תרט"ז, 1856) מאת שמואל דוד לוצאטו (במהדורה הנקראת משום כך בפי העם 'מחזור שד"ל') והמחקרים שבאו בעקבותיו, אפשר לומר כי לא רק שהנוסח האיטלייאני הוא נוסח התפילה המגובש הקדום ביותר באירופה, גם בתחום המחקר זכה הנוסח הזה למחקר חלוצי ומעמיק. פרטים רבים על מחקר זה ימצא הקורא בעיקר בהערות השוליים שב'פתח דבר' מאת המהדיר, בראש כרך המחקרים.

בשולי העמוד האחרון של המחזור באה חתימת הצנזור אשר בדק את הספר מטעם השלטונות הנוצריים: Camillo Jaghel Lugo – 1611 . יגל הוא צנזור ידוע אשר פעל בשירות הכנסייה בשליש הראשון של המאה הי“ז, וככל הנראה היה יהודי משומד, כמו רבים מעמיתיו למקצוע.

בעותק זה אכן יש מחיקות רבות מחמת הצנזורה. אביא דוגמה אחת מרבות: בפיוט לפורים ובו הפזמון החוזר ‘קוראי מגילה הם ירננו אל אל / כי מקום תהלה היתה לישראל‘ מופיעה בבית השני השורה ‘יואל לעשות כלה אדבאל ומגדיאל‘. ‘מגדיאל‘ נמחק, ובמקום המחיקה יש השלמה בכתב יד ‘מבית האל‘ (דף 62א).

הקללה המופנית כלפי מגדיאל העלתה את חמתו של הצנזור. ‘מגדיאל‘ הוא כינוי הרומז לנוצרים, בני עשו, הוא אדום, הוא רומא, הוא הממלכות הנוצריות. זיהוי זה רווח בקרב היהודים בימי הביניים ומבוסס על הפסוק: “אַלּוּף מַגְדִּיאֵל […] אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם“ (בראשית לו, מג), ועליו כתב רש“י ‘מגדיאל היא רומי‘. המשורר עמנואל הרומי, איש איטליה בן המאה ה־13, מכנה את יהודי קהילת רומא בשם “בני קהל מגדיאל“ (מחברות עמנואל הרומי, מהדורת דב ירדן, המחברת העשרים ושלוש, שורה 247). הוא עצמו נקרא לעתים בספרות ‘אלוף מגדיאל‘, אבל המשורר ייחד את הכינוי “אלוף מגדיאל“ עבור האפיפיור (המחברת העשירית, שורה 305; המחברת העשרים ושמונה, שורה 989־988).

הצנזור הבין היטב למה רמז הפייטן, ולפיכך מחק את ‘מגדיאל‘. באותו עמוד יש מחיקה נוספת, אחרי המילים ‘ארורה זרש‘. המילים שנמחקו הן “כאשר פרעת מן הראשונים, כן תפרע ותכחיד אחרונים. אמן“ (השלמתי המחיקות מתוך מהדורת הרטום, רשומה מס‘ 158). ברור מה ראה הצנזור למחוק שורות אלו.

ב‘פתח דבר‘ שואל פיאטלי: ‘פקסימיליה של מחזור רמ“ו, על שום מה?‘, ומשיב שרוב רובו של חקר הנוסח נעשה על סמך מהדורת בולוניה משנת ש־ש“א, והנה מצאנו שינויים אחדים בין שתי המהדורות שנעלמו מעיני החוקרים.

הרשו לי לחלוק על המהדיר הנכבד. גם אלמלא השינויים הללו ראוי מחזור רמ“ו לצאת לאור מחדש במהדורת פקסימיליה נאה. ההישג הטיפוגרפי הקדום והנדיר הזה ראוי מחמת הידורו ויופיו לפאר ספריותיהם של אוהבי ספר רבים, ולא להישאר ספון בספריות מעטות בלבד, נסתר מעיני הציבור.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' תשרי תשע"ג, 21.09.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 בספטמבר 2012, ב-גיליון יום הכיפורים התשע"ג - 789 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. היכן ניתן להשיג עותק?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: