למדנות של תורת ההיגיון / שמואל מרצבך

מעבר להיותו מהפכן ציוני ואיש חינוך מובהק, ביקש הרב יצחק יעקב ריינס לסלול דרך חדשה בלימוד ההלכה והתלמוד. באמצעות ספרי הכללים שחיבר קיווה לקרב את עולם התורה אל הדור שזנח אותה

ביום י' באלול יחול יום פטירתו של הרב יצחק-יעקב ריינס, מאבותיה המייסדים של הציונות הדתית. הרב ריינס היה מהרבנים המרכזיים שפעלו במסגרת התנועה הציונית, הזדהו עם מטרותיה הלאומיות וביקשו גם להשפיע על אופייה. מאוחר יותר, עם התגברות 'שאלת התרבות', הקים הרב ריינס יחד עם רבנים נוספים את הסתדרות ה'מזרחי'. נוסף על פועלו הציוני, היה הרב ריינס מהפכן גם בתחום החינוך. מתוך הבנת הלכי רוח-התקופה שאף להקים – וחרף התנגדויות חריפות גם הצליח במעט – מוסדות תורניים שילמדו בהם מקצועות חול.

כמהפכן ציוני וכרואה את הנולד-החינוכי נדונה משנתו מפנים שונים ובהרחבה הראויה. גם קורות חייו רוויי התלאות וההתנגדויות זכו לסיכום מקיף בספרה של גאולה בת-יהודה 'איש המאורות' (מוסד הרב קוק, י-ם, תשמ"ה).

צד אחר ומוכר-פחות בפניו של הרב ריינס הוא גדלותו התורנית. מלבד "עסקנותו" רבת הפעלים, היה הרב ריינס גם תלמיד חכם בעל שיעור קומה. כך לדוגמה כתב עליו הרב מאיר בר-אילן:

הרב ריינס לפי בקיאותו הרבה בכל חדרי התורה יכול היה להימנות בין גדולי הגאונים שבזמנו… נוסף לזה הייתה התמדתו רבה לאין-שיעור… ('מוולז'ין עד ירושלים' גבעתיים-רמת-גן תשל"א, ח"ב עמ' 365).

התמדה ושקידה אלו, לצידן של יכולות העמקה וחשיבה, הקנו לו גם כושר למדני ודרשני ניכר. דרשותיו – שאותן העלה על הכתב בספרים רבים: 'אור שבעת הימים', 'אורה ושמחה' ועוד – קנו להן שם-עולם ב"רלוונטיות" שלהן, בעושרן ובחדשנותן (ראו לדוגמה 'מוולז'ין עד ירושלים' ח"ב עמ' 365-366, הרב י"י ויינברג, 'שרידי אש' ח"ד עמ' שנו).

על גבי נדבך זה, כקומה נוספת – המושפעת לעתים מסגנונו הדרשני – עומדת הגותו ההלכתית. גם בזו לא הניח הרב ריינס את ידו המחדשת. בספרים למדניים רבים שכתב – רק חלקם המועט יצא לאור – ביקש ליצור סגנון לימוד "רלוונטי" יותר, ואף בתחום זה טען לכתר של חדשנות ומהפכנות.

לגשר על הפער

כתלמיד-חכם שהיה קשוב כל ימיו לקולות התקופה, ביקש הרב ריינס לפתור את מצוקות הדור. לטעמו, ההתרחקות מהתורה והמצוות באה על רקע זרוּת שמוצאים בני הדור בתלמוד ויובליו. הדרך לקירוב בני הדור אל התורה כרוכה בתרגומה לשפה המדוברת ובהסרת הזרוּת המונחת לרגלי התלמוד.

בהלכה, ייעשה תרגום זה בדרך של יצירת כללים "הגיוניים", כגון 'העדר וחיוב', 'סיבה ותכלית' – ביניהם גם כאלו חדשים שאינם נמצאים במפורש בתלמוד – ותחתיהם פרטיהם השונים, לעתים מאוד, זה מזה. באגדה, תיעשה מלאכה זו על ידי מציאת המשמעות הפנימית של האגדות ומושגיהן באופן שיטתי.

כך הגדיר הרב ריינס בפתח ספרו 'חותם תכנית' – הספר שתכונתו המקורית הייתה 'קדימון' לספר הגדול 'דרך בים' – את מגמותיו:

לידיעת הכללים הנוגעים להבין יסוד תורה שבעל פה ובירור עומק פנימיותה ולידע המושגים המופשטים של כלליות ההלכות והאגדות בתורה שבעל פה; ולהבין בכלל צירופה וייחוסה אל התורה שבכתב; ולהשיג ניתוח של ההלכות, לידע איך לנתח כל הלכה והלכה לפרטים; ולידע כללי דרכי דרשותיהם, הן בהלכה הן באגדה וכללי לשונותיהן בזה" (עמ' מד).

במקומות אחרים, ראה עצמו כממשיך דרכם של 'בעלי הכללים' דוגמת ר' אהרן ן' חיים בספרו 'קרבן אהרן', רמח"ל בספרו 'דרך תבונות' (ראו איש המאורות עמ' 23) והמלבי"ם בביאורו למקרא ובחיבורו 'איילת השחר' (חותם תכנית, עמ' י).

 את כל המטרות הנזכרות ביקש הרב ריינס להשיג בספרו רב הכמות 'דרך בים', על ששת חלקיו: "יסוד תורה שבעל פה, ערכי המושגים (מתורה שבעל פה), מושגי הנמצאים, הכתב והמכתב, נושאי ההלכות וחלוקותיהן, כללי דרשות חז"ל ולשונותיהם" (שם עמ' מד). תמצית מספרו זה אמורה הייתה להינתן בספר 'חותם תכנית', אלא שקשיים ממוניים וגורמים אחרים הביאו לכך שהתמצית שבספר 'חותם תכנית' התרחבה מאוד ומאידך כללה רק את שלושת החלקים הראשונים. החלק הראשון עוסק בדרכי הדרשות של חז"ל – ההלכתיות והאגדתיות – ומנסה לתת בהן כללים. החלק השני עוסק במושגיו והנחותיו של התלמוד והינו בעל צדדים למדניים יותר. החלק השלישי מברר כי "הנמצאים המוחשים מתחלקים לכמה חלקים כוללים והם המושגים הפנימיים של הנמצאים" (שם עמ' שכ) ומרחיב על אודותם. אף חלק זה, כראשון, משותף להלכה ולאגדה. תוכנם של שלושת החלקים הנותרים עמום למדי. רושם מסוים על תוכנם אפשר לקבל מקטעים מהם, המופיעים בהערות לשלושת החלקים הנדפסים.

כאן המקום להעיר כי ככלל, קשה מאוד לעמוד על תוכניותיו הספרותיות של הרב ריינס. במקומות רבים בספריו הנדפסים הוא מזכיר שמות של ספרים שעתידים לצאת על-ידו. מאידך, לא ברור אילו מהם היו מוכנים להדפסה, אילו היו בגדר טיוטה ואילו היה בבחינה היולית יותר. הגורם הכספי שעִמו התמודד כל חייו ואופי כתיבתו הארוך מוסיפים אף הם את חלקם לתעלומה זו.

חיבור אחר שכתב הרב ריינס, קצר יותר, הוא הספר 'אורים גדולים'. ספר זה, העשוי במתכונת הספר 'חותם תכנית', בעיקר כדוגמת חלק 'ערכי המושגים', עוסק ב"חלק המשפטים" ש"הוא חלק מיוחד שנוסד על כל העניינים שיכולים לקרות ולהזדמן בין איש לרעהו, בנוגע לגופו או לכבודו או לרכושו ונכסיו" (אורים גדולים, וילנא תרמ"ז, עמ' 1). 'אורים גדולים' נכתב מתוך העיסוק בספר 'דרך בים', ומבקש "לנתח" את 'חלק המשפטים' "לנתחיו ולחלקו לחלקים ראשיים הגיוניים וכל חלק לחלקיו לשורשיו, לסיבותיו ולגדריו" (עמ' 3). הוא מחולק למספר פרקים. כל פרק מכיל סדרת כללים, ולאחר כל אחד מאלו מופיע הסברו ונימוקו (ספר הלכתי אחר שכתב הרב ריינס הוא 'עדות ביעקב'. ספר זה, המבאר סוגיות יסוד בדיני עדות, נכתב בסגנון למדני רגיל ואינו משתייך למשפחת הספרים שהוצגה לעיל).

ניסוח של הידוע

שיטתו של הרב ריינס התקבלה, לפי דבריו עצמו, בהתלהבות יתרה. רבים-רבים, ביניהם תלמידי-חכמים גדולים, שלחו אליו את תודתם וביקשו ממנו להוציא לאור את יתר כתביו. עדות כזו מצאנו בכתביו של הרב הנזיר. כמי שמשחר נעוריו נתן את לבו לתור אחר אופיו של ה'היגיון העברי' ואחר דרכי סידורה של תורת ישראל, מצא דוד כהן הצעיר חפץ רב בספריו של הרב ריינס. כך תיאר את הדברים ביומניו כעבור שנים:

בעיר המחוז הסמוכה היה האב"ד הגאון ר"י ריינס זצ"ל ובספרי הדרוש שלו המפורסמים בשמותיהם, 'אורה ושמחה', 'אור שבעת הימים', 'נאד של דמעות' ועוד, הייתי בקי בהם ומחבבם. בייחוד התמסרתי לספרו 'אורים גדולים' המיוחד ל"דרך ההגיון" בהלכה. הייתי משנן כלליו ושורשיו ומחדש על-פיהם כמה עניינים נחמדים בדיני ממונות בסדר נזיקין. בייחוד הרביתי לחדש חידושים נעימים בהלכה, לפי דרך הגיון זו, בעוברי ללמוד בישיבת סלבודקא… (משנת הנזיר, נזר דוד, י-ם תשס"ה, עמ' יז. ראה גם 'קול הנבואה', ירושלים תש"ל, עמ' ל).

תגובה אחרת לשיטתו של הרב ריינס מצאנו באגרות הנצי"ב. במכתב-תגובה, שהקשרו המדויק לא נודע לפי שעה, מותח הנצי"ב ביקורת חריפה ומלאת ענווה על שיטתו של הרב ריינס. כך כתב (בדילוגים):

יענה ד' שלומו של כבוד ידידי, הרב הגאון עושה מלאכה במים רבים, המפורסם לרחוקים ולקרובים, כש"ת מו"ה יצחק יעקב ריינס נ"י אבד"ק לידא.

הגיענו ספרו אורים גדולים וגם מכתבו הגלוי ובאשר הודיע בו כי לתשובתי הוא מייחל, ראיתי נכון שלא לכלות עיניו על ידיעת משפטי בספרו זה. והנה השקפתי בו איזה שעות ולא אבוש להגיד כי לא הבינותי בו בקושי המילות וברעיונות הדקות. ולא אכחד ממעלת כבודו נ"י כי אם הייתי מאמין במעלת כבודו נ"י כי חילו יפה לעשות דרך חדש בהוויות התלמוד והגיונה אז היה חובה עליי לצום ארבעים יום לשכח ממני כל עמלי עד כה ולהיות יושב כפוף לפני מעלת כבודו נ"י לקבל דרך האמת המאיר מחשכי תלמוד בבלי וכדאי תורתנו הקדושה לזה כי היא חיינו. אבל מה אעשה ואיני מאמין בזה כלל. וכבר טעמתי בספרו חותם-תכנית וראיתי כי גם הוא שוגה כמוהו…

אם כן לא נברא ספרו לאנשים כמונו שהרבינו לעמול בדרך אשר לימדונו רבותינו ולא נברא ספריו כי-אם לפני גבירים אשר עוד רד לבבם עם א-ל ומעולם לא טעמו עמל התורה…

על כן הנני אומר בתומי למעלת כבודו יהיה לו אשר לו ואנחנו נעמוד בשלנו. וד' יאיר עיני ההולכים במחשכים לראות באור שכנגדו ומאופל ומחושך עיניו תראינה להורות ולהגיד לרבים זה הדרך לכו בה.

אמנם יש לציין כי אפשר שהתנגדותו של הנצי"ב היא חלק מהתנגדותו הכוללת ללמדנות החדשה בסגנונו של ר' חיים מבריסק ואחרים – סוגיה היסטורית שאין כאן המקום להאריך בה.

באופן אחר כתב גם בנו של הנצי"ב, הרב מאיר בר-אילן. לדבריו אין שיטתו של הרב ריינס אלא אופן הצגה והסברה בלבד, המנסח, לעתים בסרבול-מה, את חידושיה של הלמדנות הקלאסית:

את החדש ביקש גם בצורה שבה כתב חלק גדול מספריו. הדבר עשה רושם כאילו בצורה החדשה של דברי התורה יש גם תוכן חדש. רבנים, למדנים, היו משתמשים בכל מיני ביטויים על "סוג הלימוד החדש" של הרב ריינס. אף הוא עצמו היה סבור שיצר משהו חדש במקצוע זה… האמת היא כי ב'דרוש' יצר הרב ריינס שיטה משלו, מה שקוראים "אסכולה" חדשה… אבל מה שנוגע לתורה, להלכה, לא הורה באמת דרך חדשה. הדבר האחד שיש בו מהחידוש הם הביטויים וצורות-דיבור ידועות. אבל אפשר לקחת כל חידוש-תורה מתוך אחד מספריו ולהעתיקן לנוסח הרגיל של שאר ספרים תורניים ולא יפסידו מחשיבותם וערכם…" (מוולז'ין עד ירושלים, ח"ב, עמ' 365-366).

פנים משותפות

ניטול דוגמה לשיטתו הלמדנית של המחבר מספרו 'חותם תכנית', מהחלק השני – 'ערכי המושגים'. בראשיתו של פרק א' מבאר המחבר כי למושג 'אמצעי' שתי הוראות: 1. דרך שאינה המטרה 2. נקודה בין שתי קצוות. אף שישנו קשר בין שתי ההוראות השונות, "ושתיהן ממקור אחד יוצאות כי התכלית – קץ וגמר הפעולה, ויחס הפעולות הקודמות נגד התכלית הוא כיחס דבר האמצעי נגד הקצוות", בכל-זאת בשל שונותן בוחר המחבר לפצל את עיסוקו בהן.

בפרק א' של חלק ב' הוא עוסק בהוראה הראשונה, שדוגמה מוכרת לה היא סוגיית 'מכשירי מצווה'. באופן ראשוני מחלק המחבר את הנושא לכמה חלקים מרכזיים, אחד מהם עיקרי ויסודי:

במצוות – הספק הכללי בזה הוא אם האמצעי של מצוה נחשב כמו מצוה גופא וממילא יתפשט הספק הזה לעניין כל הדברים שיש יתרון למצוה על דבר הרשות, אם גם לאמצעי יש היתרון בזה… (שם עמ' רסה).

ישנם גם חלקים מורכבים יותר לנושא רחב זה. כאלו הם סעיפי החלק השני שבו נכללות סוגיות 'גרמא' ו'גרמי' בדיני נזיקין ומלאכה שאין צריך לגופה. גרם נזק הוא מצב שבו פעולת המזיק היא רק אמצעי לנזק, אך לא מסיימת אותו. אף מלאכה שאין צריך לגופה היא פעולה 'אמצעית' ולא תכליתית שהעדרה רצוי מקיומה, "ואם היה מצויר התכלית בלא האמצעי, היה מונע האמצעי לגמרי" (שם עמ' רעז). כל זאת – בקיצור נמרץ – במסגרת ההוראה הראשונה של המושג 'אמצעי'.

הוראתו השנייה של מושג זה – "דבר אשר הוא אמצעי בין ב' קצוות" – כוללת אף היא פרטי-פרטים והיא נושאו של פרק ב'. דוגמה אחת נמצא בדיני ספקות:

בספיקא… בעניין דבר והיפוכו יש שלושה אופנים ומדרגות היינו שתי קצוות המגבילות ואמצעי: 1. 'ידיעה אמיתית' – שיודע בירור הדבר כמו שהוא כמו שאכל טריפה ויודע שהוא טריפה. 2. 'העדר הידיעה לגמרי' – דמהך פרט דטריפה אינו יודע מאומה, שלא ידע אם יש שום ספק טריפה על הבשר ולא חקר על זה כלל. 3. 'ידיעה הספיקית' – שיודע שיש ספק בזה…" (שם עמ' רצט-ש).

על-פי חלוקה זאת מיישב הרב ריינס קושיות על שיטת הרמב"ם בענין 'ספיקא דאורייתא לחומרא', ומסביר בצורה עמוקה עניינים שונים בדיני ספקות.

תת-נושא אחר הנקשר לעניין זה הוא מעמדו של קניין 'פירות'. קניין זה, שמעמדו נדון בסוגיות רבות בש"ס, הוא קניין לצורך אכילת 'פירות' בלבד, והשאלה היסודית היא האם הוא נחשב לקניין גמור:

ידוע שיש מחלוקת אם קניין פירות כקניין הגוף דמי או לא. ויסוד המחלוקת יש לומר דהוי בגדר האמצעי, דהנה 'שלו' ו'אינו שלו' הוו הפכיים שיש ביניהם אמצעי. דהוראת התיבות הנ"ל 'שלו' ו'אינו שלו' במלוא מובנם כוללים ההגבלה האמתית מן הקצה אל הקצה. ד'שלו' כולל התפשטות רשותו וזכותו על הדבר בכל הפרטים… ו'שאינו שלו' כולל כל שלילת זכותו… והאמצעי הוא אם יש לו זכות במקצת, זכות זמני ופירות.

ועל-כן יש ספק במקום דהתורה הגבילה איזה דבר בתנאי שיקרא 'שלו', היאך כיוונה התורה: אם רק על קצה הגבול של 'שלו' ולא על האמצעיים או גם על האמצעיים דבניגוד ל'שאינו שלו' במלוא מובנו (שם עמ' שד-שה).

היבט אחר של נושא זה הוא שאלה יסודית בדיני מלאכות שבת:

בדין אמצעי בין ההפכיים של מקלקל ושל מתקן, היינו מלאכה אשר אינה מתקנת מאומה וגם אינה מקלקלת: מי נימא דהעיקר הוא דלחיוב בעינן דווקא מתקן וממילא האמצעי נחשב כמקלקל או להיפוך והאמצעי נחשב למתקן… (שם רפב-רפג).

כך מחבר הרב ריינס בין פרטים שאינם-קשורים לכאורה, ומראה את פניהם המשותפות ואת התגלמות הנושא הכולל בכל אחד מהם.

מדרגה על מדרגה

במקומות רבים מתייחס הרב ריינס לחידושה של שיטתו. כך כתב במקום אחד שבו הוא דן בעניין אבות-מלאכות ותולדות:

"והנה ידעתי כי בתחילת ההשקפה ייפלא בעיני המעיין וישאל: מה חדשתי בזה ואת מי אין כמו אלה…?!

אולם בהעמיק העיון נראה כי חדשות ונצורות אצורים בהם וכמו שכתבתי דידיעה זו הוי כמו סולם לילך ממדרגה למדרגה, וכמו בסולם בעת שיעמוד על מדרגה הראשונה נראה שעומד עוד כמעט על מצבו הראשון אולם באמת בזה שהשיג הסולם עמד על המדרגה הראשונה נפתח לפניו דרך חדש (חותם תכנית עמ' נז).

הגדרה זו של בעל-השיטה עצמו רומזת לאלמנט האריתמטי שבהגותו. במקומות רבים מגדיר הרב ריינס בראשית דבריו מושגים פשוטים מאוד. כך, שלב אחר שלב, הוא בונה מערכת מושגית הנסמכת כל העת על המושגים שכבר הוגדרו. עם הסתבכות הדיון נמצאות ההגדרות הראשוניות – שבהשקפה ראשונה נראו מיותרות בעליל – בעלות תועלת רבה.

כך לדוגמה הוא עושה בשערים רבים ב'אורים גדולים'. בשער 'ההנחות', העוסק בגדרי שומרים, הוא מלמד תחילה מהי ה'שמירה', מושג פשוט למדי:

"הנחה א. שמירה היא השגחה על הדבר הנשמר ושימת עין עליו" (אורים גדולים, עמ' 97).

הגדרה יסודית זו מביאה אותו להנחה הבאה, אף היא אינה כה מחודשת:

"הנחה ב. יש שני מיני שמירות ביחס הביטחון בקיום הדבר הנשמר: א) מצד המשתמר ב) מצד המשמר.

ביאור. כל שמירה היא השגחת השומר על הדבר הנפקד… ויש שני אופנים איך שיכול לעשות את החפץ שיהיה בטוח: א) מצד המשתמר: שמניחו במקום סגור ומסוגר… ב) מצד המשמר: שהוא בעצמו משים עין על הדבר הנפקד…

על בסיס הגדרה זו, הוא מוסיף הנחה נוספת:

"הנחה ג. יש שלוש מדרגות ראשיות ביחס להשמירה: א) שמירה תכליתית ב) שמירה אמצעית ג) העדר השמירה".

בעוד השמירה מצד המשמר היא שמירה 'תכליתית' ומעולה, השמירה מצד המשתמר היא 'אמצעית' בלבד ופחותה. למטה משתיהן עומדת אי-שמירה כלל. הנחות אלו מביאות להנחות מורכבות יותר, המתבססות על קודמותיהן ויחד איתן מרכיבות את תמונת דיני שומרים המוכרת.

גישה מאחדת

דרך הניתוח שנוקט הרב ריינס, אף היא מסממני ההיכר של שיטתו. כל נושא מחולק אצלו לסעיפים ותתי-סעיפים, לענפים, שריגים ופארות. כך הוא עושה בראש הספר 'אורים גדולים' (עמ' 1-2) שבו הוא מחלק את 'חלק המשפטים' לחמישה ענפים עיקריים: א) חיובים  ב) סכסוכים  ג) בירורים  ד) הפקעה מרשויות  ה) הכנסה לרשויות  ו) העתקה. את תת-החלק הראשון, החיובים, הוא מחלק לארבעה חלקים נוספים: 1. שורשי ויסודי החיובים  2. מיני החיובים  3. מיני התשלומין  4. מטרת התשלומין, ואף אלו האחרונים מתפלגים לכמה ענפים.

היבט אחר של כתיבתו היא השימוש במושגים שהוא עצמו מגדיר ומחדש. כך, לדוגמה, בהסבירו הלכה ידועה בעניין עדות נסיבתית בדיני ממונות ונפשות (אורים גדולים עמ' 46), הוא משתמש במונחים רבים שטבע קודם לכן: 'בירור החלטי-תכליתי', 'בירור טבעי וחושיי', 'בירור מוסרי ומדעיי', 'בירור עצמיי', 'בירור נפעל'. נקודה זו צוררת בכנפיה קושי מסוים. הלומד, המעוניין לרדת לכוונת המחבר, צריך לקרוא את הספר מראשיתו או על כל פנים לדפדף רבות, ולעבור מעניין לעניין.

פן נוסף ועיקרי המאפיין את כתביו הלמדניים של הרב ריינס הוא גישתו המאחדת והכוללת. בדומה למחברים מועטים – ובעיקר בדומה לרמ"א עמיאל בספרו 'המידות לחקר ההלכה' שמושגים רבים הנמצאים פזורים בספריו של הרב ריינס מופיעים אצלו כמידות ראשיות – מבקש המחבר לבנות מתוך ים התלמוד הגועש מערכת מושגית עצמאית. תחת עיון מקומי בסוגיה מסוימת וחידוש מתוכה, מבקש הרב ריינס לגבש מערכת כללית-יותר. היבט זה מכיל גם את המימד האפריורי או הלכאורה-אפריורי המאפיין את שיטת הלימוד הזו. כביכול מבקש הרב ריינס להגיע אל התלמוד מתוך התבוננות קודמת ומעמיקה.

מפעלו התורני של הרב ריינס הוא מפעים. ידיעת קורות חייו ומפעליו אך מוסיפה להערכה זאת. לוואי נזכה לטעום טיפות נוספות מים תורתו של איש המאורות והמהפכות ולהגות בהן.

שמואל מרצבך למד בישיבת ההסדר ברמת גן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' אלול תשע"ב, 24.8.2012

פורסמה ב-24 באוגוסט 2012, ב-גיליון שופטים תשע"ב - 785 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: