מעבר לסייגים? / שלום רוזנברג

הקשר בין ר' יוסי לאשתו הוא שיקוף לזמנים שידעו להבחין בין המינים, בניגוד לתפיסת החברה המערבית בת זמננו. מחיר השוויון

מבקש אני כאן להביא לפניכם שני סיפורים תלמודיים. הראשון מהירושלמי (כתובות יא, ג – סב ע"ב, וכן בראשית רבה יז, ג; ויקרא רבה לד, יד). גיבור הסיפור הוא אחד מגדולי חכמי יבנה, רבי יוסי הגלילי (ריה"ג). אשתו הייתה מציקה לו, ואף מביישת אותו בפני תלמידיו. הוא נהג בה במידת החסד, אך המצב לא הוטב. רבי אלעזר בן עזריה האיץ בו להתגרש ואף העניק לו את הכסף הרב שהגיע לה בגין כתובתה.

הלכה האישה ונישאה "לסַנְטֵירָא דקרתא", בערך המפכ"ל שבעיר. ירד הסנטירא מנכסיו ונתעוור. הייתה אוחזת בידו, ומחזרת עמו על הפתחים בכל העיר לקבץ לפרנסתם. יום אחד לא הצליחו לקבץ כלום. אמר לה: האם אין עוד שכונה שבה לא היינו. אמרה לו: יש, שכונתו של מגרשי, ואיני יכולה לבוא שם, מתביישת אני. התחיל חובט אותה ברחוב. שמע ריה"ג כיצד הם מתבזים בשוק. לקח אותם והכניס אותם לבית שהיה שלו, והיה מעלה להם מזונות כל ימי חייהם. חז"ל חותמים את הסיפור בפסוק (ישעיהו נח, ז) האמור להדריך אותנו בחובותינו כלפי הנצרכים: "פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת… ". ריה"ג פירש את הסיפא של הכתוב: "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם!" כמתייחסת למי שהייתה בשרך, כלומר אשתך לפני שהתגרשתם! דברים אלה מובנים לנו היטב היום, לאור הסכסוכים המכוערים המלווים רבים מהגירושים בימינו.

כדי לפתח את הסיפור חייבים אנו להשלים פרטים רבים החסרים בו. האפשרויות רבות. האישה הייתה בת אחותו של ריה"ג, דבר היכול לרמוז  – בימים ההם –  שנישואים אלה היו מעין מעשה חסד מצדו של ריה"ג. למה היא התעללה בו? אפשר להניח שהיא לא הייתה מאושרת מנישואיה עם חכם, שעסק "יותר מדי" בתורה. דמותו של הסנטירא היהודי, בולט במראהו וגיבור בהרפתקאותיו, ודאי קסמה לה יותר. הסיום מצביע על הטרגדיה האירונית שבגורלה. כוחו הוליד עכשיו מכות וחבטות, ותורתו של ריה"ג התבטאה במעשי חסד שהצילו אותה ואת בעלה השני מרעב ומעוני.

מעבר לגדרים

הבאתי סיפור זה כעדות אופי לריה"ג שיככב גם בסיפור השני, יחד עם ברוריה אשתו החכמה של רבי מאיר (עירובין נג ע"ב): "ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך, מצאה לברוריה. אמר לה: באיזה דרך נלך לעיר לוד? אמרה לו: גלילי שוטה. לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה? היה לך לומר באיזה ללוד?". שוב אישה, הפעם מהאריסטוקרטיה של הדרום, מבזה אותו: גלילי שוטה. למה? אולי ברוריה עשתה את הגלילי אחראי לדברי החכם שהפמיניזם שלה לא יכול היה לקבל.

עברתי על חיבורים לא מעטים שמזכירים את הסיפור השני. כולם מקבלים את פסק דינה של ברוריה. כשלעצמי ידעתי על יוצא מן הכלל, לדעתי יחידי, שהוצג על ידי אחד מענקי ההגות החסידית במאה הי"ט. זו גישה המגִנה על ריה"ג. ארשה לעצמי לא לחשוף את שמו. השארתי לכם זאת כשיעורי בית. ועתה ל'תורה', שממנה השמטתי קטעים משניים:

בתחילה צריך האדם לשמור כל המצות כפשוטם, היינו להיזהר בכל מצות לא תעשה מאוד, ולסור מרע… [מכל] האיסורים בגדרים וכל החומרות מדברי סופרים… שידוע עד כמה יסתעפו דברי א־להים. עד כי שמץ מכעס יקרא 'לא תרצח' וריבוי שיחה עם האשה הוא אביזריהו ד'לא תנאף', וכמו שמצינו בגמרא שאמרה ברוריא לר' יוסי הגלילי היה לך לומר 'באיזה ללוד'… ואחר כך… היינו אחר שתגדור עצמך בחוזק ותקיפות תהיה מוגדר מכל צד ותהיה מותר להתפשט עצמך בכל חפצך ולא תצטרך לשום גדר. ולכן באמת לא עבר ריה"ג על 'לא תרבה' כי כבר היה נשלם ולא היה צריך לגדרים.

נפלא! ברוריה לא הבינה שריה"ג כבר היה מעבר לגדרים ולסייגים. יחסו אליה היה מעבר ליוון המְצוּלָה של החטא ולאפלה של ההרהורים הרעים. ואנחנו? האם מצב זה של "מעבר לגדרים ולסייגים" נכון לגבי החברה המערבית, שבה אנו גרים? זאת חברה אשר כדברי עמנואל לוינס – בשיעורו התלמודי "חילון וביטול הכישוף" –  קבעה שהמהות האנושית נמצאת מעבר להבחנה בין המינים. האמנם? האם אפשריים בה קשרים בין המגדרים ללא התייחסות למרכיב מיני? האם אפשרי בה שמגישות התחזית –  קל וחומר מגישות החדשות בטלוויזיה – תהיינה שמנות ומבוגרות? הלוא את האישה המככבת על יד המכונית קנתה חברת הפרסומת, כדי שאתה תשלים זאת בקניית המכונית.

לפי התרשמותי, בימים הקדמונים הגברים רדפו אחרי העבֵרה, והנשים – העברה הייתה חייבת לרדוף אחריהן. ובעולם המודרני? שוויון! לוינס הצנוע כתב שם: "בחברתנו, ככל שזו משוחררת, האישה עדיין מאופרת, ובמקרה זה מראית העין משתווה במלוא המודעות למהות". הבה ונתגבר על הצניעות שבניסוח. איפור? זה לדעתי מצווה, אביזריהו מ'לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה', הלוא האיפור אסור על הגבר. הבגדים מבטאים בצורה בולטת את העיקרון שלוינס ניסה ללמדנו. הבגדים מבטאים פעמים רבות מדי את הפיתוי לפתות ומצביעים על כך שבאמצעותם "מראית העין" של המסתכל הופכת את אותו פיתוי למהותה של האישה. סלח לנו כי חטאנו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' אלול תשע"ב, 06.09.12

פורסמה ב-7 בספטמבר 2012, ב-גיליון כי תבוא תשע"ב - 787, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: