זיכרון משתק / שלום רוזנברג

כיצד על היהדות להתמודד עם תאונות היסטוריות? בין הזהירות הנוירוטית לסכנה שבקונצנזוס, בעקבות הרפורמה

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שׁם  דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית…ודרך זו היא דרך החכמים" (הלכות דעות א, ד)

לא תמיד דרך ישרה זו היא נכונה. כפי שהרמב"ם הסביר, במקרים מסוימים עלינו לבחור דווקא בדרך הקיצונית. לפעמים המידה עצמה מחייבת אותנו להקצין, כמו למשל ב'ענווה', דהיינו במלחמה נגד האֶגוֹ ונגד גסות הרוח. אולם על פי רוב חייבים אנו להקצין כדרך רפואית: "אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה" (ב, ב). הפנייה לקצוות היא כאן אמצעי רפואי רציונלי ושקול. אולם האם הדרך שהתווה הרמב"ם נכונה תמיד? האם אין סכנה שהתרופה הרמב"מית עצמה תהפוך נוירוטית ופתולוגית?

אחריות שבתמימות

תאונות רבות התרחשו בתולדות עמנו. הרפורמה הדתית היא אחת מהן. לא כדאי לעשות עכשיו חשבון נפש היסטורי, האם היינו מסוגלים למנוע את התאונה הזאת. היא התרחשה. הטראומה שתאונת דרכים – לא עלינו – יוצרת מתבטאת לפעמים בתופעה פסיכולוגית של פנייה לקצה השני, שיתוק שיביא את האדם לעזוב כליל את הנהיגה, או לנהוג בזהירות מוגזמת. האם כך הוא יימנע מתאונות נוספות? אדרבה, הזהירות הנוירוטית אינה מאפשרת לנהג להגיב בצורה נכונה ויעילה לאתגרי הדרך.

מהמשל לנמשל. בבואנו לדון על חידושים בהלכות או בהליכות ביהדות ההווה, עומדת הרפורמה כשלד של מכונית, כשלט המצביע על סכנות החידוש ומזהיר: מחדשי חידושים, היזהרו מתאונה נוספת! התוצאה עלולה להיות שוב תאונה. אנו עלולים לבלום אף בסיטואציה שבה אנו חייבים לחדש.

המסר הרמב"מי האמיתי שונה והוא מציב בפנינו אתגר כפול: זכור את הרפורמה, אך אל יביא אותך זיכרון זה לידי שיתוק. גם השיתוק מפיל קרבנות רבים. המפתח נמצא באחריות ובתמימות של המחדש. אחריות שבתמימות, כלומר שהחידושים לא נגררים אחרי אינטרסים העומדים מחוץ לעולמה של היהדות.

ידיד אחד היושב במרחקים של דרום אמריקה, ג' קלימובסקי, אמר לי פעם שיש להבחין בין יראת חטא ליראת שמים. לא רציתי לקבל את דבריו, אלא שהיום נראה לי שהוא צדק. יראת חטא עלולה להתבטא ביראת הוראה, כלומר באי נכונות לפסוק הלכה או לפתור בעיות בגלל ענוות-יתר. אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם… אך לעומת זאת, כבר העיר הרב שאול ישראלי, עומדת הקביעה הרדיקלית 'יפתח בדורו כשמואל בדורו'.

תן להן ותתנודדנה

יש בהיסטוריה היהודית החדשה דוגמה מופלאה של מנהיג רוחני שהבין את סכנותיה של רפורמה ונלחם כנגדה, אך לא נמנע מלהכריע בצומתי דרכים של תקופתו בחידושים מפליגים! כוונתי לרבי שמשון רפאל הירש. בחלקים האחרונים של 'אגרות צפון' (אגרת יח), חושף רש"ר הירש תנאי הכרחי למפעלו, ומזהיר הזהרה אקטואלית עד למאוד: "זכור נא כי נמצאים אנו עתה בתקופה של חבלי לידה. אם כן רק קללה נביא על עצמנו, ולא ברכה, אילו היו באים עכשיו גדולי הדור וקובעים דבר-מה של קבע, ויהא בכך רק כדי להאריך את חבלי הלידה לנצח".

האחדות השלמה מסוכנת. חייבת להינתן אפשרות לגישות שונות, להציג דרכים אלטרנטיביות לעתידה של היהדות. כבר העיר החכם אהרון מרקוס בספרו המקסים על החסידות שזו יכלה להתפתח רק בגין העובדה ש'ועד ארבע ארצות' קרס. העובדה שאין לפנינו קונצנזוס של רבנים היא, באופן פרדוקסלי, ברכה. הקונצנזוס יגיע למסקנות לפי אחד הפלגים, ומתוך כך יחנוק את הגישות האחרות שעשויות לפתור את הבעיות הקשות שהיהדות מתמודדת איתן. הקונצנזוס יעצור את הצמיחה האורגנית של הלכות והליכות בחיים היהודיים.

כך נוצרה שיטת 'תורה עם דרך ארץ'. הרש"ר הבין את ההזדמנות ההיסטורית שלפניו. ללא הכרח, ללא מורא בפני קונצנזוס רבני, מתוך תודעה "שמאזני המשקל תלויים כעת בחופש גמור, יד ה' בלבד מחזיקה בהם ורק שאיפות הרוח תוכלנה להגיע כאן לידי שיווי משקל, ואין כוח שינעץ בהם חרב כדי לעצור את תנודתם". והוא מוסיף: "תן להן, לכפות המאזנים, ותתנודדנה". עברו שנים. אגודת ישראל קמה כקואליציה של עמדות, בייחוד בעקבות פעולתו של ר' יעקב רוזנהיים מממשיכי הדרך של רשר"ה. קונסנזוס חדש נוצר והוא חנק את 'תורה עם דרך ארץ'.

*

הרש"ר הירש תאר לנו את רגשותיו: "בדמיוני רואה אני ילד אחוז להבות אש. האנשים אשר מסביב עומדים חרדים באפס מעשה, או אין הם מבקשים אלא להציל את הבניין. אנכי רואה את הילד, קופץ לתוך הלהבה". אנו עדיין בפני השרפה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', יג' אלול תשע"ב, 31.8.2012

פורסמה ב-31 באוגוסט 2012, ב-גיליון כי תצא תשע"ב - 786, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: