געיה וראייה / רפאל זר

בתחילת ההפטרה אומר הנביא: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּֽירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן" (ישעיה נא, יב). חדי העין שבינינו יבחינו בקו אנכי זעיר במילה וַתִּֽירְאִי, תחת האות תי"ו. קו זה נקרא 'מֶתֶג' או 'גַּעְיָה', והוא מסומן תמיד בהברה שאין מצוין בה אחד מטעמי המקרא. למעשה הגעיה מציינת הטעמה משנית, או 'נַחַץ'. בהזדמנות אחרת נעמוד ביתר פירוט על תפקיד הגעיה ועל התנאים שבה היא מסומנת; כאן נציין רק שעל הקורא בתנ"ך להדגיש או להאריך מעט ("לגעות") את ההברה שבה מסומנת הגעיה, ובלבד שהארכה זאת תהיה ממושכת פחות מהארכת ההברה המוטעמת עצמה.

המילה "ותיראי" היא בוודאי מלשון יִראה ולא מלשון ראייה, ותעיד על כך היו"ד הראשונה. אך במקומות שבהם המילה (או מילים ממשפחתה) כתובה בכתיב חסר, נוכל ללמוד את הוראת המילה ואת שורשהּ מההקשר בלבד. בנחמיה ו, טז נאמר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וַיִּֽרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱ-לֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת". את המילה "ויראו" ניתן לפרש כאן הן מלשון יראה הן מלשון ראייה. ומה נאמר באשר לפסוק: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד, י)? לכאורה גם כאן אין הכרח לפרש מלשון ראייה דווקא! אלא שבפסוק שבנחמיה מסומנת במילה "ויראו" געיה ביו"ד, והיא אינה מסומנת בחברתה אשר בפסוק מספר שמות.

בעלי המסורה שסימנו את הגעיות במקרא כולו נאלצו מפעם לפעם להכריע בשאלות החורגות מהתחום המצומצם של נוסח, ולהיכנס לעובי הקורה של הפרשנות הסמנטית של מילות המקרא. בפסוק מספר נחמיה הם סימנו געיה ובכך גילו דעתם ששורש המילה הוא יר"א, מלשון יִראה, ובפסוק מספר שמות הם נמנעו מלסמן געיה, לאמור ששורש המילה הוא רא"ה/רא"י, מלשון ראייה. ומכאן שעל הקורא הדייקן להאריך מעט את ההברה 'יִ' בפסוק שבספר נחמיה, ולקצר ("לחטוף") אותה בפסוק שבספר שמות. כך יוכל גם השומע להבחין בין שתי מילים זהות אלה.

ואכן, געיה מיוחדת זו זכתה לתשומת לבם של המדקדקים הראשונים. בספר "הורית הקורא" כתוב: "במקצת מקומות היא (הגעיה. ר"ז) מועלת, כמו שאמרו: כל לשון דחילא (=ייראה. ר"ז) געי, וכל לשון ראיה לא געי". ובספר "דקדוקי הטעמים" לאהרן בן אשר (מהד' בער ושטראק, סעיף 32) נאמר: "כל לשון יראה געיה, כמו ויֽיראו האנשים (בראשית כ, ח)… וכל לשון ראיה חטף (כלומר בלא געיה. ר"ז)… חוץ מפסוק אחד כי הוא לשון ראיה והוא געיה: כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא תִּֽרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ (איוב ו,כא)". ואכן רוב פרשני ימי הביניים (ראב"ע, רמב"ן, רלב"ג ועוד) מפרשים כאן מלשון ראייה ולא מלשון יִראה.

rafaelzer@gmail.com

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' אלול תשע"ב, 24.8.2012

מודעות פרסומת

פורסם ב-24 באוגוסט 2012,ב-גיליון שופטים תשע"ב - 785. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: