חיילים בצבא ה' / שלום רוזנברג

כיצד ניתן להגדיר את ההבדל שבין החרדים לדתיים? על טוטליות וטוטליטריזם בעולמו של הקב"ה

הלווייתו של אחד מגדולי התורה שקבעו את דרכה של היהדות החרדית מחייבת אותנו, בני הציונות הדתית, לעשות חשבון נפש על השוני – ואולי התהום הפעורה – בין המחנות, שאותם אכנה למען הפשטות חרדים ודתיים. אשתדל לעשות זאת ברשימותיי הבאות, שבהן אנסה לתת ביטוי לממדים השונים של הקונפליקט. אנסה להעמיד כאן דפוסים אידיאליים של העמדות ההגותיות שבמחלוקת, למרות שפעמים רבות מדי המציאות פוגמת ומכתימה אותן באינטרסים אישיים ומגזריים. אני תפילה שהקב"ה ישמור אותי ממלכודות הסובייקטיביות הבלתי זהירה.

שני אידיאלים

לדעתי, המחלוקת הבסיסית בין העמדות מתייחסת לאידיאל היהודי. כאן עומדים אנו בפני פרשת דרכים קריטית בחיים בכלל ובחינוך בפרט. לדעתי זאת פרשת דרכים בין טוטליטריות לטוטליות. מצד אחד נמצאת הטוטליטריות: "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח ע"א). האמרה מובנת על ידי העמדה החרדית כבאה להוציא ולשלול כל ערך אחר בחיים. מהצד השני דרכה של הציונות הדתית מודרכת על ידי אידיאל הטוטליות של "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו). גישה כוללנית זו תופסת את היהדות כאופטיקה, כדרך להשקיף על החיים כולם כשדה של פעילות הלכתית ומוסרית, מחויבות לכלל ישראל ואחריות לקיומו המדיני. בכל תחומי החיים, היא מלמדת, יש פוטנציאל של קדושה. על האדם להפוך אפשרות זאת לממשות.

לפנינו שתי עמדות אידיאולוגיות ואמוציונליות שונות. העמדה הראשונה רואה בנו מעין חיילים במוצב, בשטח עוין רחוק. הדבר היחיד שנשאר בידינו מהבית הוא מכתב. אנו קוראים בו, הופכים בו והופכים בו, מוצאים בו רמזים ועצות טובות לחיים. מכתב זה הוא התורה. על פי העמדה השנייה אנו מצויים בבית, שבו מורגשת נוכחותה של האישה האהובה אף כשאין אנו רואים אותה. וכך יכולים החולין להתקדש. הדי המחלוקת בין מתנגדים וחסידים נשמעים כאן.

צילום: thinkstock

קיים מתח בין שני האידיאלים. לפי העמדה הדתית, הם מתפרדים. 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' מחייב את כל השבטים, ולמרות זאת התורה חייבת להמשיך עם פיתוחו של שבט יששכר, המתמסר כולו ללימודה. בעמדה החרדית מתרחש תהליך הפוך, הם מתחברים. החיים מצטמצמים, כל הדרכים נמצאות מעתה בבניין הישיבה. כל כבודו בן-מלך פנימה! האם עמדה זאת אפשרית היום? כשעמנו איננו עדה החיה בקרביה של חברה אחרת, אלא חברה עצמאית שחייבת להתקיים ולפעול בזכות עצמה ובכוחותיה היא, בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ הוא תנאי לתחיית העם היהודי אשר שוב אינו גטו, אלא מדינה. זאת היא הדרך שסלל הראי"ה קוק.

גלות הנפש

מי שלא אהב את הטוטליות של העמדה הדתית היה ישעיהו ליבוביץ'. הוא בחר לראות בחיים הדתיים אחד המדורים שבחיים, מדור חשוב, אך ממודר. כדי לפתח את עמדתו הוא הוסיף אידיאל שלישי: 'לשמה' (ראה אבות דרבי נתן יז, ז). יש בעולמו דרכים אחרות אבל הן לא רלוונטיות מבחינה יהודית. שם שולטים צרכים, ואולי קצת ערכים האדישים ליהדותנו. המושג 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ' בטעות יסודו.

עמדתה של חב"ד מצויה בתווך בין העמדה הדתית והחרדית. בספר התניא (א, לו) הוגדרה המשימה האנושית כקשורה לעולם: "שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". בעולם הרוחני הקדושה היא טריוויאלית. לעומת זאת, העולם הגשמי – התחתונים – מרוחק מן הקדושה. הקב"ה רוצה שהקדושה תבוא לידי ביטוי דווקא כאן, במרחקים. משימה לא פשוטה. בשביל זה יורדת הנפש הא-להית שבאדם אל העולם. דירות בתחתונים, בעצם בתי מדרשות ובתי כנסיות, הן שגרירויות של הקדושה. בעקבות בנייתן אנו מעלים את הניצוצות שבכל מקום בעולם. ולמרות זאת הדרך שראשוני החסידים קראו 'עבודה בגשמיות' נסתמה. מחוץ לשגרירויות אין קדושה.

כדי לאפשר להבין את המחלוקת שבין האידיאלים אשתמש בדוגמה מוחשית הרחוקה מאוד מהתורה – האמנות. את משמעותה אציג בעזרת סיפור משל ר' נחמן מברסלב: "מעשה מאבידת בת מלך". בת המלך נחטפה על ידי הסטרא אחרא, הכוח השטני. השני למלכות, בעצם האדם, הולך לחפש אותה כדי לשחררה, והוא מוצא אותה אחרי הרפתקאות שונות. אלא שברגעים הקריטיים ממש, הוא נכשל. ר' נחמן גומר את הסיפור עם הניסיון השלישי שבו נגאלת בת המלך, בהערה קצרה: "ואיך שהוציא לא סיפר, ובסוף הוציאה".

עבורי בת המלך, ספירת מלכות, מייצגת בסיפור את האמנות. בת המלך היא בת-עין, בבת-העין של האמן. הסמל הקבלי של הצמצום בא לידי ביטוי בצמצם המצלמה. בת המלך שבויה בידי כוחות הרוע. בזמן העתיק היא הייתה משועבדת לאלילות. בימי הביניים היא שירתה את הנצרות. והנה אף בתקופה החדשה, היא בשבי – בשבי המתירנות, הפוליטיקה, ולפעמים אף בשבי הטעם הרע וגסות הרוח שהורסים את עצם מושג היופי. ועל בן האדם, השני למלך, לגאול את בת המלך. טעיתם! האמנות עצמה אינה טמאה. אדרבה, יש בה קדושה. כל השליחים שרצו לגאול את השבויה נכשלו. עלינו לגאול אותה ולטהר אותה. ובינתיים מתגעגעים אנו לבת המלך שעדיין שבויה בידי הסטרא אחרא וטרם חזרה לאוהלי שם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו אב תשע"ב, 3.8.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 באוגוסט 2012, ב-גיליון ואתחנן תשע"ב - 782, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. מו"ר פרופ' שלום רוזנברג יבדל"א תמיד כותב בטוב טעם, ואני סמוך ובטוח שהוא כתב בתום לב בדרך שמנסה להציג את הגישות כפי שהן רואות את עצמן.
    ואכן, במשפט הזה יש הרבה מן העיוות (לא שרוזנברג מעוות – הצגתו נאמנה לעיוות המציאותי):

    "לדעתי זאת פרשת דרכים בין טוטליטריות לטוטליות. מצד אחד נמצאת הטוטליטריות: "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח ע"א). האמרה מובנת על ידי העמדה החרדית כבאה להוציא ולשלול כל ערך אחר בחיים. מהצד השני דרכה של הציונות הדתית מודרכת על ידי אידיאל הטוטליות של "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו)."

    אולי ההבדל בין טוטליטריות לטוטליות הוא נכון, אבל ההנגדה בין המקורות היא מוטעית לגמרי.
    האמת היא שהמקורות הללו מתפרשים האחד על-ידי השני.
    אני מפנה למקורות הבאים:
    1. לקרוא את הסוגיה האגדתית הזאת בברכות ח ע"א (עוד שבוע בדף יומי): "אמר ליה רבא לרפרם . . . דהוו גרסי".
    (2. פירוש רבינו יונה על "אין לו לקב"ה בעולמו וכו'".)
    3. דף קשר של אור עציון כאן.
    4. אהלי יעקב א', תורה להילולא של המגיד ממזריץ', עמ' ע"ב (בהוצאה הישנה).
    5. עין איה על אתר.
    6. לא ראיתי עדיין, אבל אני מניח שזה גם קולע.
    ומי שעדיין רוצה להשוות לפירוש "שטחי" (כלשונו של בעל אהלי יעקב) שיעיין כאן.

    ודבר אחרון, לגבי הפשט בסוגיה (1 לעיל):
    רבא מבקש מרפרם לומר דבר מעולה (ששמע מרב חסדא) בעניין בתי כנסיות. רפרם מצטט לו שהקב"ה אוהב שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות! רגע, רגע. משהו מעולה על בתי כנסיות? אה, אני יודע. יש משהו שהקב"ה אוהב יותר מבתי כנסיות!
    לעוד מישהו זה נשמע מוזר? אנא מצאו מי מתייחס לתהייה הרצינית הזאת מבין המקורות לעיל, ותבעו את עלבונו של רבא.
    זאת, לדוגמא, לא בדיוק התשובה הנכונה (שוב ממו"ר רוזנברג שמשקף את המציאות (החרדית), שם):
    "בעולם הרוחני הקדושה היא טריוויאלית. לעומת זאת, העולם הגשמי – התחתונים – מרוחק מן הקדושה. הקב"ה רוצה שהקדושה תבוא לידי ביטוי דווקא כאן, במרחקים. משימה לא פשוטה. בשביל זה יורדת הנפש הא-להית שבאדם אל העולם. דירות בתחתונים, בעצם בתי מדרשות ובתי כנסיות, הן שגרירויות של הקדושה. בעקבות בנייתן אנו מעלים את הניצוצות שבכל מקום בעולם. ולמרות זאת הדרך שראשוני החסידים קראו 'עבודה בגשמיות' נסתמה. מחוץ לשגרירויות אין קדושה."

להגיב על יהושע דירובן לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: