הנבל כגיבור החדש / חבצלת פרבר

ספרי המתח שהחליפו את ספרי הבלשים מעבירים את המיקוד מנציג החוק לפושע ומטשטשים הבחנות בין טוב לרע. מותחן זניח מנוצל כאן לדיון במשמעות הרעיונית-חברתית של המעבר

ירח קפוא

יאן קוסטין וגנר

מגרמנית: דפנה עמית

כתר, 2012, 281 עמ'

יאן וגנר הוא גרמני במוצאו, החי בפינלנד. ספרו הנוכחי מצטרף לרשימה ארוכה של ספרי מתח שנכתבו על ידי סופרים מארצות הצפון או מתרחשים שם. עלילת הספר פשוטה: לאורה אָיואָרָנטה, אישה שבעלה נמצא בנסיעה מחוץ לבית, נמצאת מתה על ידי הבעל בשובו. אחריה נרצחים עוד שניים – רווקה צעירה, יאנה אילנאנדר, ואיש בשם יונתן ברג. קימו יואנטה, חוקר צעיר במשטרת העיר טורקו, נקרא לחקור את הרצח הראשון ואחר כך גם את שתי הרציחות הבאות. קימו עצמו שָׁכל זה עתה את אשתו הצעירה והיפה. במצבו הנפשי הוא לא בדיוק האדם המתאים ביותר לתפקיד. הכאב על אובדן אשתו, חוסר היכולת להפנים את מותה ולהניח לה להימוג בהדרגה מחייו, מחלחל אל עבודתו ומשבש את ראייתו המקצועית. גם כשהוא נתקל ברוצח הוא אינו קולט מי האיש, וכך מאפשר לו להמשיך במעשיו. עד כאן העלילה, מבלי להסגיר יותר מדי מן הפתרון.

געגועים לשרלוק

כתיבתו של וגנר נעימה אבל די שטחית ורדודה. העלילה מתנהלת בצורה שבלונית למדי, ואין בה די עומק או בשר כדי לאחוז באמת בקורא, לרגש אותו, למתוח את עצביו ולרתק אותו אל הספר. הן דמותו של החוקר העיקרי, קימו יואנטה, והן דמויות אחרות שמופיעות בספר, כולן שטחיות, אינן מוסברות די הצורך, ומה שגרוע יותר: אינן מצליחות ליצור אצל הקורא הזדהות, רצון להכיר אותן טוב יותר או להתעניין באופן מיוחד בגורלן.

הסיבה שאני מתייחסת לספר זה אינה נעוצה אפוא באיכותו או בייחוד של הסיפור שהוא מספר, אלא דווקא בחוסר-הייחוד המובהק שלו. כלומר בכך ש"ירח קפוא" מייצג מגמה, מעין אופנה, שהולכת ומשתלטת על תחום ספרות המתח.

ואינני מתכוונת לתופעת ריבוי ספרי המתח מן השנים האחרונות שנכתבו או מתרחשים בארצות סקנדינביה. על תופעה זו כבר נכתב, הן בעיתונות המקומית והן בעיתונות הזרה. דובר שם בין היתר על האקלים המיוחד – חצי שנה אור וחצי שנה חושך. על הקור והשלג שמכנסים את האנשים אל בתיהם ומשאירים את רשות הרבים ריקה לתנועה חופשית ובלתי מופרעת של שוחרי רע. על הפיזור הרב של מגורי האנשים על פני המרחב, ובייחוד על המלנכוליה והבדידות שפגיעתן קשה במיוחד בחורף האפל והקר ועוד.

המגמה שעליה אני רוצה להצביע היא אחרת ואינה אופיינית דווקא לספרות המתח הסקנדינבית, אם כי היא אולי נפוצה בה במיוחד. כוונתי לכך שרבים מספרי המתח החדשים אינם הולכים בעקבות המסורת ואינם מתרכזים רק או בעיקר בנציג החוק הרודף אחרי פושע.

הדגם הזה, שאפיין את ספרי שרלוק הולמס, את פרי מייסון, אלרי קווין או פיליפ מארלו, חג סביב החוקר – איש המשטרה או החוקר הפרטי – שמפענח פשע ויוצא מנצח. במקרים הטובים יותר (קונאן דויל עם שרלוק הולמס, רות רנדל, פ"ד ג'יימס או המפקח מורס) קיבלנו ניתוח פסיכולוגי ותמונת חיים מפורטת של החוקר, על פני סדרה המשכית של ספרים. אבל בכל מקרה הזרקור היה על איש החוק, שסימל את הטוב והראוי, הפשע היה האליבי להיכרות שלנו איתו, והפושע היה, ללא ספק, הרע שאינו נתון במחלוקת.

מותחן פוסטמודרני

המסורת הזאת הלכה והשתנתה מאז ימי הבלשים ה"היסטוריים" של ריימונד צ'אנדלר, רקס סטאוט וסימנון, והספיקה לעבור מהפכה שלמה עד שהגיעה לימינו-אנו. תחילה התוודענו לספריה של אגתה כריסטי, שדרך השעשוע האינטלקטואלי של פתרון תעלומת הרצח הציבה מראה מול החברה של המעמד הכפרי-הגבוה – ה"ג'נטרי" באנגליה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מאוחר יותר התוודענו לספריהן ולסדרות הטלוויזיה של רות רנדל ופ"ד ג'יימס (היוצרת הספרותית של החוקר אדם דלגליש).

סופרות מתח אלו הרחיבו את היריעה ועסקו בתיאור מעמיק ומפורט הן של הביוגרפיה הספרותית, האישיות והפסיכולוגיה של החוקר, גיבור הספר, והן של ההקשר החברתי שבתוכו מתרחשות העלילות, הֶקְשר שכישלונו הצמיח את גידולי הפרא, הרוצחים, שאיש החוק יוצא ללכוד אותם. כיום אנחנו נמצאים בשלב נוסף הלאה, וההבדל בין ספרי המתח של ימים אלה לספרי הבלשים (או ה-who's done it, כפי שהם מכונים באנגלית) ההם נעשה קיצוני ממש.

השינוי ניכר בראש ובראשונה בשמה של הסוגה: במקום ספרי "בלשים" כשמם הישן יש לנו כיום עניין עם "ספרי מתח". זה אינו שינוי סמנטי בלבד. שכן במקום ספר חידה, שבמרכזו חוקר שעובד קשה, מזיע, ובסוף מצליח בזכות יכולותיו האינטלקטואליות והרגשיות לפענח מעשי פשע – ב"ספר מתח" יש לנו עניין במה שמתיימר לעסוק לא רק בפשע, אלא (ואולי בעיקר) בביקורת החברה ובפסיכולוגיה של הדמויות.

אבל עיקר ההבדל והחידוש הוא בשינוי המשמעותי שחל במקבילית הכוחות בין הדמויות השונות בעלילה. בעבר הפושע היה דמות צללים בלבד, דמות שולית, שכל מהותה שהיא מבצעת פשע (בדרך כלל מאחורי הקלעים או במעין הקדמה לעלילה המרכזית) ואז היא רק נרדפת ונלכדת, אבל כמעט ללא קיום ספרותי של ממש. בניגוד לכך, הפושע הספרותי של היום הוא דמות ספרותית שלמה, עגולה. דמות כמעט שוות משקל ואקוויוולנטית במרכזיות שלה לדמותו של נציג החוק.

הפושע עבר שדרוג משמעותי, בעיקר רעיוני. מדמות שהסופר לכאורה אינו רוצה בעצם להתעסק בה יותר מדי, ושנחוצה רק ככלי לבניית החידה האינטלקטואלית, הפך הפושע לדמות שהסופר משקיע מאמץ בבנייתה ובבניית סיפור הצידוק שלה לפשע שהיא מבצעת. מאמץ זה אינו נופל בהרבה ממה שהוא משקיע בבניית הדמויות ה"חיוביות" או דמויות הקָרבן שבסיפור. כתוצאה מכך, הקורא, שלא תמיד יודע מי יתגלה כפושע, מפתח הזדהויות מפוצלות, כולל הזדהות עם הרוצח. וברמה הרעיונית והערכית – תחושת המיאוס והגינוי כלפי הרוצח נחלשת ומתחלפת ברחמים, הבנה, ואפילו הצדקה. מושגים כ"טוב" ו"רע" נחלשים, והיחסיות הפוסטמודרנית המפורסמת מערערת את הוודאות הישנה, הקלאסית, שאפיינה את ספרות ה"בלש" הישנה.

מפלט הנבל

הספר הנוכחי הוא דוגמה נוספת לדגם הזה. אנחנו פוגשים בו את הרוצח זמן רב לפני שמתגלה כי הוא המבוקש, ומתוודעים – אם כי בצורה די שטחית ולא מספיק מנומקת – לרקע העומד מאחורי מעשיו. רק העובדה שהספר בכללותו הוא שטחי ולא משכנע מספיק מצילה אותו מלהפוך לספר פוסטמודרני מהסוג שתואר לעיל.

דומה הדבר בספרה של קארין גרהרדסן "בית הממתקים" (פן וידיעות ספרים, 2011), שגם בו הרוצח הוא אחת מן הדמויות בעלילה לכל אורכה. למעשה, ספרה של גרהרדסן מתחיל בתיאור הרקע החברתי והנפשי של הרוצח ולמעשה בהצדקה-לכאורה של מעשי הפשע שלו. תחושתו של הקורא נעה, בסופו של הספר, משלילת מעשי הרצח להבנה חלקית ואולי אפילו הצדקה של הרוצח, שיוצא מסכן למדי בסיפור (כשהקרבנות המסכנים האמיתיים כמעט נשכחים).

העניין הזה מקבל משקל רעיוני-פילוסופי, הצדקה ערכית והבניה ספרותית מרשימה בספריו האיכותיים של יו נסבו הנורווגי. למשל בספר "The Redeemer" (שטרם תורגם לעברית), שבו הרקע לפשע קשור למלחמות הבלקן במאה שלנו, או "אדום החזה", שבו הרקע לפשע הוא שיתוף הפעולה של נורבגים עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. נסבו למעשה אינו מספר סיפור על פשע, אלא סיפור על אירועים היסטוריים חברתיים ופוליטיים מן העבר, שמתגלגלים למעשי פשע המתרחשים זמן רב אחר כך, בזמן ההווה של עלילת הספר. התרחשויות העבר מעצבות את הפסיכולוגיה של הפושע, יוצרות בו כעסים, תחושות אשם או נקמה או עיוותים נפשיים כאלה ואחרים שדוחפים אותו לבצע את הפשעים (ה"כמעט מוצדקים") שאיש החוק יוצא לפענח.

גם הסופרת האנגליה ברנדה באואר מעמידה את החטא הקדמון ברקע של מעשי הרצח הנחקרים בספרה "צל אפל" (כתר, 2012; נסקר במדור זה). היא גם מספקת בראיונות איתה את הצידוק לכתיבה זו, כשהיא מגדירה כך את מטרת הספרים שלה: להעלות את המוּדעות של הקוראים למצוקות ולעוולות שילדים נופלים קרבן להן בגיל הרך, כאשר הצלקות שנגרמות להם עלולות, או עתידות, להתגלגל בשלב מאוחר יותר למעשי פשיעה ורצח.

ההתגלגלות של סוגת "ספרי הבלש" מחידה אינטלקטואלית בתוך שדה רעיוני מוצק של הבחנה בין טוב לרע לספרות מתח פסיכולוגית וחברתית היא תופעה מעניינת. במקרים הטובים – כגון ספריה של באואר או ספריו של יו נסבו – היא מעשירה ומרחיבה את היריעה הרעיונית והספרותית של הסוגה הזאת ומקנה לספר המתח ערכים מוספים: חברתיים, היסטוריים, פילוסופיים.

במקרה פחות טוב, ובספרים פחות טובים, כגון ספרו הנוכחי של וגנר "ירח קפוא", המגמה האופנתית החדשה משמשת כמעט "מפלטו של הנבל". הפסיכולוגיה בגרוש, שאיננה מעובדת לעומק ואינה מוסברת עד לפרטיה, משמשת מעין הצדקה למעשי פשע, המוסברים לכאורה על ידי מבנה האישיות המעוות של הרוצח. מבנה האישיות הזה נגרם לו – על פי ספרים אלה – בגלל העוול שסבל לכאורה מידי החיים או החברה. דומה שבדרך זו מתקצר והולך המרחק עד לאמירה ששום פושע אינו אשם, משום שחייו הקשים או חוויות שליליות בילדותו הם שגרמו לו, בדרך דטרמיניסטית ממש, לעשות מה שעשה.

הקישור הדטרמיניסטי הזה בין אירועי עבר וחוויות קשות לבין פשעים בהווה הוא קישור בעייתי מאוד. הוא מערער את הוודאות ואת המחויבות של עולם המוסר ושל מושגי הטוב והרע, והופך הכול ליחסי ול"נרטיבי".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' אלול תשע"ב, 24.8.2012

פורסמה ב-24 באוגוסט 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון שופטים תשע"ב - 785, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: