בתגובה ל'מוקד המחלוקת' ו'היתום, האלמנה והגרושה' / איתמר ורהפטיג

הפשט והאמת

ח גי משגב מתעקש לטעון שלפי הרמב"ם ראובן חטא ממש כפשט הכתוב, בניגוד למאמר הגמרא: 'כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה', ובניגוד להבנת הכסף משנה והרמ"א בדברי הרמב"ם.

הרמב"ם אומר שמנסים לשכנע את הסוטה החשודה בכך שזינתה עם גבר זר שאם אכן חטאה תודֶה, כאשר מזכירים לה תקדימים מן העבר, וזו לשונו: "ואומרים לה בתי הרבה קדמוך ונשטפו, ואנשים גדולים ויקרים תקף עליהן יצרן ונכשלו, ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו, ומעשה ראובן בפילגש אביו על פשטו, ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה". ואם כן אומר חגי: "דברי הרמב"ם מפורשים… ולא זו בלבד, אלא ששאר הסיפורים המובאים בדברי בית הדין בוודאי הם כפשטם. ולא עלתה על דעת איש לומר שאמנון לא אנס את תמר".

לי נראה להיפך. דווקא בעניין ראובן מזכיר הרמב"ם "על פשטו", כדי לומר שהוא לא על פי מדרשו. פשט אינו אמת בדווקא, אלא המשמעות הראשונית שעולה מן הכתוב. כך, למשל, הביטוי המקראי "עין תחת עין" מתפרש כפשוטו כהוצאת עין ממש, אך לפי מדרשו הכוונה היא לממון. כלומר, הפשט אינו משקף כאן את האמת. ואם תאמר, לשם מה הוא בא? יש לו תפקיד אחר. כך מסביר הרמב"ם במקום אחר שמבחינה רעיונית ראוי היה המכה לאבד עינו, אבל למעשה חס וחלילה לעשות כן, אלא עונשו בממון.

קראתי פעם מאמר של הרב קופרמן הטוען לארבע־עשרה פונקציות של הפשט. ומכאן גם לנידוננו. אדרבה, הפשט חשוב כדי להרתיע בו את הסוטה החשודה. האמת היא שראובן לא חטא במשכב עם בלהה. הוא חטא בכך שבלבל יצועי אביו, כדברי חז"ל, אבל הכתוב מחשיב את הדבר לפי הפשט כאילו שכב עמה, בין היתר כדי שנוכל להזהיר את הסוטה – ראי וקחי מוסר. בדרך זו פירשתי במקום אחר את חטא דוד בבת שבע. לפי חז"ל הוא לא חטא באשת איש ממש, אבל המקרא מעיד לפי הפשט שאכן חטא באשת איש, אולי כדי להזהירנו עד כמה מלך, בעל כוח שלטוני מופלג, עלול לחטוא, או מסיבות אחרות. על כל פנים עלינו להתרגל לרעיון שהמקרא אינו טקסט רגיל, שכן הוא מדבר אלינו באופנים שונים.

בהזדמנות זו אתייחס בקצרה גם לדברי גב' רבקה בן ששון שלא מצאה אזכור בתורה למצוקתה של הגרושה. לא מדויק. השולחן ערוך (חושן משפט צז, יד) פוסק שאסור לקחת משכון מאלמנה, על פי הפסוק: "ולא תחבול בגד אלמנה" (דברים כד, יז), וכותב הסמ"ע על השו"ע שם שהוא הדין לגרושה, "שאין לה עוזר וסומך לא מאישה ולא מאביה". אמנם הש"ך שם חולק, אך על כל פנים יש לנו אסמכתא לרגישות כלפי הגרושה, והייתי מוסיף את האמהות החד־הוריות בכלל, וראו עוד בספרי "צנעת אדם" עמ' 324. 0

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' אלול תשע"ב, 06.09.12

פורסם ב-8 בספטמבר 2012,ב-גיליון כי תבוא תשע"ב - 787. סמן בסימניה את קישור ישיר. 6 תגובות.

  1. ואני התמים שואל, (כפי שהצלחתי להבין את חיים משגב) האם כאשר מאמר חז"ל סותר את פשטי הכתוב, לא צורם לנו? האם היושר הפנימי שלנו לא מתריע? האם אנו מיד כופפים את המשמעות הפשוטה לאותו מדרש, או אולי מחפשים את ההקשר בו נאמרו הדברים?
    האם דעתו של ר' יונתן (שאומר גם על אחרים "כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה") היא הדעה היחידה והלגיטימית? הרי בסנהדרין קז' ע"א משתמע שבת שבע הייתה אשת איש ממש, ודוד ביקש לעבוד עבודה זרה.

    הרמב"ם מן הסתם כתב "מעשה ראובן בפילגש אביו על פשטו" משום שידע שקיים מדרש שעוקר את הפשט.
    דווקא לגבי עין תחת עין הרמב"ם כותב שממון הוא עומק הפשט של הכתובים, ואפשר ללמוד זאת מתוך הכתוב עצמו:

    ה ומניין שזה שנאמר באברים "עין תחת עין . . ." (שמות כא,כד; ויקרא כד,כ), תשלומין הוא–שנאמר "חבורה, תחת חבורה" (שמות כא,כה), ובפירוש נאמר "וכי יכה איש את ריעהו, באבן או באגרוף . . . רק שבתו ייתן, ורפוא ירפא" (ראה שמות כא,יח-יט). הא למדת ש"תחת" שנאמר בחבורה תשלומין, והוא הדין ל"תחת" הנאמר בעין ובשאר אברים.

    ו אף על פי שדברים אלו נראים מעניין תורה שבכתב, כולן מפורשין הן מפי משה מהר סיניי, וכולן הלכה למעשה הן בידינו; וכזה ראו אבותינו דנין בבית דינו של יהושוע, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובכל בית דין ובית דין שעמדו מימות משה ועד עכשיו.

    • שמשון צבי לוינגר

      בס"ד כ"ב אלול ע"ב

      לאליהו – שלום רב,

      כדאי לציין שהרמב"ם מדבר על 'ראובן בפילגש אביו', והשוה רד"ק הקובע שבלהה היתה 'אשת יעקב', ומה שנקטה התורה 'פילגש אביו' הוא לפי טעותו של ראובן שחשב שהיא רק פילגש. הן רמב"ם והן רד"ק מלמדים זכות, האחד ע"י הקטנת חומרת החטא, והשני ע"י היותו בשגגה. השוה גם דברי ראב"ע שם. ואכמ"ל.

      על משנתו של הרמב"ם הנושא 'לימוד זכות על אישי המקרא' ראה בתגובתי מיום כ"א אב, על: 'עוד על פולמוס התנ"ך'. לשתי הגישות על חטאו של ראובן, התייחסתי בתגובתי 'רצוא ושוב', שנכתבה לרגל יום הולדתו הס"ב של הרב יעקב מדן, על: 'על פולמוס התנ"ך'.

      • שמשון צבי לוינגר

        בכ"א בתמוז ע"ב

      • מדוע יש להסביר את דברי הרמב"ם, ועוד עם דיוק תמוהה מפי רד"ק. וכי יש חיוב ששניהם יהיו בעלי אותה דעה? הרי "פילגש" הוא מעמד מקראי נחות משל אשת איש. האם לדעתך בלהה הייתה באותו מעמד כמו רחל ולאה? הרי חז"ל הדביקו את הכינוי בני השפחות לבניהן של בלהה וזלפה בפי חז"ל.

      • טעות: לא חז"ל אלא רש"י בעקבות התורה, בראשית לג' על יעקב: " וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה"

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד כ"ג אלול ע"ב

        לאליהו -שלום רב,

        אני אמרתי בבהירות שהרמב"ם והרד"ק אינם מסכימים ביניהם על מהות חטאו של ראובן. הרמב"ם מפרש שבלהה היתה פילגש ליעקב, וחילו מהכתוב 'וישכב ראובן את פילגש אביו'. לעומת זאת לדעת רד"ק בלהה היתה אשת יעקב, וחילו מהפסוק 'והוא נער את בני בלהה ובני זלפה נשי אביו'. לדעת רד"ק צריך לומר, כאמור, שהתורה נקטה 'וישכב ראובן את פילגש אביו' משום שזו היתה מחשבתו.

        כפי שציינתי, יש גם צד שוה בין הרמב"ם לרד"ק – המעטת חטאו של ראובן. לרמב"ם, ע"י המעטת חומרת החטא; ולרד"ק – ע"י הקביעה שהיה שוגג.

        בדברי על 'לימוד זכות על אישי התנ"ך – במשנת הרמב"ם' [על 'עוד על פולמוס התנ"ך', מיום כ"א אב ע"ב, 9 באוגוסט], הבאתי מקורות ליחסו של הרמב"ם לחטאיהם של שמשון ושלמה, של בני שמואל ושל דוד.

        כן הבאתי שם את דברי הרמב"ם בספר המצוות עשה קעז, שיש מצות עשה לדון את חבירו לכף זכות, ואת דבריו בפירושו לאבות א,ח, שבמי שמפורסם לצדיק יש מצוה לדונו לכף זכות אף אם העובדות מטות יותר לכף החובה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: