מלך על כל הארץ, מקדש ישראל / יעקב אריאל

תפילות ראש השנה מציירות את החג בשני פנים – אוניברסלי ולאומי. 
זהו ביטוי לתפקידו של עם ישראל ולאחריותו להביא את בשורת מלכות ה' לעולם כולו

 הנושא המרכזי של תפילות ראש השנה הוא המלכת ה' על העולם כולו. זהו בעצם חג אוניברסלי: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים". ובכל זאת, רק עם ישראל מציין אותו. התורה לא שיתפה את הגויים במצווה זו. גם תקיעת השופר אמורה להיות המלכת ה' כלל־אנושית: "כָּל ישְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ… כִתְקוֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ", ולמרות זאת – "אשרי העם יודעי תרועה". מדוע רק עם  ישראל מסוגל להבין את משמעות התרועה? מדוע זהו חג לאומי ישראלי בלבד?

האמת ניתנת להיאמר שראש השנה הוא חג משולב, גם לאומי וגם אוניברסלי. אלא שהאוניברסליות שלו תלויה בלאומיות שלו. הא כיצד?

כל יצורי עולמים. מפגן סולידריות עם ישראל, ניו יורק, 2009

בחזרה לגן עדן

נתמקד בברכת הקדושה המיוחדת לימים אלו. בברכה חמישה קטעים, ארבעה מהם פותחים במילה "ובכן". הם בנויים במחזוריות, קטע לאומי וקטע אוניברסלי, חוץ מהקטע האחרון, המשלב בין השניים:

א. לאומי – וּבְכֵן יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ… עַל יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ …

ב. אוניברסלי – וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ… עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ..

ג. לאומי – וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד ה' לְעַמֶּךָ…שִֹמְחָה לְאַרְצֶךָ, וְשָֹשֹוֹן לְעִירֶךָ

ד. אוניברסלי – וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְֹמָחוּ… וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה… (צדיקים, ישרים וחסידים מצויים גם באומות העולם, כגון "חסידי אומות העולם").

ה. שילוב – וְתִמְלוֹךְ… עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ, בְּהַרצִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ,

וכן הוא בסיום הברכה האמצעית. התוכן כולו אוניברסלי. נשים לב למילה "כל" החוזרת ונשנית 7 פעמים (מספר לא מקרי) חוץ מהסיומת:

מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ… וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ… וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: ה' אֱ־לֹהֵי יִשְֹרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

תופעה זו חוזרת גם במזמור מז בתהלים הנאמר שבע פעמים לפני תקיעת השופר:

הפתיחה אוניברסלית – כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, הָרִיעוּ לֵא־לֹהִים בְּקוֹל רִנָּה.

ההמשך לאומי – יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ, וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵנוּ (ידבר הוא ינהיג בנחת, ראה מכות י, א).

המזמור חוזר שוב לאוניברסליות ומסיים בלאומיות –  נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱ־לֹהֵי אַבְרָהָם (המונח "נדיבי עמים" יכול להתפרש כמכוון לעם ישראל וגם לעמי העולם. אברהם הוא גם אבי האומה הישראלית וגם אב המון גויים. ה' אמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה").

מה מלמד אותנו מעבר זה שבין אוניברסליות ולאומיות?

ה' הוא אכן מלך על העולם. ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם בצלם א־להים, עם תבונה ויכולת בחירה להכיר במלכותו של ה'. אולם באותו יום הוא גם סרח וגורש מגן עדן. בכל ראש השנה אנו מתרפקים על שערי הגן הנעול ומנסים לשוב אליו ולהחזיר את המין האנושי כולו לשורשיו (איננו משתמשים בביטוי השגור "גן העדן האבוד". הוא לא אבוד, הוא רק נעול כרגע וניתן לחזור אליו). רוב בני האדם אינם זוכרים זאת ואינם עושים הרבה כדי לחזור לגן הנעול. רק עם ישראל שומר את משמרת הצלם של האדם ומעוניין לחיות כאדם הראוי לשמו (ולכן "אתם קרויים אדם").

שתי הפרשיות הראשונות בתורה מתארות את 2,000 שנותיה הראשונות של האנושות. אלו מכונות בלשון חז"ל "שנות תוהו". אברהם הוא הראשון הפותח תקופה חדשה של שנות תורה. מכאן מתחילה דרכו הארוכה של עם ישראל להביא לאנושות את בשורת ההמלכה של ה' על העולם. גם עם ישראל עולה ויורד, נופל וקם, אולם הוא היחיד שזוכר את ייעודו ומצפה להשמעת קולו של ה' בעולם (זיכרונות ושופרות). לכן רק הוא חוגג כרגע את ראש השנה. רק הוא זוכר את יום הזיכרון.

דרך ישראל

ההסבר מקבל משמעות עמוקה יותר עם עיון בתפילת המוסף.

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים… וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. אין כאן התנשאות אלא הטלת אחריות. אין כאן זכויות אלא חובות, מצוות ועבודות. בחירת עם ישראל אינה לשם עצמו ותועלתו אלא כדי להביא תיקון לעולם. התשלובת הישראלית־אנושית חורזת את כל עשרות הפסוקים המשבצים את ברכות המלכויות, הזיכרונות והשופרות, כשהסיומת היא תמיד ישראלית.

ברכת  המלכויות פותחת במילים: "וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ… לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ־דַּי". המילה "כל" חוזרת שש פעמים (ויחד עם המילה "עולם" – שבע פעמים). הפסוקים הראשונים המצורפים לברכה נושאים אופי לאומי: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְֹרָאֵל. וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְֹרָאֵל", בהמשך מופיעים פסוקים כלל־אנושיים ופסוקים ישראליים, ולבסוף – "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ", והפסוק החותם: תחילתו לאומי – "שְׁמַע יִשְֹרָאֵל ה' אֱ־לֹהֵינוּ", וסופו אוניברסלי – "ה' אֶחָד"!

פתיחת הזיכרונות היא אוניברסלית – אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵֹה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. ההמשך פרטיקולרי – כִּי חוֹק לְיִשְֹרָאֵל הוּא, ושוב קטע אוניברסלי – וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר. ההמשך פרטיקולרי – וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב… יִצְחָק… אַבְרָהָם וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר, והפסוק המסיים משולב – וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵא־לֹהִים. "להם", גם לגויים, דרך ההתגלות לעם ישראל.

ומכאן לשופרות. מעמד הר סיני הוא כפול, לאומי ואוניברסלי. אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם… גַּם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶיךָ. התורה ניתנה אמנם לישראל, לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אולם גם האומות חייבות במינימום של מצוות. המסר של מעמד הר סיני יעבור דרך ישראל לכל האנושות וקול השופר יהדהד בעולם כולו – כָּל ישְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקוֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ.

סיום התפילה חוזר ללאומיות – תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ… הֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ. בית המקדש עתיד להיות מרכז רוחני לעולם כולו, כנבואת ישעיהו – כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

הרעיון המרכזי העולה מכאן הוא שדרך עם ישראל יקבל העולם כולו את מלכות ה'. בצורה הלכתית־מעשית מתבטא הדבר בקבלת שבע מצוות בני נוח האוניברסליות. הן אמנם מצוות רציונליות אולם הכוונה היא לקבלן מתוך הכרה במלכותו של ה' (וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים ח, יא).

האמת ההיסטורית היא שאכן כבר התגשמו חלק מהרעיונות התורניים. ערכי המוסר של התרבות המערבית הושפעו מהתנ"ך באמצעות הנצרות והאסלאם, אולם לצערנו כל זאת מתוך שלילת המשך קיומו של עם ישראל. ערכי התורה המקוריים זויפו במידה רבה על ידי בנותיה הלא חוקיות של היהדות. הנצרות הקצינה בערך החסד והחמלה עד כדי אבסורד, והאסלאם מפריז בערך השלטת המונותיאיזם שלו באמצעים כוחניים ברוטליים. החילון המודרני מערער את סמכותן של הדתות הגדולות. הוא מכין את הרקע להשפעה ישירה מעם ישראל. האם אנו מוכנים וראויים לכך?

לצערנו גם בתוך עם ישראל, רק חלק מהעם מכיר כרגע במשמעות העמוקה של ראש השנה. אנו עשויים גלדים גלדים. יש מעגלים פנימיים יותר התופסים בצורה מעמיקה יותר את משמעות היום. יש מעגלים חיצוניים יותר המכירים פחות. אולם כל המעגלים מחוברים זה לזה כגלדי קרן השור. דרך עם ישראל על כל גלדיו צריכה לצאת הבשורה לעולם כולו. זיכרונו של יום זה, יום בריאת האדם בצלם, עוד יגיע לכל העולם. האנושות עוד תזכור מאין היא באה ולאן היא הולכת. מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון.

הרב יעקב אריאל הוא רב העיר רמת גן

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז אלול תשע"ב, 14.09.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בספטמבר 2012, ב-גיליון ראש השנה תשע"ג - 788 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: