מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי / רפאל מלכא

שיח השדה

בכל פעם שבמשאל רחוב או באחת מתוכניות הטלוויזיה שואלים: 'מה ישראלי בעיניך?', מצד אחד מתגנב ללבי צער על כך שלא זכיתי להישאל את השאלה הזו, ומצד שני אני מהרהר ביחסם של הצופים לתשובתי. אין לי ספק שהייתי נחשב אצלם כהוכחה לקיומם של חיים שלא על כדור הארץ. תשובתי הייתה – 'לקטוף פירות בר ולהביאם הביתה'. אף על פי שאמא ידעה שהחום הכבד מונע ממני להשאיר מאחוריי את המזגן, ולצאת כהרגלי אל השדות, היא תלתה בי זוג עיניים מבקשות ואמרה: 'תביא לי תאנים!'. מזל שתאנים אפשר למצוא כמעט בכל מקום, גם קרוב לבית.

למרות שהתנ"ך מלא באזכורים של התאנה, בפרשתנו לא תמצאו אותה בפירוש; היא מתחבאת בציווי על הביכורים (דברים כו, ב): 'וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ־לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם'. המצווה חלה על שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שאותם יש להביא לבית המקדש. רש"י הולך בעקבות חז"ל ומפרש: 'מראשית – אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זה בכורים'. מדוע מביאים חז"ל דווקא את התאנה, מכל שבעת המינים, בדבריהם?

הסיבה היא פשוטה, התאנה היא הראשונה מבין שבעת המינים שחונטת פירות. עוד לא חלפו ימות הגשמים וכבר ניתן למצוא פירות על העץ שהחל מלבלב. כך בשיר השירים (ב, יא־יג): 'כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר; הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ… הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ…'. מצד אחד היא הראשונה, ומצד שני היא מן האחרונים בשבעה, ואפשר למצוא עליה פירות ממש עד סוף הקיץ.

בבואו לתאר את צביטת הלב נוכח הגאולה המתמהמהת, אומר הנביא ירמיהו (ירמיהו ח, כ): 'עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ, וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ'. 'קיץ' בפסוק הזה (כמו גם במקומות אחרים) פירושו קטיף התאנים.

פיקוס התאנה (Ficus carica) – זה שמה הרשמי. היא שייכת למשפחת הפיקוסיים (כמו השקמה המקומית, ופיקוס השדרות שהובא ארצה וניטע בשדרות תל אביב הישנה). רוב העצים, הנפוצים מאוד בארץ, הם גידולי תרבות, אם כי ליד מעיינות לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח גדלים גם תאני בר. לפירות הפיקוסיים קוראים בשם פגה, ולכולם תקופת הבשלה ארוכה וממושכת. אפשר לומר בפשטות שהזמן הארוך שקבעו חכמים לקיומה של מצוות הביכורים,‘מן העצרת (שבועות) ועד החג (סוכות)‘ נובע, בין השאר, מהעובדה כי עד לחג הסוכות עוד אפשר למצוא תאנים טובות על העץ. אני רק מקווה שעוד לפני כן יבשרונו החזאים על ‘ירידה משמעותית במעלות החום‘, כך שאספיק להביא לאמא תאנים מבוסתני עמוקה שביערות ביריה, שהן מן המשובחות שטעמתי בימי חיי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' אלול תשע"ב, 06.09.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-7 בספטמבר 2012,ב-גיליון כי תבוא תשע"ב - 787. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: