ספר יהושע הוא תהליך ההתבגרות של עם ישראל בחייו בארץ. ביאור חדש משלב את העיון בפסוקים עם התרבות הפרשנית שבעל פה. בגובה השאיפה לגאולה

נביאים טובים על ספר יהושע

אליעזר קשתיאל

עורך: נתנאל אלישיב

מכון בניין התורה, תשע”ב,341 עמ'

אין זה סוד שלימוד תנ"ך הוא עניין מתחדש בעם ישראל. משך דורות רבים בגלות, יהודי פגש את התנ"ך בעיקר בקריאת התורה וההפטרה בשבתות וימים טובים, והוא לא היה חלק אינטגרלי מלימוד התורה היסודי והעמקני של בית המדרש. כנראה מתוך תחושה בסיסית שאטמוספרת התנ"ך איננה שייכת לעולמו של היהודי בגלות. אמנם גדולי תורה עסקו תמיד בכל, ובתוך כך גם בתנ"ך, אך זה לא היה חלק מההווי הלימודי. עולם התנ"ך הוא עולם של עוצמות רוחניות מסוג אחר, נבואה בכל בית מחד גיסא, ואנרגיות עבודה זרה אורבות בכל פינה מאידך גיסא. התרחשויות ציבוריות, לאומיות ובינלאומיות, צבאיות ומדיניות ואף קוסמיות, כרוכות במלחמות רוחניות, ערכיות ומוסריות כיחידה אחת.

אמנם החזרה לארץ הייתה חייבת להחזיר במוקדם או במאוחר את התנ"ך אל מרכז הבמה של עולם לימוד התורה בישראל בכלל, ושל עולם הישיבות בפרט, כתשתית בנייננו הרוחני בארץ ישראל. אלא שחזרה זו אל לימוד התנ"ך איננה קלה ופשוטה כל כך. המאבק התוסס המתנהל בשנים האחרונות סביב סוגיות לימוד וביאור התנ"ך, מלמד שבירור זה נמצא עוד בעיצומו. אנחנו עדיין מגששים את הדרך חזרה אל עולם הנבואה.

במסגרת זאת, משרד החינוך משיק בימים אלה תכנית חדשה ללימוד תנ"ך. לאור הפרסומים הראשונים של תכנית זו, והמחאות שבאו בעקבותיה, ניכר שטרם נמצאה הדרך להפוך את לימוד התנ"ך למגדלור של בניין רוחני ומוסרי כעם וכיחידים.

אך דווקא על רקע קושי זה, הספר הראשון בסדרת "נביאים טובים" מביא איתו משב רוח רענן אשר בכוחו לסלול דרך למפגש עמוק, תוסס וחי עם סיפורי הנבואה, ולהחזיר עולם זה אל מרכז הבניין הרוחני והמוסרי בישראל.

מאבק רוחני

כמו שאר ספרי התנ"ך, גם בבואנו ללמוד את ספר יהושע אנו מתקשים להגדיר בדיוק באיזה סוג של ספר מדובר. האם מדובר בסיפור נבואי מיסטי או לאומי צבאי? סיפור של מלחמות וכיבוש או ספר מוסר? סיפור היסטורי או ספר אמונה? ושוב, כמו בשאר ספרי התנ"ך, כנראה שכל התשובות נכונות. כשלימוד האמונה ובניין המוסר לא נעשים אך ורק בבית המדרש, אלא בתוך ומתוך שדה הקרב ותרחישי חיים ציבוריים ולאומיים, כשהיעדים והתכסיסים הצבאיים אינם אלא מצע מעשי של תיקון ערכי ומוסרי, כשהסיפור ההיסטורי הוא במה לבירור רוחני נבואי, כשרוח הנבואה קשורה באופן הדוק בתקומתה של אומה ובתיקונו של ארץ ועולם, אנחנו יודעים שהגענו לספר יהושע, לסיפורו של יהושע, לעולמו של יהושע.

חיבורים אלה באים לידי ביטוי באופן מיוחד בביאורו החדש של הרב אליעזר קשתיאל על ספר יהושע. כל תחנה בכיבוש הארץ וירושתה, החל משליחת המרגלים ועד לחלוקת הנחלות, נושאת בחובה בירור רוחני, התמודדות מוסרית, ואתגר ערכי, המיוחדים ומכוונים באופן מדויק לסיטואציה הנתונה. כל שלב בדרך הוא צעד נוסף בתהליך ההתבגרות הרוחני והמוסרי של עם ישראל בחייו בארץ. האויבים מחוץ, מלכי ועמי כנען,  מביאים למערכה ערכים אליליים שונים שאתם עם ישראל מתמודד בכניסה לארץ. ההתנגשות הצבאית היא התנגשות של ערכים, של אידיאות, והמאבק הוא מאבק רוחני על ארץ הנבואה.

כיצד דווקא המפגש עם מקצועה הבעייתי של רחב טומן בתוכו את המפתח ליכולת ההתמודדות הרוחנית של יהושע וצבאו עם עמי כנען? מה המשמעות הרוחנית של אבנים הנופלות מהשמים תוך כדי הקרב? אלו קשיים רוחניים וערכיים מונעים מיהושע לגבור דווקא על הפלשתים ועל הגשורי? כיצד התכונה המיוחדת של כל שבט עוזרת להם להתמודד עם הכיבושים הצפויים להם בנחלתם? בשאלות כדוגמת אלה עוסק ספרו של הרב קשתיאל, הפותח את סדרת 'נביאים טובים'.

יומרת הפשט

אך לא פחות חשוב מתוכן הדברים, יש לשים לב לסגנון הפרשנות של הספר. אחד ממוקדי הבירור לדרכו של לימוד התנ"ך הוא היחס בין המובן העולה מתוך פשט הטקסט, לבין כלל ההתייחסויות לסיפורי התנ"ך שנוצרו ונלמדו בעם ישראל לאורך כל הדורות, בדברי חז"ל, בספרי הקבלה, בראשונים ובאחרונים. יש המתיימרים להפריד ולומר, שאת הסיפור התנ"כי יש ללמוד מתוך העולה ומובן בפשט הטקסט בלבד (שלא לדבר על אלה שמשתמשים בטענת 'פשט' על מנת להעמיס על הכתוב את כל דמיונותיהם), ואילו כל הנאמר על הסוגיה לאורך הדורות שאיננו מעוגן במובן הכי פשוט של הטקסט, הוא אולי טוב ויפה, אך לא שייך ללימוד התנ"ך והסיפור התנ"כי. גישה זו מתיימרת להיות תמימה, אך היא מסתתרת מאחורי הנחת עבודה שרירותית קודמת, שלא רק עומדת בסתירה עם צורת התפתחותה של תרבות ישראל, אלא גם עם כל תרבות באשר היא.

מוקד הכשל נעוץ בשאלה האם כותב הטקסט התכוון להעביר אל הכתב את כל משמעות המאורעות כפי ראייתו, או שמא תרבות לעולם משמרת ממד מאוד חשוב של משמעות בעל פה, ורובד אחד בלבד מועלה על הכתב. בתרבות חיה יש תורה שבעל פה. בתרבות חיה יש מישורים שלמים של משמעות שנשארים באטמוספרת החיים הוורבלית, שנלמדים ומתפתחים בתוך בית המדרש החי של אותה תרבות. ומי שלא בפנים, לא יכיר ולא ידע. תובנה זו יתכן ואיננה נעימה למי שחפץ ליצור מרחב דיון 'אובייקטיבי' כביכול, שכל חוקר יוכל להבין בשווה ולהוכיח טענותיו מהטקסט. אך תרבויות רוחניות אינן כפופות לרצונותיהם של חוקרים, יש להן חיים משל עצמן.

במסגרת זאת, תורת ישראל היא מצוינת באופן מיוחד בתרבות שבעל פה, במרחבי משמעות שהתקיימותם, התרחשותם והתפתחותם נעשים בתוך בית המדרש החי של אותה תרבות, רחוק מעיניהם של החוקרים לעתיד שינסו לאתר בדלי טקסט על מנת לגבש את ראייתם ומסקנותיהם. אמנם אין הכוונה שמה שנאמר בחז"ל, ראשונים ואחרונים, היה ידוע כבר לנביאים שכתבו את ספרי הנבואה. רחוק מכך. אך עולה מכאן שהחוויה הנבואית בחלקה הגדול עוברת בעל פה, והיא אכן מתורגמת בהמשך לשפות שונות, חז"ליות, קבליות, חסידיות וכו', השואבים את חיותן מהטקסט התנ"כי הכתוב והתורה שבעל פה כאחד, כל ז'אנר על פי אופיו ועל פי מה שהוא קלט מאותו ריקוד נבואי מופלא של חיבור תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

לא נוכל להבין אחרת את אופי הרצאת הדברים של הרב אליעזר קשתיאל בפירושו על יהושע. מי שיאמר שהלך בדרך הפשט, יצדק. ההבנות המעמיקות בספר לקוחות בראש ובראשונה מתוך העמקה בפסוקים עצמם, ובהמשך לכך מבירור מושג, מילה, דמות או מקום, מתוך הקשריהם ומשמעותם בשאר ספרי התנ"ך. כל אלה בונים את השלד של התמונה. אך לא פחות מכך יצדק מי שיאמר שהלך בדרכם של חז"ל, שכן מדרשי חז"ל ארוגים ושזורים לאורך כל פרקי הספר, מוסיפים לתמונה בשר וגידים, זרימה וחיות. לצד אלה טביעות אצבעותיהם של ראשונים ואחרונים, רבי צדוק הכהן והראי"ה, ניכרות במקומות שונים בספר. דבריהם מעירים ומאירים, לעיתים מסתפקים בהוספת טעם ומתיקות לבניין, אך לעיתים דווקא חודרים פנימה וחושפים את הנשמה של גוף הסיפור כולו. כל מרחבי יצירה אלה, עם כל שונותם הסגנוני וההיסטורי, ארוגים יחד גוון בתוך גוון, ויוצרים פסיפס המחבר יחד את כל השפות הרוחניות השונות שצמחו מתוך העולם העתיק של רוח הנבואה בישראל.

עמדנו כאן על כמה מאפיינים מרכזיים החורזים את מהלך הספר ודרכו. מאפיינים אלה ועוד, סוללים דרך  המחזירה את ספרי וסיפורי הנבואה למקומם הטבעי בעם ישראל, כמגדלור הרוחני ומוסרי שלנו, מכוחו עם זה יונק את תרבותו וחייו משך אלפי שנים. מפגש עמוק ומרומם זה עם התנ"ך איננו חיוני ללימוד תנ"ך בלבד, אלא גם ובעיקר לכינון הזהות שלנו ושאיפותינו כעם, וסולל הוא בפנינו את הדרך הארוכה והמופלאה חזרה אל ארץ הנבואה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב אב תשע"ב, 10.8.2012