על שתי פרשנויות חיוביות לביטוי 'ככל הגויים' שבפרשת המלך. בצומת האזרחות והתנ"ך

לכבוד כל עמיתיי השבים בקרוב לשנת לימודים חדשה, ובמיוחד לכבוד מורי התנ"ך והאזרחות הנתונים בעיצומם של שני פולמוסים ערכיים וחינוכיים חשובים, נבחן מזווית קצת אחרת ביטוי אחד בפרשת המלך.

פרשת המלך בחומש דברים (יז, יד-כ) נפתחת בפסוק:

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי".

בעיניים דתיות נתפסת בקשת העם להמליך מלך דווקא "ככל הגויים" כבקשה שלילית, שאיננה הולמת עַם השואף לפלס לעצמו דרך ייחודית בכל תחומי החיים. ואכן, פרשנים שונים פירשו כך את הבקשה, כשתיאור התנהגות המלך על פי המתואר בפרק ח' בספר שמואל א' מחזק פירוש זה.

אולם לאורך הדורות היו רבנים שפירשו ברוח אחרת את הביטוי. בפירוש של שניים מהם נעסוק כעת בקצרה.

סמכות מן הגויים

הרב שאול ישראלי, מי שהיה מראשי ישיבת "מרכז הרב" ודיין בבית הדין הרבני העליון, כתב בספרו "עמוד הימיני":

נראה ברור ששיטת הראשונים היא שסמכויות המלך באומות העולם תלויות בהסכמת העם וכל מה שיסכימו על זה בזמן המינוי דינו דין גם לגבי ישראל, וכך נראה לומר. והמקור לזה נראה הוא ממה שכתבה התורה '[שום תשים עליך מלך] ככל הגויים', הרי שיש תוקף למינוי המלך של הגויים, ומכאן גם התוקף למלך או לנשיא בישראל, כיון שלמדנו שמסרה התורה רשות גם לישראל למנות להם כפי דרכי המינוי של 'כל הגויים', יוצא מזה שגם בישראל הכל תלוי לפי מה שמינו על עצמם לקבל את המלך או את הנשיא, וכפי מה שקיבלו דינו דין וסמכותו סמכות אפילו לענייני נפשות מן התורה.

ובזה יובן מה שהצריכה התורה להדגיש במינוי מלך 'ככל הגויים' מה שלא נזכר בשום דין אחר. ודאי שהוא לא לגנאי (בכל אופן לא רק לגנאי) נאמר, שהרי הרמב"ם פסק שמינוי מלך היא מצוה, אם כן הכתוב דן במינוי מלך לפי המצוה… ולפי הנזכר לעיל דבר גדול בא הכתוב להשמיענו שבדיני המלך קבלת העם על עצמו יש לה תוקף ממש כמו בדרכי המלוכה אצל אומות העולם (עמ' פ"ד במהדורת "ארץ חמדה". ראשי התיבות נפתחו על ידי. ההדגשה אינה במקור)..

מפורש בדברי הרב ישראלי שבקשת העם למלך "ככל הגויים" "ודאי שהוא לא לגנאי (בכל אופן לא רק לגנאי)", שהרי נפסקה הלכה, לפחות על פי הרמב"ם, שמינוי מלך הוא מצווה כשהמקור לכך הוא הפסוק שלפנינו. כפי שעולה ממהלך הדיון של הרב ישראלי שם, מקור סמכות השלטון בעם היהודי, סמכות המלך ("משפט המלך"), הוא סניף למקור הסמכות של כל שלטון בעולם – דינא דמלכותא דינא – ורעיון זה מתבטא במילים "ככל הגויים".

בעוד הלימוד של הרב ישראלי מהביטוי "ככל הגויים" הוא לימוד הלכתי – שיש לו גם משמעות הגותית – הרי שהלימוד של הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), ראש ישיבת "שיח יצחק" באפרת, הוא כולו בתחום ההגותי, כפי שעולה מדבריו הבאים:

באמצעותה [של המדינה], באמצעות החיים הפוליטיים העומדים בתשתיתה, האדם שולט על זולתו ומנציח בכך את השניות והניכור שבין אדם לאדם. המדינה היא שורש השניות והניכור, והיא ביטוים, ולפיכך לא מפתיע לגלות כי התורה ודברי הנביאים מדגישים את היות המדינה והממלכה גילום הכוחניות והזרות. בפסוקים 'מלך ככל הגוים' (דברים יז, יד) ו'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' (תהלים קיא, ו) – המלכות מיוחסת דווקא לגוי, לזר, 'ככל הגויים', ולא משפחתיות אינטימית; והיא טומנת בחובה את הכוח השולט והמנוכר… וכבר לימד הרבי מקוצק שהמלוכה לא נמצאה בישראל ולכן היה צריך 'לייבאה' ממואב באמצעות רות המואבייה, אמה של מלכות…" ("ביום ההוא: דרשות ומאמרים למועדי אייר", עמ' 136–137).

שלטון של ניכור

האברבנאל, בעיקר בפירושו לשמואל א פרק ח, הסתייג ממוסד המלוכה בכלל ובעם ישראל בפרט וניכר שדברי הרב שג"ר מושפעים מהם, כמו מדברי הסתייגות אחרים ממקורות ישראל ומההגות המדינית הכללית. מדברי הרב שג"ר עולה שבקשת העם למלך הייתה חייבת להיות למלך "ככל הגויים", שלטון המאופיין בניכור, זרות, שניות ("בין אובייקט לסובייקט, חומר ורוח, סופי ואינסופי, חירות וטבע" – עמ' 136) וכוחנות, שכן בלעדיו אין אפשרות למדינה להשיג את יעדיה בעולם הזה, כמאמר חז"ל "הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו".

לא כן במלכות לעתיד לבוא, מלכות שתהיה מבוססת על מאפיינים שונים לחלוטין, מדינה שבה שולט, לפי הרמב"ם, עקרון העונג הרוחני המתממש בחברה שאין בה קנאה ותחרות ואין בה מרוץ אחר הזמן (שם, עמ' 138-139). במדינה כזאת תוכל להתממש אותה "משפחתיות אינטימית" שהוזכרה אצל הרב שג"ר כניגוד לזרות ולניכור של המדינה העכשווית, והרמוזה, לדעתנו, בהדגשת האחווה ("אחיך") בפתיחה ובסיום של החובות הכרוכות במינוי מלך בדברים יז: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא", "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו".

הנה כי כן, הן הרב ישראלי והן הרב שג"ר מצאו כל אחד בדרכו הנחיה חיובית לעם ישראל בביטוי "ככל הגויים". הנחיה זאת תוכל לשמש עוגן למחשבה ולדיון הן בשיעורי תנ"ך והן בשיעורי אזרחות, כמובן מבלי להתעלם מפרשנים ורבנים שפירשו אחרת את הביטוי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' אלול תשע"ב, 24.8.2012