טיול מסביב לשרידי מצודה / ישראל רוזנסון

העיר באוסקה שבלטביה מוכרת מ'תקופת בויסק' של הגות הראי"ה, אך היא כשלעצמה חיה וקיימת. מסע אל המקום שבו הכול החל

למעמיקים בתורת הרב קוק – הוגים תורניים ואנשי מחקר גם יחד – בויסק היא בדרך כלל פרק זמן; 'תקופת בויסק', יאמרו, ויתכוונו למשמעותה במכלול של יצירתו. בהיעדר יהודים איש לא משתמש היום בשם המקום בויסק או בוסק בעגה ביידיש ככינוי למקום ממשי. המדבר על בויסק – מדבר על העבר. אבל באוסקה (Bauska בלטבית) קיימת. המקום, עיר שדה בדרום לטביה, חי וקיים, ומקום – כל מקום – משמיע את קולות המקום, קולות מן העבר.

מחשבות בסיסיות על דרכו – קודם כול הגיאוגרפית – של הרב קוק זצ"ל עולות בנסיעה פשוטה מצפון ליטא אל דרום לטביה, אם תרצו מפוניבז' לריגה. בהיעדר גבול טבעי כלשהו, ובמצב שבו שתי הארצות החברות היום באיחוד האירופי אינן מקיימות תחנת גבול פעילה, אתה פשוט נוסע. מי שאינו ער להבדלים בשפה לא חש בשום הבדל. המצב הזה מזכיר ולו במשהו את שלהי המאה ה-19, בהקשר שלילי כמובן. כשעזב הרב קוק את רבנותו בזימל הליטאית ועבר לכהן בבויסק הלטבית (תרנ"ו, 1896) התרחש מעבר זה בתוך טריטוריה של אימפריה רוסית צארית, כוחנית ואלימה, אימפריה החותרת לטשטש כל סימן של ייחודיות לאומית וכל בדל של אותנטיות. יהודים הוכרו כיהודים, אך נכלאו ב'תחום המושב'. ההבדלים הלאומיים לא נמחקו אך רחשו מתחת לפני השטח. הקוזקים של הצאר לא אפשרו להם לצמוח.

סיפור יהודי מפולפל מלמד כי משהושגה עצמאות לאומית לליטא וללטביה אחרי מלחמת העולם הראשונה התעוררה שאלת הגבולות; היכן בעצם נגמרת ליטא? הליטאים החדשים העדיפו להחליט באמצעות יהודיהם: לכל מקום שיהודיו מחליפים בדברם 'שי"ן ימנית' ב'שמאלית' ('סיר הסירים' במקום 'שיר השירים' וכדומה) – ליטא ייקרא. באמצעות סיפור זה הכריזו היהודים שליטוואק (יהודי ליטאי) קודם בעצם לליטאי רגיל. ליטוואק יודע להגדיר את עצמו. הליטאי צריך את הליטוואק! בעקיפין רמזו לייחודה ועדיפותה של אותה תרבות יהודית ליטאית שאולי חטאה במבטא לא-תקין, אבל מושרשת הייתה והצטיינה בלימוד התורה שלה גם בתנאים של עוני ומחסור, תרבות שהצמיחה את ישיבות ליטא הנודעות המתקיימות עמנו עד לעצם היום הזה. הנה כי כן, לא הכול היה 'תחום מושב' אחד, שפה אחת ודברים אחדים; בויסק הייתה קרובה, מאוד קרובה, לליטא, קרובה לזימל, הדגישו רבים, אבל בכל זאת הייתה משהו אחר.

יציאה לצורך התעוררות. המצודה שהפכה למוזיאון בעיר בויסק
צילום: ישראל רוזנסון

מוטיב של המשכיות

כשעבר הרב קוק מליטא ללטביה (חבל קורלנד), מזימל לבויסק, הכול היה עדיין רוסיה; יהודים דיברו זה עם זה בלשונם שלהם ביידיש. מה היה ייחודה של בויסק? במפת העולם היהודי עיר השדה ('עיר מצער' בלשון עיתונות התקופה) לא הייתה מקום זניח. בויסק הציגה מספר גדולים בישראל.

מספר שנים לפני התמנותו של הרב קוק לרבה (תר"ן, 1890), נפטר הרב של בויסק – 'הבוסקר', הרב מרדכי אלישברג זצ"ל, חובב ציון מושבע שנודע בעמדותיו התקיפות בעד 'היתר המכירה' בשמיטה הראשונה בארץ ישראל המתחדשת. בזיכרונות היהודיים ששיקע הרב מימון ב'שרי המאה' שלו משורטטים קווים ברורים של המשכיות בין הרב אלישברג לרב קוק. בזיכרון עסקינן. היסטורית קשה לברר את העובדות לאשורן, אך לזיכרון עוצמה וכוח, סגוליות משלו.

מוטיב ההמשכיות בא לשיאו בציור ההספד הנרגש שנשא הרב קוק על המנוח הצדיק, הספד שהיה לדרשה, והוביל את קהילת בויסק להכיר ברב קוק. בלשונו של הרב מימון: "בהספדו זה שעשה רושם אדיר וחזק על השומעים, דיבר מתוך הערצה על הרב עלישברג ודעותיו והשקפותיו הדתיות-הלאומיות, על אהבתו לעם ישראל ועל מסירותו הנאמנה לארץ ישראל […] נדמה היה כאילו השומעים מרגישים כי נגהו [=של הרב אלישברג] לא נאסף. 'וזרח השמש ובא השמש' התחילו מלחשים בינם לבין עצמם תלמידי חכמים וחובבי ציון שבבויסק; 'עד שלא שקעה שמשו של הרב עלישברג זרחה שמשו של הרב קוק', הם הרגישו כי פי שניים ברוחו מתורת הרב עלישברג ומהשקפותיו על תעודת האומה ותחייתה, וכי הוא הוא היחידי הראוי למלא את מקום רבם בתורה וביראת חטא ובאהבה לישראל ולארץ ישראל, ואמנם לאחר שנים מספר בהיותו כבן שלושים שנה עלה וישב על כיסא הרבנות בעיר בויסק במקומו של הרב עלישברג" (שרי המאה, ה, עמ' 273). הביטוי 'במקומו של הרב עלישברג' מחמיץ יותר מחמש שנים שבהן כיהן הרב יוחנן ליבשיץ כרבה של בויסק, אבל המשכיות הייתה, ואם לא ממש היסטורית – רעיונית.

'מוטיב ההמשכיות' יוצר קרבה בין זימל לבויסק, הרב קוק מגיע והרב אלישברג זמין. כדי לתאר את היחסים ביניהם משתמש הרב מימון בלשון "מטייל עמו"; הוא מתכוון בראש ובראשונה לטיול רוחני, להתפתחות של יחסי קרבה ואינטימיות רוחנית, יחסי רב-תלמיד שחולקים עולם פנימי משותף. טיול כזה מתבצע לאו דווקא בשבילים ארציים, אלא ב'בויסק של מעלה'; אפרים צורף ('חיי הרב קוק', עמ' 49), הפונה לקהל יעד שונה, מתחיל לרדת לבויסק של מטה: "הרב קוק הצעיר היה בא בחברת הרב אלישברג הזקן ומטייל עמו ארוכות […]".

הזיכרונות של הרב ד"ר בנימין משה לוין (1944-1879) , בעל 'אוצר הגאונים', חושפים תלמיד ומלווה נאמן של הרב שיצק מים על ידיו בתקופת בויסק. זיכרונות אלו מצביעים על טיול מסוג אחר: "מחסי ומצודתי בבוסק היה גאון הרב וכבוד ביתו. חוץ מטיולי עם הרב כמעט יום-יום מסביב לשרידי המצודה העתיקה ושיעורי עם תלמידי [=בנו של הרב קוק] לא מצאתי לנפשי כל ענין בבוסק הקורלנדית. כי לא כאחת הערים החשובות בליטה מצאתי אותה. בני תורה לא היו בה אלא אחדים ובודדים לנפשם. וחובשי בית המדרש כמעט לא נמצאו באותם הימים בבית מדרשה. גם משכילים עברים לא מצאתי בה חוץ משריד אחד […] היה האחד משרידי חובבי ציון ששרד בה […] וגרורי משכילים-מתגרמנים למחצה […] ובין אלה בייחוד חדר הרעיון הציוני […]" (סיני, יד [תש"ד], עמ' רא).

קטע זה ראוי לתשומת לב. בראשונה עניין הטיול, טיול ממשי יחד עם רב שלא הסתגר בביתו, וחלק מעולמו הרוחני הולך ומתרקם בהליכה עם תלמיד חבר בדרך אל שרידי המצודה. מזה שני עשורים המצודה שוקמה, הפכה למוזיאון; המקום פשוט יפהפה, וגם מי שאמון על יחידת הנוף האירופאית – 'נהר, יער, מצודה' ימצא בו שלווה לנפש. האם בויסק ארצית זו השפיעה במשהו על 'בויסק של מעלה'? בויסק של אותה עת מצטיירת אצל לוין כקרתנית למדיי; לא 'התגרמנותה' המשכילית ולא ציונותה עוררו התלהבות רבה אצל לוין. האם היה צורך להתאוורר מהאווירה הזו ביציאה אל המצודה? האם כדי ליצור את 'תקופת בויסק' צריך לצאת מבויסק?

גיבור מקומי

בסופו של דבר יצא הרב קוק מבויסק, לא למצודה אלא ליפו, ואין לך שני הפכים גדולים יותר זה מזה. כשנתיים לפני כן (ערב פסח תרס"ב) כתב: "אל בחורי ישראל, בנינו הצעירים, הלבבות היקרות, החמות והערות […] נועץ יחדיו לאגד את הכחות הפזורים שבמחנה צעירי עדתנו, אל מרכז אחד, להפיח רוח חיים וטל של תחי' [=תחייה] בקרב המחנה, הפונה אל העתיד הגדול לנו בעזרת אוזר ישראל בגבורה […]" (אגרות הראיה, א, עמ' יב). אפשר ומתוך בויסק זו, שכבר עברה את שיאה הרוחני, צמחה הקריאה לרוח אחרת.

'דער שמיד' (הנפח) נכתב על-ידי המשורר היידי הנודע אברהם וואלט (א' ליסין [לידער און פאעמן, עמ' 155-147]), ותורגם על-ידי שמשון מלצר. הוא הוקדש לזכרו של ישראל פרידמן 'הנפח מבויסק' ('בויסקער שמיד'): "[…] שחישל את הפגיונות בשביל ההגנה, ונהרג בירייה בידי הקוזקים בדצמבר 1905".

פתיחתו: "לִבֵּן הַבַּרְזֶל וְלִהֵט; / לִהֵט וְלִהֵט; / פִּגְיוׂן וּפִגְיוׂן הוּא נִגֵּד, / נִגֵּד וְנִגֵּד, / לַהַט בַּבַּרְזֶל הַנָּקָם, וְהַלַּהַט / קָדוׂשׁ וְאָדוׂם: / עָנָה הַקֻּרְנָס לַנְּשָׁמָה הַמְשַׁוַּעַת: / עַד מָוֶת לִלְחוׂם! / עַד מָוֶת לִלְחוׂם – בָּרוׂצֵחַ! / עַד מָוֶת לִלְחוׂם – בַּטּוׂבֵחַ! […]"; וסיומו: "[…] בְּשֶׁקֶט נִפְרַד מֵעִם אֵשׁ הַשַּלְהֶבֶת, / מוּכָן אֶל הַמָּוֶת. / הָלַךְ רַק בְּנַחַת לִנְשֹׁק עוׂד לָאֵשֶׁת, / לַטַּף הַחֲמֵשֶׁת. / מִיָּד הוּא יוׂצֵא אַחֲרֵי הָרוׂצֵחַ / בְּשַׁחַר זוׂרֵחַ. / עָמַד וּכְסוּתוׂ עַל חָזֵהוּ נִפְעֶרֶת / אֶל מוּל הָעוׂפֶרֶת".

הנה, בויסק הולידה גם גיבור מקומי. כשנה אחר שהרב קוק עלה ארצה טלטלה מהפכה את רוסיה. פרידמן המורד עמד חשוף-חזה מול הקוזקים. האם גם פרידמן – אב לחמישה – נכלל ב'צעירי עדתנו' של האיגרת הידועה? האם זכה לברכת 'אוזר ישראל בגבורה' שייעד הרב קוק לבחורי ישראל? וכשהגיעה השמועה, מה בכלל חשב רבה של קהילת בויסק עד לפני כשנה על בן קהילתו – בונדאי בנשמתו – שהקריב נפשו למען החירות, חירות לפי מושגיו שלו כמובן. האם בפינה החמה שהכילה נשמתו הגדולה של הרב ל'פושעי ישראל' לסוגיהם נותר מקום גם לטיפוס מהסוג הזה?

אינני סבור כי השאלות הללו עולות הרבה במחקר הרב קוק; הוא עוסק ב'תקופת בויסק'. אבל בקיץ תשע"ב בשוטטות בכיכר המרכזית של העיר היפה, כשעולות המחשבות על 'אדם שהוא תבנית נוף מולדתו' (ו'מולדת שהיא תבנית דיוקנו של אדם'), חוזה מי שעיניו אינן טרוטות ב'הרב קוק' פוסע בדרכו לבית המדרש, בפינה אחרת עומד 'ישראל פרידמן'; בתווך נמצא גורל יהודי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אב תשע"ב, 17.8.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 באוגוסט 2012, ב-גיליון ראה תשע"ב - 784 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: