הבעל הוא לא השמש והאישה היא לא הירח / יעקב אשבל

התפיסה הרואה באיש את המוביל ובאישה את המובלת, המאומצת על ידי רבנים שונים, יונקת ממשל קבלי שהובן שלא כהלכתו. הקבלה ראתה את הגאולה דווקא כהעלאת הנשיות וקידומה

בתורה, מערכת הקשר בין איש לאישה מוצגת בצורה ברורה: ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. נמשלה האישה לירח המקבל את אורו מהשמש. הבעל הוא השמש. משפחה בריאה נבנית כאשר הבעל מוביל את הבית, הוא משמש "ראש המשפחה". לא כדיקטטור חלילה, אלא כמי שהאחריות עליו. הוא מרגיע, הוא מלטף, הוא מקרין אהבה, הוא מייעץ, הוא מקבל החלטות או מסייע לאשתו לקבל החלטות (ודאי שלאישה חלק הגון בניהול הבית, אך כאמור, הבעל צריך לקבל על עצמו את תפקיד "ראש המשפחה", ואשתו תסכים עם הדבר ותקבל אותו כ"ראש המשפחה").

אישה יכולה לדבר עם בעלה על הכול, וכעת אני מנחה את הגברים: לא על כל דבר לדבר עם נשותיהם. הבעל הוא עמוד שאשתו מעריכה אותו. בעל שמדבר עם אשתו על חולשות שיש לו – זה לא טוב. בשביל אשתך אין לך חולשות. לאישה מותר לציין את חולשותיה – חופשי!… אז מה יעשה הבעל? "עשה לך רב וקנה לך חבר". הוא יכול לדבר עם רב או חבר – אבל לא עם אשתו. ואני מבקש מהנשים שאם הבעל לא יספר הכול – שיאשימו אותי ולא את הבעל.

ציטוטים אלו לקוחים מתוך דברים שנכתבו בידי הרב אליקים לבנון, והוא חתום עליהם באחריות מלאה ובאמונה בצדקת דרכו. הרב לבנון, שנבחר כאן כמייצג של ציבור רבנים מגוון, הכולל גם כמה רבנים בולטים מהמגזר הניאו-חסידי (הרב שלום ארוש לדוגמה) ואף מהמגזר החרד"לי (הרב צבי טאו בחוברת 'שעשני כרצונו' שיצאה לאחרונה), מציג השקפת עולם המבוססת על המשל היהודי הידוע המציג את הגבר כ"מאור הגדול", ואת האישה כירח, "המאור הקטן", הכפוף לשמש ומקבל את כוחו ממנה.

מתוך כך צריך הבעל לקבל על עצמו את תפקיד ההובלה, שהרי מישהו צריך להיות בעל נחישות ויכולת הכרעה בבית – ומכיוון שהגבר הוא המתאים לכך הרי שחובה עליו ליטול תפקיד זה. ואילו האישה מורשית להתלונן, להתרגש, להתרעם, לבכות לבעל וכדומה – כפי רצונה, ללא הגבלה, שהרי היא מייצגת את הרגש, את היסוד המתחלף, המשתנה, שיש לו גם חן מסוים (ולכן תמיד ינחו הרבנים הללו שהאישה היא שתחליט מה יהיה צבע הסדינים או מפות השולחן). אינני מזדהה עם השקפה זו, ולכן גם אינני דובר ראוי שלה, אך נדמה לי כי הצגתי אותה באופן כמעט סביר, מה גם שהיא מוכרת דיה לרבים מן הקוראים.

צילום: אי.פי

גם ללטף ולייעץ

הציטוטים דלעיל יכולים להרגיז חלק מהקוראים, ובהמשך אנסה לנתח אותם במבט כולל יותר. לכאורה, מדבר הקטע הראשון על מערכות יחסים בין גברים לנשים מנקודת מבט פטריארכלית. האישה מצופה להיות "אומרת הן", כפופה לגבר. הגבר לעומתה מצויר כדמות טוטליטרית-סטליניסטית כמעט: הוא השמֶש, הוא אומר את המילה הראשונה והאחרונה (האישה יכולה לדבר, אפילו להרבות מאוד במלל ובגילויי רגש, אך זכות ההכרעה אינה נתונה לה).

הקטע המצוטט אמנם מרוכך יותר מהדיקטטורה הגברית בתבנית העתיקה, מפני שהעולם ודאי התקדם. הגבר לא אמור רק "להנחית" לאישה, אלא גם 'ללטף' ו'לייעץ'. על כל פנים, מוטל עליו שלא להתבלבל, ולזכור שהוא המופקד על ההחלטות, והיא – על ההתלבטויות. כמובן שהייעוץ והליטוף של הבעל הם מנכסים ופטרנליסטיים, ויש שאף יטענו שנקודת מבט זו עשויה לתרום לדחיקת האישה אל ירכתי האוטובוס, ולאיסור על נשים לדבר (לא לשיר!) בתוכנית רדיו נורמטיבית בתחנות רדיו מסוימות.

אך מעבר לפגיעה באישה, יש כאן גם פגיעה בגבר. האישה מתוארת בתור מי שיש לה לגיטימציה לבכות ולהתלונן, להתנחם, להתייעץ ולהתבלבל. ואילו הגבר? הוא השמש! הוא החץ שתמיד נע קדימה. גם אם הוא מתלבט – הוא צריך לקבל את ההחלטה בעוז, לרוץ תמיד קדימה ולסמן לאשתו "אחריי". ומה יהא עליו כשהוא עייף? מדוכא? חלש? לזאת אין לגיטימציה. "אל תהיה נקבה!", יגידו לו, "אין לך הפריבילגיה לכך. לאישה מותר להתלונן, להתלבט ולהיות חלשה. לך אסור. אתה אמור כל העת להעניק, ללא הפסקה, כמו השמש שמאירה בכל יום מבלי להתעייף".

אצייר תמונה קיצונית, לשם המשל: אדם, אב למשפחה המונה 5-6 נפשות, שפוטר מעבודתו, וחש עלבון רב, תסכול, השפלה וכעס. כעת הוא גם עומד מול בעיה כלכלית קשה, שהרי עליו לפרנס את ילדיו אך נשבר מטה לחמו. ומה מציע הרב לבנון? לשקר לאשתו ודאי שלא ימליץ. אולי למסור לה באופן אינפורמטיבי על הפיטורין, אך לחייך בעוז ולהבטיח לה שהכול יהיה בסדר והילדים אפילו לא ירגישו?

הגבר והאלמנטים הנשיים

אכן, גם הרב קוק היה שמרן בנוגע לסוגיית מעמד האישה, כאשר רוב נימוקיו נבעו מטעמים רוחניים. בשנת 1920 התנגד הרב קוק למתן זכות בחירה לנשים בבחירות של המוסדות הציוניים, שכן "כל כבודה בת מלך פנימה". הייתה זו החלטה שמרנית של הרב קוק, ללא ספק. הרב עוזיאל, עמיתו הספרדי ברבנות ארץ ישראל, דווקא תמך במתן זכות בחירה לנשים. אך השאלה היא עד כמה שמרנית הייתה בשעתה עמדתו של הרב קוק? יש לזכור שרק ב-1918 אושרה זכות הבחירה לנשים באנגליה, ובשוויץ ניתנה זכות בחירה לנשים רק ב-1970! גם צרפת, דרום אפריקה ואירלנד עדיין לא העניקו זכות בחירה לנשים ב-1920.

לכן, פסיקתו של הרב קוק, בשעתה, הייתה שמרנית במידה מתונה ולא באופן רדיקלי. אם נצרף לכך את העובדה שהרב מרדכי אליהו, שהיה מן המחמירים בהלכה, התיר בשנים האחרונות לנשים להתמודד על תפקיד ברשימות הדתיות לכנסת, לפחות כהוראת שעה – נמצא שדווקא הרב אליקים לבנון, שהורה לאישה שלא להתמודד על תפקיד בוועד היישוב אלון מורה, מוביל קו שמרני מאוד, אולי מיושן מאוד, ביחס לרבנים שמרנים מקובלים אחרים (וכמובן שביחס לרבנים פלורליסטים).

כל אותם המבקשים לבסס, מתוך כתבי הקבלה, את מעמד האישה ככפוף לגבר, המסומן כמעין "סופרמן" במידה זו או אחרת או מפקד סיירת-מטכ"ל בזעיר-אנפין – מציירים לנו מחצית מן התמונה בלבד, וזוהי נקודה חשובה למדי. האר"י אמנם דיבר הרבה על הגבר כשמש ועל האישה כירח, אך יש לזכור שתי עובדות בנוגע לכך: ראשית, כל דמות גברית ("פרצוף" בלשון האר"י) המופיעה בכתבי האר"י מורכבת בהכרח גם מאלמנטים נשיים, אלא שהאלמנטים הגבריים שבתוכה הם דומיננטיים יותר. ובהתאמה – כל דמות נשית מורכבת גם מאלמנטים גבריים. נקודה זו חשובה בפרט כאשר בזמננו גברים רבים אכן מגלים צדדים "נשיים" ו"רכים" יותר בתוכם, בצד העובדה שהם אכן בראש ובראשונה גברים.

העובדה השנייה היא שהאר"י מצביע על הגאולה כעל העלאת הנשיות למדרגה רוחנית גבוהה יותר משל הגבריות. אם במשל שמביאים מצדדי גישת "הגבר מוביל" האישה תמיד מוצגת כיסוד משתנה (המחזור החודשי, ההיריון, הלידה, ההנקה – בדומה למחזור הלבנה) ואילו הגבר כיסוד "יציב" ו"קבוע", הרי שכיום, כאשר כל מקום עבודה דורש מעובדיו לא רק יציבות ורצינות אלא לא פחות מכך גם "דינמיות" ו"יכולת עבודה בצוות" (וכזכור, לנשים יכולת חברתית גבוהה יותר) – הרי גם ראוי שמעמד האישה יתקדם ויושווה לזה של הגבר, שהרי על פי האר"י זהו אחד מסמני הגאולה. ודאי שתלמידיו של הרב קוק שהאמין בגאולה מעשית אמורים להיענות למציאות שמתווה גאולה בדרך זו. על אותה הדרך, גם היכולת האינטלקטואלית, המסווגת כגברית, איבדה כיום רבות מיוקרתה לטובת אחותה "הנשית", הלא היא האינטליגנציה הרגשית.

בושם לכבוד שבת

כאן המקום להבהיר שהרב לבנון עוסק רבות בביסוס מעמד הגבר במשפחה, מתוך ראייה של מצוקה הקיימת כיום ומתבטאת בחוסר החלטיות, בעודף אמונה נאיבית בקרב זוגות צעירים ובאופטימיות מופרזת – במקום תכנון נבון של חיי המשפחה בתחומי הכלכלה, הזוגיות, חינוך הילדים וכו'. כמובן שנכון וראוי לנהוג באחריות – אך לא במחיר של דחיקת המהפכה הנשית המתחוללת בעולם במשך כבר למעלה ממאה שנים.

יתר על כן: אם מאמינים אנחנו בדברי האר"י שבבוא הגאולה תהיה "אשת חיל עטרת בעלה" (קרי: הנשיות תהא גבוהה מהגבריות – נקודה מרכזית בתורת האר"י) – הרי שעלינו להעלות על נס את כוחן של הנשים, כולל בעמדות ההנהגה (ממקום נשי ודינמי, ולא חלילה שיהיו הן כגברים).

כמו כן ראוי לעודד גברים לגלות את הצדדים הנשיים שבהם ולפתח אותם, כגון יכולת חברתית, אמפתיה, אסתטיקה וכדומה – כמובן מבלי להפוך לנשים, אלא כדי להיות גברים שלמים יותר. אגב, אציין שדווקא בקרב ציבור מזרחי גאה ושורשי החינוך המגדרי לפעמים נדמה לי כגמיש יותר. לדוגמה, לגברים יש לגיטימציה לבכות באירועים מרגשים, וכן להתבשם לכבוד השבת. מדובר, אגב, גם ברבנים ובאברכים, לא רק ב"עמך". ואולי מכאן שורש ההבדל בין הרב אליהו לרב לבנון.

יעקב אשבל הוא סטודנט לפסיכולוגיה, העוסק בקשר בין חסידות, פסיכולוגיה ומגדר

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' אלול תשע"ב, 24.8.2012

פורסמה ב-24 באוגוסט 2012, ב-גיליון שופטים תשע"ב - 785 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 47 תגובות.

  1. בס"ד כ"א אייר ע"ג

    הדימוי של איש ואישה לשמש וירח מופיע כבר בחלומו של יוסף על השמש הירח והכוכבים המשתחוים לו. יעקב מבין שהנמשל הוא על האב והאם.

    במקרא לא מבואר מי נמשל לשמש ומי לירח. לכאורה ניתן לומר שדוקא החמה מבטאת את האישה המקרינה חום, בעוד שהירח מבטא יותר את קור המזג. ולאידך גיסא, השמש מבטאת את העוצמה וההחצנה, בעוד הירח – את ההפנמה והעדינות.

    אומות העולם מונים לחמה, בעוד שעם ישראל – ללבנה. 'יעקב הוא הקטן' מונה ל'מאור הקטן'. יעקב, קורא לנשיו – רחל ולאה – ומתייעץ איתן בשאלות גורליות ומקבל מהן את ה'אור הירוק' לשוב לארץ ישראל. וכך הנחייתם של חז"ל שאדם יתייעץ עם אשתו במילי דביתא, ויש מאן דאמר שגם במילי דעלמא.

    שני המאורות מלאים כוח וגבורה להיות מושלים בקרב תבל ושניהם מלאים זיו ומפיקים נוגה, נאה זיום בכל העולם – עוצמה ורוך המשמשים יחדיו. היכולת לאחד הפכים, באה מתוך ההתבטלות לרצון הבורא.

    אין בין השמש לירח תחרות של ילדים בגן 'מי מוביל ומי מובל?', שניהם יחדיו: 'שמחים בצאתם וששים בבואם, עושים באימה רצון קוניהם' – יש מנהיג לבירה, הוא בורא העולם, הוא נותן התורה, והוא המוביל הבלעדי.

    מה שמטיל הרב אליקים לבנון על הגבר היהודי אינו שררה, אלא עול. להיות מודע לצרכיה של אשתו ולהעניק לה את התמיכה הרגשית והחיזוק להם היא זקוקה. אליו היא נושאת נפשה, ורק הוא יכול לתת לה את המשען הרוחני.

    גם הרב דוב ברקוביץ, במאמרו 'יושבות על המחיצה' עמד על כך, שגם נשים מודרניות עצמאיות ודעתניות זקוקות למשען הרוחני שנותן הבעל. תובנה זאת נשענת לא רק על מקורות תורניים. אלא על נסיון של שנים רבות.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד אחד במאי תשע"ג

      הכותב מציג את הנהגת השמש כהנהגה טוטליטרית נוסח 'שמש העמים' הידוע,. המצפה שכולם יתבטלו כלפיו כעבדים נרצעים.

      לעומת זאת, הרב אברהם ריבלין בספרו 'עיוני הפטרה' אומר על הפסוק 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (הפטרת בשלח, עמ' 165), שבשמש יש 'כוח' ויש 'גבורה'. הגבורה היא כוח האיפוק, ריסון העוצמה למידה שתביא ברכה לעולם, כמידתה של השמש השומרת על המרחק המדוייק מכדור הארץ המאפשר לה להאיר ולחמם מבלי לשרוף.

      והנמשל:

      'גבורת השמש – כוח האיפוק והכבישה באים לידי ביטוי לא רק בטבע העולם, אלא גם בטבע האנושי: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים ועונים… עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח,ב)… השמש הוא היצור הראשון בעולם שעלבו בו, שהרי הירח קטרגה ואמרה: "אין שני מלכים משתמשין כאחד", והשמש – שמע חרפתו ושתק!' (שם).

      אפשר שמשום כך זכה משה רבנו, העניו מכל אדם, שפניו יאירו כפני חמה!

      וכבר אמרו מפרשים על המשנה באבות: 'הוי זנב לאריות' שהארי מרים את זנבו כלפי מעלה. כך דרכו של מנהיג על פי התורה, המרים את צאן מרעיתו כלפי מעלה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        על 'פני יהושע כפני לבנה' ראו במאמר של אירית לוין. 'יהושע – המשכיות או ייחודיות בהנהגה', מכלול יח (תשנ"ט), באתר 'דעת', ובמקורות המובאים שם.

        יהושע הוא המגשים את הייעודים הגדולים שבתורת משה, מנחיל את התורה לדורות ומביאה לידי מעשה.

    • ש.צ. לוינגר

      על מנהיגות המשלבת את עוצמתה של השמש עם העדינות של הירח, אומרים חז"ל:

      אליכם אישים אקרא (משלי ח,ד) – אמר רבי ברכיה: אלו תלמידי חכמים, שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים (יומא עא,א)

      ופירש רש"י: 'שדומין לנשים – ענוותנין ותשושי כח'

      • ש.צ. לוינגר

        לגבי הנחייתו של הרב אליקים לבנון לנשים ביישובו שלא להגיש מועמדות לועד המקומי. כדאי לציין, שהרב אליקים לבנון, היה מהמעודדים את ח"כ צפורה חוטובלי להגיש את מועמדותה לכנסת.

        את הבעייתיות המיוחדת בפעילות משותפת של נשים וגברים בועד יישוב, מציג הרה"ג יעקב אריאל:

        … יש לשקול אם פעילותן של נשים בועד שעיסוקיו כוללים בין השאר ישיבות מרתוניות לתוך הלילה, התרוצצויות, פגישות ועסקנויות שונות (בפרט בנשים צעירות המטופלות בילדים), שאינה עולה בקנה אחד עם תפקודה המשפחתי. לעומת זאת יש לעודד בהחלט את פעילותן של נשים בועדות שתרומתן יכולה להיות בעזרה סוציאלית, חינוך, אסטטיקה, תרבות ואומנות וכד'.

        ייתכן אולי לומר שלא זו בלבד שנשים רשאיות לפעול בועדות כאלו, אלא שהן חייבות לעשות כך. האמצעים הטכנולוגיים שחררו את האישה משעבודה לביתה בלבד ומותירים לה זמן, שהיא יכולה וחייבת לנצלו ולכוונו לאפיקים קונסטרוקטיביים נוספים בפעילות ציבורית שקטה ופנימית, ההולמת את כבודה ומעמדה של האישה

        (הלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה, אשקלון תש"ע, עמ' 189, הע' 5)

        קבוצה קטנה, בת חמישה חברים וחברות, המקיימים ישיבות מרתוניות אל תוך הלילה, יכולה להביא לבעיות לא פשוטות ודי לחכימא, מה שאין כן במסגרת צבורית רחבה שפעילותה פומבית.

        לעומת זאת, בדיונו ביחס לכהונת אישה בתפקידים צבוריים (עמ' 206-207), מביא הרב אריאל את התקדים של שלומציון המלכה, ואת הוראתו של הראש"ל הרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל להקל ב'כנסיה רצינית ושיחה מועילה'.

        הרב אריאל מעלה את הבעייתיות בעמידתה של אישה בתפקיד בכיר המצריך חשיפה לאור הזרקורים וכן את החשש שמילוי התפקיד ידרוש ממנה את כל זמנה תוך פגיעה במשפחה, אך מסקנתו:

        'עם זאת אין פסול מהותי בנשיאת תפקיד צבורי ע"י אישה היודעת לשמור על כבודה, על צניעותה, על צורת הופעתה וסדר עדיפויותיה'

        צריך איפוא לדון בכל מקרה לגופו.

      • ש.צ. לוינגר

        הפיסקה הפותחת: 'קבוצה קטנה בת חמישה חברים…', אינה כלולה בדברי הרב אריאל, אלא מהוה חשש נוסף, מלבד הבעיה אותה העלה הרב. יש להתייחס לפיסקה זו כהערת שולים.

      • שמשון צבי לוינגר

        בשולי דבריו של הרב אריאל אעיר, שיש לכאורה מקום לומר איפכא, שאדרבה כניסת נשים לועד יכולה למנוע את המצב של 'דיונים מרתוניים אל תוך הלילה, התרוצצויות ועסקנויות שונות ומשונות'.

        מחויבותן של נשים למשפחתן ויכולתן להקשיב ולגשר בנועם על ניגודים, יש בכוחן להפוך את הדיונים לענייניים, יעילים וממוקדים יותר.

        אינני פוסק הלכה, אך דומני שגם שיקול זה ראוי לתשומת לב.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • סולי צ'רבו

        על דרכה הייחודית של החכמה הנשית, כותב הרב יעקב אריאל, בדבריו על בנות צלפחד:

        כוחה של אישה חכמה הוא דוקא בשדר הסמוי, המוסתר והצנוע, ובכך השפעתה גדולה, הן על בעלה והן על הגברים האחרים.

        'איזוהי אישה כשרה? – העושה את רצון בעלה' – דהיינו, שמצליחה להשפיע על רצון בעלה, שיעשה מה שנראה חיובי בעיניה.

        (מאהלי תורה – מאמרי הגות ומחשבה לתורה ולמועדים, כפר-דרום תשנ"ח, פרשת פינחס, עמ' 259)

      • יש לומר שזו היא דרך ההנהגה של הירח: היכולת לקלוט את אורו של הזולת, להקשיב לו ולהבין לנפשו – היא המאפשרת למצוא מסילות ללבבו ועל ידי זה להשפיע עליו.

        במכילתא על הפסוק 'כבד את אביך ואת אמך' אומר רבי, שנטייתו הטבעית של הבן לכבד יותר את אימו משום ש'משדלתו בדברים'. האב משפיע בצורה סמכותית 'מלמדו תורה', בעוד שהאם מעצבת את הרצון.

        שתי הדרכים משלימות זו את זו, ולפיכך הוקשו האב והאם הן בכבוד והן במורא.

        בברכה, פלוא אור

      • צביקה דיז'ונסקי

        בס"ד כ"ב באייר ע"ג

        לנקודה שמעלה הרב אליקים לבנון, שלעיתים לא רצוי שהבעל ישתף את אשתו בבעיותיו האישיות, יש מקור בדברי חז"ל:

        בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חבירו, אל ילך ויאמר לאשתו: 'כך וכך ערערתי עם חברי, כך וכך אמר לי, כך וכך אמרתי לו', מפני שבוזה את עצמו ובוזה את חברו. ואשתו, שהיתה נוהגת בו כבוד, עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר: 'אוי לי, דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו'. ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו ואת אשתו ואת חברו.

        (אבות דרבי נתן, סוף פרק שביעי)

        רש"י בביאורו לאבות א,ה הסביר, שאם יספר לאשתו את מה שקרה בינו לחבירו, עלולה אשתו ברגישותה היתירה לקבל את הדברים קשה 'ומיד תלך גם היא ותתקוטט עם חברתה, אשת חברך, ותימצא מביאה לידי ביזיון'.

        לפיכך אומר הרב לבנון שעדיף שהבעל ישוחח על הבעיות האישיות שלו עם חבר טוב או עם איש מקצוע או רב, שיוכלו לעזור ביתר יעילות, ולא יעמיס את קשייו על אשתו. מובן שיש מצבים בהם יש לשתף את האישה. על זה גופא יש לקבל ייעוץ מפי אנשי מקצוע ובעלי נסיון מתי וכיצד.

        בברכה, צבי ח' דיז'ונסקי

        ראו גם בתגובתי ל'מטפל ממעמקים', באתרא הדין.

      • ש.צ. לוינגר

        ראו גם בסיכום (הנמצא ברשת) של הפרק הרביעי בספרם של ז' ברגמן וא' כהן, 'המשפחה – מסע אל עמק השוה':

        'מהי אינטימיות? התקשרות עמוקה בין שני אנשים, בה כל אחד מהם שומר על ייחודו. זוהי תחושה שהם יכולים לשתף זה את זו בחוויותיהם האישיות ביותר, מבלי לחוש מאויימים ושהתגובה תהיה מקבלת ומבינה.

        מסיבות כאלה או אחרות, האינטימיות היא דבר קשה מאד להשגה, משהו שדורש בטחון רב של האדם בעצמיותו. בטחון זה מושג בהדרגה בשלבים הראשונים של ההתפתחות הנפשית'.

        מה שדורש הרב לבנון, לפי הבנתי, שהאיש יהיה מחוייב להיות 'מבין ומכיל' כלפי אשתו ללא תנאים וללא דרישה להדדיות. קודם עליו לבנות את אישיותו ואת בטחונו העצמי בינו לבין עצמו. ככל שהאיש ידע מה הוא רוצה מעצמו וככל שיהיה בטוח בעצמו, כך יהא ביכולתו לשתף גם את אשתו בעולמו הפנימי.

        לחוות דיעה אישית בנושא אין לי כלים. אינני רב ולא איש מקצוע. איני אלא כספרן המציע את המקורות לפני קהל הקוראים, בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר
        (= סולי צ'רבו = צבי ח' דיז'ונסקי = פלוא אור)

      • ש.צ. לוינגר

        רעייתו של הרב אליקים לבנון, הרבנית אסתר לבנון, עומדת בראש 'בנין שלם – המרכז ללימודי המשפחה' המתמחה, בליווי של אנשי מקצוע, בהדרכה להעצמת הזוגיות וההורות.

    • ש.צ.לוינגר

      על יעקב כשמש.

      בבראשית רבה על הפסוק 'כי בא השמש' (סח,י):

      'רבי פינחס בשם רבי חנן שמע קול מלאכי השרת אומרים: "בא השמש, בא השמש". בשעה שאמר יוסף: "הנה השמש והירח", אמר יעקב: "מי גילה לו ששמי שמש?"'

      ובמדרש תהילים (מזמור קמח):

      'הללוהו שמש וירח – ומי הן שמש וירח? האבות והאמהות, שהן משולות בשמש ובירח, שנאמר: "והנה השמש והירח"'.

      • ש.צ.לוינגר

        ודימויו של יעקב ללבנה:

        'אמר רב נחמן: הא סימן טב. עשו מונה לחמה שהיא גדולה… יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, ומה הלבנה הזאת שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו בעולם הזה ולעולם הבא' (בראשית רבה ו,ב)

        יש בישראל, איפוא, את מידת השמש להאיר לעולם בעוצמה, ומידת הלבנה – בענווה ובעדינות. ושניהם משלימים זה את זה.

      • ש.צ.לוינגר

        בס"ד כ"ח באייר ע"ג

        נקודה נוספת שניתן לומר על הלבנה, שהיא מבטאת את האמונה. גם כאשר האור הגלוי מועט וחלש ואפילו נכסה לגמרי – ישנה האמונה שבוא יבוא. וכידוע, שמידת היום 'אמת ויציב' ומידת הלילה 'אמת ואמונה'.

        רחל נמשלה בחלומו של יוסף לירח, ואכן היא מבטאת את האמונה והתקוה לעתיד, למרות העיכובים. ובכלל, גם כאשר הגברים כשלו בחטא העגל והמרגלים, הנשים הן שהחזיקו מעמד ונותנו איתנות באמונתן. וכידוע השורש של 'אם' הוא 'אמן'. ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • על המשמעות הרוחנית של השמש והירח ודימוייהם, דן הגאון רבי שמואל טוביה שטרן, בספרו 'השמים מספרים', ירושלים תשל"ג.

          המחבר מגדיר כי הספר 'כולל עניינים שונים ביסודות הבריאה, מוסר החיים והשקפות של התורה והאמונה. מאמרים מיוחדים אודות פעולות השמש והירח'.

          המחבר היה רבה של מיאמי ביץ', ומחברו של 'שו"ת השבי"ט'.

  2. ש.צ שלום רב

    מכיוון שזוגתי שתחייה היא מאלון מורה במקור והיא ובני משפחתה סיפרו לי את הסיפור מידע אישי ולא מהכתבה בוואיינט שהרעישה על כך אביא כאן את העובדות כפי שסופר לי עליהן:

    אותה אחת במקרה המדובר שאלה את הרב לבנון האם מותר לה הלכתית או האם ראוי לה להגיש מועמדות למועצה והוא ענה מה שענה כפי הפרסומים והיא קיבלה את זה ללא שום מרמור כי היא מראש באה לעשות שאלת רב מרצון.

    הרב לבנון ענה לה כי היא שאלה את דעתו והוא לא אסר עליה את הגשת המועמדות ולפניה היו נשים שלא שאלו את דעתו והן הגישו מועמדות והרב לבנון לא הטיל על העניין וטו והיו גם כאלו שהצביעו להן

    הרב לבנון אם כך לא כפה את דעתו אלא נתן תשובה פרטית לשואלת פרטית ובין היתר חלק מטעמיו היו טעמים מהסוג שהבאת מדברי הרב אריאל.

    מעבר לכך אשתי ובני משפחתה התפלאו שאני שמעתי על כך ושפרסמו על העניין בוואיינט ואצלם בישוב בכלל לא עשו מזה עניין וצימעס

    עד כאן קצת מהעובדות על הסיפור מעבר לסקופ של וואיינט בעניין

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד כ"ג באייר ע"ג

      לאמיר – שלום רב,

      אין בידי הנוסח המלא של הוראתו של הרב אליקים לבנון שפורסמה בדף המידע של היישוב. מהדברים המצוטטים בכתבתו של שמוליק גרוסמן, 'הרב לבנון: אישה לא יכולה לרוץ למזכירות יישוב', y-net יהדות, עולה כי טעמיו של הרב לבנון הם:

      (א) שאלת מינוי אישה לשררה.
      הכוונה ככל הנראה לפסקו הידוע של הרמב"ם: 'אין מעמידין אישה במלכות שנאמר: "עליך מלך – ולא מלכה", וכן כל משימות שבישראל, אין ממנים עליהם אלא איש' (הלכות מלכים א,ה). הראש"ל הרב עוזיאל זצ"ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סי' מד), הביא פוסקים שחלקו על הרמב"ם, וכן הביא ראיה מדבורה שקבלת הצבור מועילה, סברא שייתכן שגם הרמב"ם יקבל. וראה עוד בדברי הרב יעקב אריאל, הלכה בימינו, עמ' 206-207, שציינתי לעיל.

      (ב) החשש מפני תערובת נשים וגברים בישיבות של הועד המתקיימות בלילה ועלולות להימשך עד שעות מאוחרות מאד (ועד יישוב מונה בדרך כלל חמישה חברים, ולפעמים לא כולם נוכחים).

      בכתבתו של עמיחי אתאלי, 'הרב לבנון מתיר לנשים להיבחר לכנסת', nrg מעריב, מבואר שהסתייגותו של הרב לבנון מבחירת אישה לועד, נאמרה דוקא ביישוב תורני המתנהל ע"פ ה'לכתחילה', אך כהוראה לכלל, ניתן לסמוך על הפוסקים המתירים. בהתאם לכך עודד הרב לבנון ובירך את ח"כ צפורה חוטובלי שהתמודדה בבחירות לכנסת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      הוראה דומה ניתנה לפני שנים בכוכב השחר ע"י רב היישוב הרב יונתן אלרן. נשים כיהנו במועצת היישוב בה יושבים 20 חברים, ובכל הועדות – קליטה, חינוך, תרבות, מינהלת בית הספר ומינהלת בית הכנסת. רק לועד היישוב, המליץ הרב שנשים לא יתמודדו בשל הבעייתיות של קבוצה קטנה שיושבת אל תוך הלילה, וכדברי הרב אליקים לבנון.

      ציינתי לעיל את דברי הרב יעקב אריאל, הלכה בימינו, עמ' 189, הע' 5, שחילק בין ועד היישוב לועדות מטעמים אחרים – התאמת הפעילות בועדות לאופייה של האישה, לעומת החשש לפגיעה בתפקוד המשפחתי בפעילות התובענית של הועד, הכרוכה בהתרוצצויות ובישיבות מרתוניות אל תוך הלילה.

      גם הוראתו של הרב אלרן ניתנה רק כ'לכתחילה', ולפיכך בבחירות האחרונות לועד, כאשר לא היו מספיק מועמדים, נקראו גם הנשים – בהסכמת רב היישוב הנוכחי, הרב אהד קרקובר – להציג את מועמדותן גם לועד. הן הרב אלרן והן הרב קרקובר, מקורבים אל הרב צבי טאו.

      • ש.צ. לוינגר

        כפי שראיתי בערך עליו ב'ויקיפדיה', יש לרב אליקים לבנון: שו"ת 'ארזי הלבנון' על השו"ע, ושו"ת 'יישובו של עולם' בשאלות חברה, מדינה ואקטואליה. שניהם אינם תחת ידי.

        כדאי לבדוק בהם אם יש דיון יותר נרחב בנושא.

      • ש.צ,אגב על דין "מלך ולא מלכה" מהספרי שפסק הרמב"ם כבר הבאתי בזמנו את דבריו של הרב הירשנזון מה"מלכי בקודש" ח"ב בעניין בתגובה על מאמרו של הרב אריאל "עזרת נשים אינה חלק מהמקדש"

        הרב עוזיאל על אף שהוא מתיר מינוי אשת ציבור וכמו שהבאת כמובן חולק על פירושו המהפכני של הרב הירשנזון ועל כך שלדבריו הוא הופך את הרמב"ם ל"טועה בדבר משנה" [יעויין שם במובאה שהבאת מהרב עוזיאל]

        אבל בכל אופן גם אם לא להלכה לפלפולא דאורייתא דבריו מעניינים

        במיוחד שיש כאלו כאן באתר הרואים את עצמם כתלמידיו או כמושפעים מדרכו

      • ש.צ.לוינגר

        בס"ד כ"ז אייר ע"ג

        לאמיר – שלום רב,

        מגמת ההפרדה בין גברים לנשים המתפשטת גם למוסדות להשכלה גבוהה, יכולה להביא לשותפות מעניינת בין חרדל"ים לפמיניסטיות, בדרישה שאת הבנות ילמדו דוקא מרצות! דרישה שתביא לייצוג שוויוני של נשים במשרות הוראה אקדמיות.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. הבעל הוא לא השמש והאשה היא לא הירח, אבל אליקים לבנון הוא עב"מ

    • ש.צ. לוינגר

      ונשיא ארצות הברית עובמ"א.

      אגב, כפי שהזכרתי לעיל, יעקב אבינו, בניגוד ליעקב אשבל, הוא שפירש את חלומו של יוסף על השמש והירח, על האב והאם.

      יעקב אבינו נאה דרש ונאה קיים. את תפיסתו שהאיש והאישה נמשלו לשני המאורות הגדולים, יישם יעקב שקרא לנשיו והתייעץ עימם כשעמד לפני הכרעה גורלית. ובעקבותיו הנחו חז"ל את האיש להתייעץ עם אשתו במילי דעלמא ובמילי דביתא (בבא מציעא נט,א)

      • ש.צ שלום רב

        יישר כח על הבאת המקורות האמת שחידשת לי ולא ידעתי שיש לרב לבנון שו"תים או שהוא כתב ספרים בכל אופן אסתכל בהם ומסתמא אם אין לשווער שלי בבית יש בבית הכנסת המרכזי של אלון מורה את הספרים ואחפש

        על כל פנים מה שכתבתי היה מה שאשתי ובני משפחתה ואנשים אחרים באלון מורה סיפרו לי והבאתי את הדברים כדי לספר מה באמת התרחש שם

      • ש.צ שלום רב

        אכן זה יכול להיות שיתוף אינטרסים מעניין

        ולגבי אלו שפוחדים מ"הקצנה" ו"היבדלות" הרי שבארה"ב הישיבה המרכזית של הציבור הדתי מודרני -המקבילה של אנ"ש שם-היא הישיבה יוניברסיטי ששם הבחורים לומדים לימודים אקדמאיים בחברת אנשים כמוהם "במסוגר" ובכל זאת מדובר באנשים שיוצאים לעולם המעשה בגדלות ושיש לבוגרי הy.u רקורד של קביעת עיתים לתורה באופן רציני גם לאחר סיום לימודיהם הישיבתי-אוניברסיטאי

        ובוגרי ישיבה זו הם רחוקים מלהיות כת סגורה סטייל אמיש וכיו"ב

        ככה שלכל הפוחדים למיניהם יש דוגמא ממשית שמראה להם שלא הכצעקתה

      • ש.צ.לוינגר

        עוד שיתוף פעולה מעניין עשוי להיות בין רועי ל' לבין 'ישיבות הקו', בהתנגדות לבתי המדרש הישיבתיים שע"י המוסדות האקדמיים:

        אנשי ה'קו' אפשר שיתנגדו משום שבתי המדרש נותנים מעין 'הכשר' ללימודים האקדמיים, בעוד שרועי יתנגד משום שהם מהוים תריס בפני הפנמת ערכי האקדמיה.

        על כל פנים, בכניסה זהירה לעולם האקדמי, תוך חיזוק הזיקה לעולם התורה, מקיימים את הנחיית הראי"ה קוק בנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית (מאמרי ראיה, ב עמ' 306), שיש לקיים ביחס לתרבות הכללית 'ופחד ורחב לבבך', ואז יכול השילוב להצליח.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ.לוינגר

        לאמיר – שלום רב,

        אמנם, אליבא דאמת אינני בטוח כלל ועיקר שאנשי ה'קו' יתנגדו למגמת 'בתי המדרש הישיבתיים' שעל יד המוסדות האקדמיים.

        ייתכן, שההתנגדות שלהם היא יותר ל'מכוני ההוראה' שבתוך ישיבות ההסדר, העלולים להביא לטשטוש תחומין בין הלימוד הישיבתי לבין הקריאה האקדמית של מקורות התורה. כאשר 'המכון' הוא חלק מהישיבה יכול התלמיד לראות בתכנים שמוריו משמיעים, כתכנים המקובלים על הישיבה – וכאן יש בעיה רצינית.

        לעומת זאת, במוסד תורני שליד מוסד אקדמי, די ברור שמדובר בשתי ישויות נפרדות, שביניהם יש 'הרכבה שכונית' ולא 'הרכבה מזגית', והחשש לערבוב תחומין קטן יותר.

        כל זה אני דן מסברא, בלי להכיר התייחסויות מפורשות של רבני ה'קו'. אשמח אם אתה או אחד הקוראים תאירו את עינינו בהפניה להתייחסות מפורשת של רבני ה'קו' ל'בתי המדרש הישיבתיים.

        בתודה מראש ובברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ.לוינגר

        ואכן ברשימת חברי עמותת 'בית מדרש ישיבתי' כלולים: הרב שלמה אבינר, הרב צבי קוסטינר, הרב חננאל אתרוג, ועוד רבנים הידועים כ'אנשי הקו'. ניתן לומר שיש בעמותה זו קונסנזוס רחב, מהר עציון עד הר המור.

  4. כתבה מפוספסת לחלוטין, הנקודה היא לא למצוא דימויים אחרים במקורות או לפרש אחרת את הדימוי אלא להבין שמושגים קבליים לא אמורים לעבור רדוקציות פשטניות לתחומים פסאודו פסיכולוגיים. הכותב נופל באותו בור שנופלים לתוכם הרבנים שאותם הוא תוקף.
    כן, יש דימוי של האיש כשמש ושל האישה כירח אבל זה לא אומר שצריך לעצב את המודל הספציפי של משפחה כזו או אחרת לאור העניין הזה. בכלל ספרי זוגיות צריכים להיות מבוססים על ריאליזם טהור בלי ווארטים ופטפוטים רוחניים.

    • ש.צ. לוינגר

      לגימפל – שלום רב,

      הרב יעקב לבנון לא הזכיר כלל ועיקר את דימוי ה'שמש והירח' ביחס לאיש ולאישה.

      הנחיתו שהגבר צריך לתת לאשתו הבנה והכלה ללא תנאים, באה מהבנה ריאלית של נפש האדם. גם הנחייתו לגבי אי ישיבת גברים ונשים בקבוצה מצומצמת המקיימת ישיבות מרתוניות אל תוך הלילה, באה מראיה מפוכחת של המציאות, מעבר להיותה מעוגנת בדיעות של פוסקי הלכה. הוא עצמו התיר לאישה להיבחר לכנסת, אף שלה יש סמכויות גדולות לאין ערוך מסמכויותיו של ועד יישוב.

      יעקב אשבל הוא שהכניס בדעת הרב אליקים לבנון את התפיסה של האיש כשמש מול האישה כירח, ועשאה ליסוד היסודות ועמוד החכמות במשנתו – אך אין להבנה זו כיסוי בדברי הרב לבנון עצמו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ.לוינגר

        טעיתי באומרי שהרב אליקים לא מזכיר את הדימוי של הבעל לשמש. הוא אכן מזכיר אותו. אך מדגיש שהבעל לא אמור להיות דיקטטור. היותו 'שמש' מטילה עליו אחריות, אם בקבלת החלטות ואם בנתינת גיבוי להחלטות של אשתו ולרגשותיה. וכפי שהזכרתי בתגובה הראשונה. הרב לבנון מטיל על הגבר עול ולא שררה.

      • ש.צ.לוינגר

        חבל שהכותב לא ציין למקור דבריו של הרב לבנון עליו מושתת המאמר. ראיית הדברים בשלימותם ובהקשרם המקורי היתה מסייעת בהבנתם.

    • ש.צ, דומני שהבנת את שיטת רבני "הקו" נכון אם כי אני לא תלמיד של שיטת "הקו" ולכן קשה לי לומר זאת בביטחון או כמישהו מבפנים.

      ברור שרבני הקו וגם כל הרבנים מזרם כל שהוא נראה לי היו שמחים מאוד שהאוניברסיטאות היו נמנעות מללמד לפי שיטות כפירה וזה משותף גם להר המור וגם לגוש וזכורני שהרב משה ליכטנשטיין [בנו של הרב אהרן]פעם התבטא על רעיון של מכללת הרצוג לעשות כנס על ביקורת המקרא שמדובר לדעתו בשווה ערך בכנס הכחשת שואה! ולא מדובר כאן ברב "קווניק" "רדיקאלי".

      גם הראי"ה זצ"ל כזכור התאכזב מהאוניברסיטה העברית שהוא דיבר בשבחה בנאום הפתיחה שהם הפרו את הבטחתם לו שהם לא ילמדו את ביקורת המקרא.

      אבל מכיוון שכן מלמדים זאת ברור שראוי ש"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" וכשיש ליד מוסד אקדמי גם בית מדרש [כמו הכולל של בר אילן-המכון הגבוה לתורה הראוי לשמו]המשמש כ"תבלין" אז הלימוד במוסד אקדמי והאתגרים בו יכולים להיות מועילים ומחזקים.

      וכבר התפלגו בזה טובא איכא דאמרי "אוניברסיטרא אחרא" ואיכא דאמרי "אקדם י-ה" (-:

      • ש.צ.לוינגר

        לאמיר –

        עמדת רבני הקו כלפי 'בתי המדרש הישיבתיים' חיובית. כמה מהם חברים בעמותה, כפי שהזכרתי לעיל.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. אם למישהו היה ספק בדבר עב"מיותו של הרב לבנון, אז הנה משהו נלעג במיוחד מהשבוע
    http://www.yelm.co.il/show.asp?id=59113&big_cat

  6. למעוניינים בהרחבה הנה קישור לבלוג של יעקב אשבל. והנה משהו שכתב על יוזמת ראשי ישיבות ההסדר: אוניברסיטת אריאל פותחת תכניות לגברים בלבד. ציטוט קצרצר, מדויק, והקישור:

    "זוכרים את בובות הקפיץ ששיחקנו בהן בילדותנו? מדובר בבובה קטנה שאם מסובבים לה את המפתח בגב, היא הולכת כמה צעדים, ואם נותנים עוד סיבוב – היא פוסעת עוד קצת. וכמו שקרא לכך חברי מימי הישיבה: כל הזמן ממשיכים לסובב לבן-אדם את המפתח בגב, כדי שהבובה הדתית תמשיך לנוע"…

    http://shchoravenava.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_11.html

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד כ"ז באייר ע"ג

      לרועי ל' – שלום רב,

      יישר כוחך על שהבאה לידיעת הציבור את ייסודו של 'בית המדרש הישיבתי' ליד אוניברסיטת אריאל. התועלת בו כפולה:

      א. בפתיחת מסלולי לימוד אקדמיים בהפרדה ובצניעות. כשם שהוקם מסלול לבנים, כך יוקם בע"ה גם לבנות.

      מסלולים נפרדים לבנים ולבנות, מוצעים גם על ידי אוניברסיטת בר-אילן ועל ידי האוניברסיטה העברית, כפי שהוזכר בכתבה של ישי פרידמן, 'ההפרדה מגיעה לאקדמיה', nrg מעריב, 26.2.13 (קישור אליה בדבריו של יעקב אשבל).

      ב. גם למי שילמד במסלולים האקדמיים הרגילים, המעורבים, יקבל חיזוק תורני בלימודו בבית המדרש הישיבתי, במקביל ללימודיו באוניברסיטה. גם כאן יש לקוות שתקום גם 'מדרשה לבנות' על יד האוניברסיטה (כשם שיש ב'בר-אילן', מכון גבוה לתורה לבנים ומדרשה לבנות.

      כבר עמדו על כך (למשל: 'יוצא מדרך אנושי' לר' אלחנן ניר; 'דור שלישי לבית המדרש' לר' אביב זגלמן'), שלימוד של שנים ספורות בישיבת הסדר פותח פתחים ומניח יסודות, אך טעון השלמה, ביסוס וחיזוק. יש לשמוח על האיחוד בין זרמים שונים בהנהגת רשת 'בתי המדרש הישיבתיים' – בה יושבים גם הרב וייצמן ממעלות, גם הרב לבנון מאלון-מורה וגם הרב בלומנצוייג מירוחם.

      יהי רצון שיקויים בתלמידי בתי המדרש הישיבתיים: 'בהתהלכך תנחה אותך'

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. לגבי הצעתו של יעקב אשבל שיונהג קוד לבוש סביר בכלל האוניברסיטאות. חוששני שזה לא ריאלי. יצעקו על כפיה דתית. אבל מי יודע? הלוואי!

  7. ש.צ שלום רב

    אכן המסלולים התורניים ימשיכו בגאון ואנשים כמו רועי ל פשוט מקנאים בהצלחה ולכן תגובותיהם המטופשות צצות כאן

    לא צריך להתרגש וההצלחה מדברת בעד עצמה ומה שנותר לכל מיני עלובי נפש שמקנאים זה להוציא את תסכולם ברשת שכן בחיים האמיתיים בוז יבוזו להם ואנשים מצביעים ברגליים

    רועי ל ודומיו משולים לאותו אחד שחומת הארמון של המלך הפריעה להם לראות את הנוף אז הם השליכו אבנים על החומה בתקווה שהיא תתמוטט

    לא נורא כמו שכבר הזכרתי כמה פעמים בתגובות שלי כאן שגם גרשם שלום בשנות החמישים למניינם דחף את תלמידיו לצפות בתפילות בשטיבלאך במאה שערים כי הוא חשב שהם יהיו האחרונים שעוד יראו תפילות כאלו וזמנם עומד לעבור

    כיום זה נשמע לנו פשוט תחזית מנותקת מהמציאות

    כנראה שהמסורת ההלכתית הצרופה חזקה משחושבים

  8. יעקב אשבל מתוך פוסט בבלוגו על ביהמ"ד האוניברסיטאיים (מומלץ לקרוא את כל הפוסט המובא לעיל בתגובתי):

    "מה טוב ומה נעים. זוכרים את בובות הקפיץ ששיחקנו בהן בילדותנו? מדובר בבובה קטנה שאם מסובבים לה את המפתח בגב, היא הולכת כמה צעדים, ואם נותנים עוד סיבוב – היא פוסעת עוד קצת. וכמו שקרא לכך חברי מימי הישיבה אפי בכר: כל הזמן ממשיכים לסובב לבן-אדם את המפתח בגב, כדי שהבובה הדתית תמשיך לנוע.

    בכל מקרה, בתי מדרש ישיבתיים הוקמו, ותכניות לימוד נפרדות לגברים – הוקמו ויפעלו. והתועלות שבתוכניות אלו – בצידן, ואיני שולל אותן, ולהיפך: פירטתי שתיים מהן למעלה. אני כן חושש מאוד משתי מגמות ארוכות טווח שנמצאות בתאוצה בשנים האחרונות:

    1. הציבור הדתי-לאומי "מחנך את עצמו לדעת". כל דבר הופך להיות שאלה חינוכית, והרי בחינוך צריך להקפיד מאוד על הגבולות. בנוסף, צריך לדבר בשפה ברורה ובהירה. ולכן השיח בציבור הדתי נוטה הרבה פעמים להסתכם ברמה הנמוכה של עלוני השבת (פעם קראו להם 'עלוני פרשת השבוע'), וברמה שמתאימה לדיונים של ילדים בני 15.

    2. התחרדות והקצנה כתוצאה מפחד מהעולם החילוני, והאפקטיביות הגבוהה של שליטה בקהל סגור ומונוכרומטי: קהל כזה ילמד במוסדות שתגיד לו וישלח את ילדיו למוסדות כאלו, יתלבש כמו שתגיד לו, ומה שאני חושש שיהיה היבוא החדש מהעולם החרדי: בוגר ישיבה שגם יעבוד היכן שתגיד לו.

    למעשה, מעניין לשים לב שכרגיל התכניות האקדמיות הנפרדות לגברים מבית המדרש הדתי-לאומי, מתמקדות בחינוך או במקצועות טכניים או מדעים מדוייקים, ולא במדעי החברה והרוח, שהם המעצבים האמיתיים של החברה הכללית לאורך זמן. גם מדעי המדינה שיילמדו בתכנית של אוניברסיטת אריאל – יילמדו כמקצוע משני בלבד…

    "ישיבה היא כמו תיבת נוח. זה מקום אוטיסטי וסגור, אבל כשיש מבול – נכנסים לתיבה ומסתגרים מפני העולם". כך אמרו בישיבות של אירופה. כיום מקובל לומר שישיבה היא תיבת נוח במשמעות של חממה, שטוב להיכנס אליה למספר שנים כדי לצאת מחוזק יותר בהמשך". תורה אמורה להשפיע על החיים ועל החברה הרחבה. כך לימדו אותי רבותיי בישיבה. אז מתי בדיוק נפסיק להסתגר?".

    • ש.צ.לוינגר

      לגבי טענותיו של אשבל:

      1. מרכזיות החינוך בחיינו – אשרינו…

      2. החשש מפני סגירות ו'מונו-כרומטיות' (חד-גוניות בלה"ק) – בזה דוקא נתברכנו ב'ביזור רעיוני', שיש אפילו החושבים שהוא מוגזם (ראו הדיון על 'אחדות בעולם התורה' לר' איל רזניקוביץ).

      לענ"ד דוקא השאלות הלא-פשוטות, עד כמה וכיצד מתמודדים עם התרבות הכלליות, הן שמביאות למיגוון של תשובות. בזה מצבנו עדיף לאין ערוך על העולם האקדמי, הנתון להנחייה קפדנית של 'מועצת חכמי המל"ג והות"ת'. באופן פרדוקסלי, דוקא בעולם התורה יש יותר 'חופש אקדמי'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        אכן אתה צודק ויש מגוון לא רע בכלל של הרבה סגנונות בישיבות הציוניות ובמכינות הקד"צ והמדרשות

        בניגוד לאשבל אני לא חושב שאנחנו קרובים למודל של קוראי יתד נאמן

        אני כן מסכים עם דבריו של אשבל שהכרת עולם הרעיונות שמעבר לבית המדרש הוא חשוב מאוד מאוד ודווקא הסתגרות מהעולם הרעיוני הכללי יכולה לגרום לנפילות ואכזבות למי שנתקל בעולם זה במהלך חייו

        לשבחה של הישיבה שלי אומר שהייתה התייחסות לפילוסופיה כללית בשיעורים והיו שיעורים ועונגי שבת שעסקו בנושאים של היהדות מול ההגות המערבית המודרנית וכד' מפי רמי"ם שמבינים בתחום

        לאחר שבחור לומד בישיבה שלו גם על קאנט ודקארט וניטשה ודרידה ופוקו ועוד ועל ההתייחסות אל הגותם ומה אנו אומרים עליהם בבית המדרש הוא לא יבהל מלשמוע עליהם ואחרים כשציא מבית המדרש.

        אני יכול להעיר שמניסיון אישי ראיתי שבקורסים באוניברסיטה שהמרצים אומרים בהם דברים הנוגדים במידה זו או אחרת את ההשקפה המקובלת בבית המדרש בוגרי ישיבות הנוכחים שם לא מתרגשים והם מכירים את הדברים ומחייכים אחד לשני

        לפי מה שראיתי הבעיה דווקא קיימת אצל סטודנטיות דתיות שמתמלאות הלם מהדברים שהן שומעות וזה לפעמים ממש נראה כאילו הן לא ידעו לאן הן הגיעו ומה הן עומדות לשמוע

        המציאות מראה שבישיבות בדר"כ בנים לומדים להתייחס נכונה למה שנקרא מדעי הרוח ו"מדעי היהדות" ואילו בנות שלא עברו שלב זה מגיעות מוכנות פחות בלא מעט מקרים

        לכן יוזמת בית המדרש הישיבתי גם לבנים וגם לבנות היא יוזמה מבורכת וראויה

        ומי שהולך ללמוד מדעי הרוח או מדעי היהדות ראוי לו מאוד שיהיה לו כתובת לשאלות העולות ממה שהוא לומד שם [הדבר מכוון לבנים ובנות כאחד וכמו שכתבתי אצל בנות אפילו לפעמים המצב קשה יותר]

        ואם אשבל מרגיש שהוא לא צריך את זה שיבורך ויבושם לו

        יש כאלו שצריכים את זה מאוד

    • נהדר הדבר הזה
      http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=67657

      יותר ויותר אני משתכנע שצריך לאסור לימוד גמרא על גברים.

  9. לגופם של דברים שנאמרו בבלוג של יעקב אשבל אומר שבתור אחד שגדל בעיר ולא בישוב הומוגני וכרגע אני גר בישוב מעורב דתיים-חילוניים ואני גם סטודנט שלומד במסגרת רגילה אומר שאני אכן מסכים שיש עניין גדול בשלב מסויים בחיים להכיר את העולם הסובב מקרוב ולא להיסגר

    למרות זאת יש לא מעט דרכים לעשות זאת ולא כולם חייבים "להיפתח" באותו מודל. חבריי שלומדים במכון לב לא פחות מחוברים לעולם ולסובב אותם ממני ומחבריי בבר אילן או בכל מכללה או אוניברסיטה אחרת ויש כאלו שאולי הפתיחות לעולם הרחב מתאימה להם בהדרכה צמודה יותר ואין בכך בושה

    אעיר גם שבניגוד לדברי אשבל ישיבות ההסדר לא קמו בכדי "להשאיר את הבחור עוד קצת דתי" כלשונו אלא כדי לבנות עולם תורה וגידול תלמידי חכמים שיעסקו בתורה בהתמדה כל אחד לפי עניינו-חלק הרבה שנים שישארו בתחום התורני וחלק שיצאו לאחר כמה שנים לעולם המעשה מתוך תורה

    המכינות אם כבר קמו על רקע זה והן אכן ממלאות את תפקידן בהצלחה

    דומני שגם תוכנית הבית מדרש ישיבתי לא באה בשביל "להשאיר את הבחור דתי" אלא בשביל שתהיה מסגרת של לימוד תורה רציני גם לאחר שנות הישיבה כמו שיש במכון הגבוה לתורה -"הכולל"- בבר אילן גם באוניברסיטאות ומכללות אחרות

    וכמו שבישיבה יוניברסיטי בארה"ב הצליחו לגדל אנשי מעשה שלומדים גמרא בעיון בהפסקות בעבודה במשרד וכד'

  10. בכלל לכל אלו שבאים בתלונות על המצב הקיים אומר "קריינא דאיגרתא איהו להיווי פרוונקא"

    אם יש להם אלטרנטיבה איכותית שתגדל תלמידי חכמים ואנשי מעשה מתוך עולמה של תורה ללא הישיבות וללא המתכונת הקיימת שהוכיחה את עצמה היטב -לפני פעולתם של הרב נריה ושאר ראשי הישיבות התיכוניות הראשונות ולפני הדומיננטיות של תלמידי הרצי"ה במרכז הרב מחזורים שלמים של החינוך הדתי עזבו את הדת ויעויין בתחילת ספרו של יאיר שלג "הדתיים החדשים"-אדרבה שיציעו את אותה דרך ויתאפשר לבחון אותה

    בינתיים אין הצעה לשום דרך מהחוגים הנ"ל ובזמן שהחרד"לים עושים ומקימים גרעינים תורניים הדתיים הליברלים מקטרים וסונטים בהם ולא מקימים גרעינים בעצמם

    מתי שתהיה איזו הצלחה מעשית או מניפסט רעיוני חינוכי של אותם "מפחדים מההקצנה" אז יהיה על מה לדבר ולדון וללבן כדרכה של תורה של תלמידי חכמים המנעימים זה לזה בהלכה

  11. ולגבי החשש של אשבל מ"ההקצנה" אומר שאין שום "אח גדול" ששולט בציבור הדתי לאומי שהולך אחריו לצלילי תופי הטם טם

    לצד החרד"לים יש גם כיום עדיין ייצוג של הבורגנות הדתית של פעם ולמיטב הכרתי את הציבור בו אני חי לא כולם מגדלים זקנים ופאות ואין איזה ארגון שבולש לאנשים בבתים

    אלו שהולכים על פי הקו החרד"לי או החרד"לי למחצה[כן ירבו!]לא עושים זאת מתוך פחד כל שהוא והרבה מהם בכלל באים מבתים דתיים בורגנים "של פעם"

    הם עושים זאת מרצון ואמונה בצדקת דרך זו!

    לא חרמות ולא פשקעווילים

  1. פינגבק: שיעורי בית « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: