בונה ירושלים / גדי גבריהו

שכונות ובניינים רבים בירושלים נבנו על ידי הרב יעקב מן ז"ל, תלמיד חכם בן היישוב הישן שסירב להתפרנס מן התורה. האם אי-היותו בן אחת העליות הציוניות השכיחה את שמו?

אמי – חסידה גבריהו ע"ה – סיפרה לי בגאווה סיפור ששמעה בילדותה על הסבא רבא שלה, הרב יעקב מן זצ"ל (1846-1909), שהיה יושב בעגלה הרתומה לפרד במתחם שערי צדק וסופר את שקי המלט הנכנסים לאזור הבנייה תוך כדי לימוד הגמרא.

אין כמעט שכונה ותיקה בירושלים שלא קשורה בשמו של הרב יעקב מן (הרי"מ), מתוקף היותו אחד מבוניה ומבנאיה החשובים של העיר. במילה 'בנאיה' אני מתכוון למי שיצק את הלבנים במו ידיו, למי שידע לפענח את שרטוטי האדריכלים ולמי שהיה אחראי לבניית בנייני ציבור כמו בית החולים שערי צדק ובית הספר למל.

תורה ועבודה

הרי"מ עלה לארץ-ישראל בשנת 1859 ממחוז חרסון שברוסיה הלבנה. הוא למד ולימד בישיבת עץ-חיים בירושלים ונחשב לתלמיד חכם מובהק ומקובל על כל גוני הקשת של היישוב בירושלים. היה מקורב מאוד למהרי"ל דיסקין, לרב שמואל סלנט ולרב חיים זוננפלד. הרב יחיאל מיכל פינס, שהיה מאבות הציונות הדתית, שיתף עמו פעולה בבניית בית הספר למל.

ב'אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו' של דוד תדהר (1947) נכתב על הרי"מ כך: "הוא עסק זמן-מה בהרצאת שיעורי תלמוד לצעירים בחברת 'דגל תורה' ובהוראת תלמוד לנערים. אף הציעו לו להיות רב ודיין, אך הוא סירב להתפרנס מהתורה ויצא לעבודה. השתתף בתעשיית הסיד, הלבנים והרעפים של אביו ודודו, שפיתחו את מפעלם גם ביפו ואחר כך החל לעסוק בקבלנות בניין. מהיהודים הראשונים במקצוע בירושלים. הוא היה הראשון שהכניס את עולי תימן לעבודה בבניין ובסיתות אבנים".

הרב יעקב מן גדל ביישוב הישן, לא היה שייך לשום תנועה ציונית פורמלית ובכל זאת עסק כל חייו בשילוב של תורה ועבודה והיה שותף מרכזי לבנייתה של ירושלים העברית. הוא נשא לאישה את אסתר חשה לבית חשין, ובין יוצאי חלציו הרב חיים מן שהיה ראש המלמדים בישיבת עץ חיים משך 56 שנה והעמיד אלפי תלמידים, ר' יצחק דוד מבעלי הפירמה "מן וברמן" וחבר מועצת עיריית ירושלים, ועוד.

כך כתב עליו פרופ' יוסף יואל ריבלין ז"ל (אביו של ח"כ ראובן ריבלין) בעיתון "דואר היום":

את רבי יעקב מן ידעתי: קומה למעלה מממוצעת, רחב כתפיים, כפוף משהו כנוטה שכמו לסבול, כפות ידיים רחבות ונוקשות מעבודה, פנים כאילו חוצבו בחלמיש צור, מביעות לעג קל, מחייכות, ולפתע והנה תוגה עמוקה נשקפת מתוך עיניהן. סמל השקט מבחוץ ולב יוקד אש מבפנים. איש השלום ובעל דעה מוצקה… רבי יעקב מן לא היה רק גדול בתורה, כי אם אהב את התורה אהבת נפש. בשעה שהיה מוביל שקי קמח על החמורים מטחנת אביו שהייתה אחר כך טחנתו, היה מחזיק ספר תלמודו וקורא בו… זכורני את שיעוריו באותו בית הכנסת (משכנות ישראל, ג"ג): פתח בפרק משניות אחרי תפילת שחרית ליהודים בעלי בתים והמשיך אחר הצהרים כשעה וחצי לפני תפילת מנחה בדף גמרא ליהודים תלמידי חכמים וגם 'לומדים' וגמר בשולחן ערוך בין מנחה למעריב (מתוך ספרו של  אברהם ליואי, 'בני יונה', 1959).

גיסו, הרב ישעיהו חשין זצ"ל, מספר:

פעם נצטרך לו אדם אחד לשאול בעצתו והלה ידע שר' יעקב מן עסוק אז בקבלנות של עבודת בניין בשלושה מקומות פזורים בעיר. חיפשו בכל שלושת המקומות ולא מצאו, עד שבמקרה עבר ליד בית המדרש אשר בשכונת "משכנות" ושמע קול בוקע ועולה משם של אחד יושב ועוסק בתורה. בהתלהבות ושמחה נכנס ומצא לתימהונו את ר' יעקב כשהוא צמוד לזווית שבעזרת נשים ושקוע בלימודו בחשק נמרץ ('בני יונה').

הרב יעקב מן. יושב בקדמת התמונה יחד עם הפועלים שבנו את שערי צדק, בסיום הבניה, 1901.
באדיבות אוסף יוסף וואלך

רב משגיח

את עיסוקו בבניין ירש כאמור מסבו ואביו שהיו בונים גשרים, סכרים ובניינים ברוסיה הלבנה. מפעלו הראשון בארץ היה פריצת חלון במערת שמעון הצדיק, מאורע שתועד על ידי תלמידו חיים המבורגר בספרו 'שלושה עולמות', 1947:

במערת שמעון הצדיק הידועה בירושלים, שנחצבה מאבן שבהר, לא היה שום חלון שיכנס האור לתוכה, ובתוך המערה היה חושך אפילה ואויר מחניק כל כך, עד שנכבו האורות שהביאו אותם המבקרים, והוצרך לחצוב חלון בעוביו של כותל המערה, כדי שיכנס אויר. המשגיח על המערה קרא לר' יעקב מן שיראה אם אפשר לחצוב חלון. בא ומדד את עוביו של הכותל ואמר שמקבל עליו להקציע חלון בהכותל, סמוך לפתח המערה. מכונות חשמליות לא היו אז, ור' יעקב מן הביא חוצבים ומסתתים, והיה מנצח, לפי תוכנית מחושבת היטב, על המלאכה, באיזה מקום ובאיזה אופן לחצוב. הפועלים עסקו בזה ימים רבים עד אשר נקבו את עובי הכותל, ור' יעקב מן התפרסם מאז כידען מפליא לעשות, ועל דבר זה החלון במערת שמעון הצדיק היו מזכירים אותו לשבח.

בין השכונות והבניינים שנבנו בהשגחתו ניתן למנות את משכנות ישראל, מזכרת משה, אוהל משה, ימין משה, בתי ברוידא, בתי ויטנברג, שכונת אחווה, בית הכנסת האשכנזי בשכונת ימין משה – שארית ישראל, בית החולים שערי צדק (ברחוב יפו), בית הספר למל ועוד.

הסופר והמחנך אפרים כהן-רייס, מנהל בית הספר למל שהכיר מקרוב את הרב יעקב מן, מספר עליו בספרו 'מזיכרונות איש ירושלים', 1933:

…כקבלן לבניין כולו וכמנהל העבודה הפנימית בחרתי בר' יעקב מן. ר' יעקב מן, יליד ירושלים ומן המלמדים המצוינים שבעיר, נמשך זה כבר אחרי עסקי הבניין, תחילה כמשגיח ואחר כך כמנהל מלאכת הבניין ולאחרונה כקבלן… שטרי החוזה שביני ובין ר' יעקב מן נכתבו כמובן עברית, ויפה היה לראות את ר' י"מ פינס ואותו כשהם מתפלפלים בדבר השמות הטכניים השאולים מערבית. ר' יעקב מן, סמל השקט והשלום, היה נפגש לפרקים בשעת השגחתו על העבודה ונתינת הוראות לבנאים כשספר התלמוד בידו. גם הומור לא היה חסר האיש. כשהבעתי פעם באוזניו את החשדות שחושדים באחד ממשגיחיו שאינו נאמן ביותר, השיב 'וכי מה אעשה ור' שמואל סלנט אינו חפץ להיות ה'ווקאף' (משגיח)?'.

באשמורת בוקר אחת פקדה רעידת אדמה את ירושלים ותחרדנה משנתה. משהאיר היום והפחד עבר מיהרתי אל הבניין לראות בשלומו. אך מי קדמני? כמובן, ר' יעקב מן. 'ידעתי כי לא יאונה כל רע לבניני', אמר הקבלן ולא בלי גאווה.

חוש ההומור של יעקב מן ניכר בין היתר בסיפור המפורסם על ההוראה שנתן לקבוע את המזוזות בבית החולים שערי-צדק במאונך ולא באלכסון. ד"ר וואלך היה מזועזע מהחידוש והזעיק את הרב חיים זוננפלד על מנת שיפסוק בעניין. הרב חיים זוננפלד קבע שיש לסמוך על הרי"מ ובתגובה אמר יעקב מן: "האם כל דבר מוכרח להיות עקום? מוטב שדבר אחד יהיה ישר" (אליהו פרוש, 'שערי צדק', 1952).

בין הכיסאות

הרב יעקב מן הלך לבית עולמו בט' בטבת בשנת תרס"ט. הרב חיים זוננפלד זצ"ל הספיד אותו וסיפר בהתרגשות על ויכוח שהתעורר בין ד"ר וואלך לרי"מ. יעקב מן טען שכיוון שבניית בית החולים התארכה וכיוון שקיבל תשלומים שבועיים קבועים וידועים, ובסך הכול קיבל מעבר למה שמגיע לו –הוא חייב כסף לבית החולים. ד"ר וואלך סירב לקבל את עמדתו של הרב מן וטען שהתארכות הבנייה לא אירעה באשמתו של הרי"מ ולכן הכסף מגיע לו ביושר. הלכו ונמלכו ברב חיים זוננפלד וזה פסק לטובתו של ד"ר וואלך. לבסוף הוסכם שהרב יעקב מן ישלח לד"ר וואלך תשלום קבוע לזמן ידוע ותינתן קבלה לתרומה מפלוני אלמוני. "ורבי יעקב היה משלם בשעתו ובזמנו כל מה שחייב את עצמו עד הפרוטה האחרונה" ('בני יונה').

כל המהלך בירושלים ורואה את יופיים של הבניינים והשכונות שבנה הרב יעקב מן לפני 100-130 שנה לא יכול שלא להביע פליאה כיצד ייתכן ששמו נשמט מדפי ההיסטוריה של ירושלים כאחד מגדולי בנאיה ובוניה של העיר. האם עובדת היותו איש היישוב הישן ולא בן לאחת העליות הציוניות היא שסייעה להשכחתו? בני היישוב הישן לא פיארו את אנשי העמל והעבודה ובני העליות לא פיארו את בני היישוב הישן, אפילו אם היו אנשי תורה ובנייה כמו הרב יעקב מן.

עיתון 'החבצלת' הספיד את יעקב מן (גיליון 41 תרס"ט):

מי ייתן ויהיה לאות ולמופת לכל נותני העבודה בישראל, לשקוד על תקנת הפועלים כמוהו, ולבלתי התעמר והתפאר גם בדברים שיש בהם ממש, ומכל שכן בדברי רוח ונאדות נפוחים, וידע העם וידע ישראל כי אין השקידה על תקנת ישראל מצויה אלא במי שהוא בן תורה, ירא ד', מצניע לכת ואוהב עמו בכל לבו.

ראוי הרב יעקב מן זצ"ל שייחרת שמו בדפי האבן של ירושלים כאחד מבוניה ובנאיה החשובים של העיר, וכמי שהיה בן תורה ירא שמים שהשכיל לחיות בשלום עם הכול.

ד"ר גדי גבריהו הוא דור שמיני לבני-ירושלים, בעל תואר שלישי בפיזיולוגיה והתנהגות בעלי-חיים. עוסק ביזמות חברתית ובחינוך

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', יג' אלול תשע"ב, 31.8.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 באוגוסט 2012, ב-גיליון כי תצא תשע"ב - 786 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. גדי
    יישר כח על המאמר על הסבא רבא שלי

    אפשר לקבל את הטלפון +ה e-mail שלך ? (דרך ה -e-mail שלי)

    יעקב מן [בן יוסף] בן דוד של אמך.

  2. תודה על מאמר מרתק ומרגש

  3. אמונה יוסף

    גדי שלום,

    בעקבות כתבתך, החלטנו לעשות עבודת חקר על 'הרב יעקב מן'.
    נשמח אם תוכל ליצור איתנו קשר כדי שנוכל לשמוע עוד על דמותו, ועל השערות נוספות מדוע נשכח.
    (דרך הEmail שלי)

    תודה רבה.
    אמונה ועדי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: