ארץ חיטה ושעורה / רפאל מלכה

שיח השדה

בימים שבהם שימשתי מדריך במדרשת ראש פינה נרקמו יחסי ידידות ביני ובין מנחם בן אריה ז"ל. מנחם היה נכד למייסדי המושבה הגלילית, ואף שהוא עצמו כבר לא היה צעיר באותם הימים הוא מילא את ימיו בתיעוד עדויות הוותיקים. ממנחם שמעתי על המבקרים רמי המעלה שפקדו את בית סבו, מוכתר המושבה. בכרם הזיתים שבמעלה ההר מאחורי ביתם, כך סיפר לי מנחם, גילה בשנת 1906 אהרן אהרונסון את 'אם החיטה', תגלית שהכתה גלים בעולם המדעי דאז. לימים מצאתיה אף אני ושמחתי בה שמחה מיוחדת.

גילויה של חיטת הבר, זה שמה המדעי העברי, נחשב לגילוי מסעיר בעיקר משום שהיה בו כדי לסייע בפתרון תעלומה שהעסיקה רבות את הבוטנאים וחוקרי החקלאות – מי הוא צמח הבר ממשפחת הדגניים, שהיה אבי (או מוטב לומר אם) חיטת הלחם, גידול התרבות החשוב ביותר בכלכלת העולם מאז ומתמיד. החוקרים משערים כי חיטת הבר ודגני נוסף (ככל הנראה בן חיטה) שימשו מרכיבים ביצירתה של חיטת הלחם (את ההסבר על מספר הכרומוזומים נשאיר למתעניינים למצוא בספרות). עדויות לגידול החיטה מצאו הארכיאולוגים החל מהתקופה הניאוליתית, ומאז היא מופיעה כמרכיב מרכזי בכלכלת העולם העתיק.

לנו החיטה מוכרת כמובן מהפסוק בפרשתנו (דברים ח, ח): 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ'. הפסוק המוכר כל כך מפרט את הגידולים החשובים שארץ ישראל נשתבחה בהם. יש בין החוקרים שאף טוענים כי תהליך תרבות החיטה התרחש בארצנו, שהיא מולדת החיטה, וממנה התפשט לכל ארצות המקרא. אם אכן נכונים הדברים הרי שיש בזה לאשש במידה רבה את התפיסה היהודית כפי שמביא בעל 'חסד לאברהם' (מעין ג', נהר כה): 'והנה אין דרך להתפשט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל לא זולת, וזה ארז"ל תמצית ארץ ישראל העולם שותה'. בעניין הזה המקרא והממצא הארכיאולוגי מדברים בקול אחד – מפירות הארץ ומתוצרתם הוליכו אף למצרים, שהייתה המעצמה של העולם העתיק (זוכרים את 'ארחת הישמעאלים' שקנתה את יוסף? ואת 'זמרת הארץ' שהורידו בני יעקב מצרימה?).

המעניין הוא שלאחרונה גילו חוקרים ישראלים ואמריקנים בחיטת הבר שלנו גֶּן שאבד בתהליך התרבות, ושעשוי לשפר מאוד את ערכה התזונתי של חיטת הלחם, ולהעשיר אותה בחלבונים, באבץ ובברזל. כך שנראה שהעולם ממשיך להיות ניזון מארץ ישראל.

בביקורי האחרון בביתו של מנחם הוא אירח אותי על כוס תה ופרוסת לחם מרוחה בחמאה, שאותן אכלתי בהנאה מרובה, גם משום שהמארח היה לבבי ומרתק כדרכו, וגם משום הפשטות והצניעות המסתפקת במועט שהיו בהן, ושנעלמו כה מהר מחיינו. ולא, אין גילי מופלג כל כך, ואיני נמנה על ותיקי המושבה.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב אב תשע"ב, 10.8.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 באוגוסט 2012, ב-גיליון עקב תשע"ב - 783 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: