גם הרמת קול היא טראומה / רבקה שאול בן צבי

פגיעים, מופנמים, חרדים, יצירתיים, סובלים בשקט ומתויגים בטעות. זיהוים של ילדים הסובלים מרגישות-יתר, והידע כיצד לנהוג עִמם, עשויים להיות גורליים. הדרכה מגיל ינקות

ילד רגיש מאוד

לעזור לילדינו לצמוח כשהעולם מציף אותם

איילין ארון

תרגום: יהודית ברלב

פוקוס, 2012, 283 עמ'

הם מוחצנים או מופנמים, מחוננים או רגילים, עם לקויות למידה או בלעדיהן, תלמידים מצטיינים וגם כושלים, ספורטאים טובים ושונאי ספורט, בנים או בנות באחוזים דומים. חלקם אוהבים לקרוא ולנגן, אחרים מחבבים מלאכת יד ויש הנמשכים למחקר מדעי. במשפחות רבות הם מקור לגאווה ובאחרות – למבוכה. אבל כולם בלי יוצא מן הכלל נוטים לעוצמות רגש גבוהות לאורך זמן, פגיעים במיוחד, רגישים מאוד לכאב גופני ולפרוצדורות רפואיות חודרניות. שמים לב לפרטים דקים, מושפעים משינויים הרבה יותר מילדים אחרים, שמים לב להבעות פנים ולגוני קול, אינם סובלים רעש ועודף גירויים. פעלתנים אך זקוקים תכופות למנוחה ואף להתבודדות. לעתים סובלים מאלרגיות. בדרך כלל אינם "מלך הכיתה" או "מלכת הכיתה" וגם לא החלוץ המרכזי בקבוצת הכדורגל, אבל יש גם הפתעות. חלקם מתבודדים, מופנמים, מתרחקים ממאבקים ומזרקורים. אחרים מעורבים מאוד בעולם. אלה וגם אלה סולדים מאלימות. רובם ככולם נוטים לעדינות ולאמפתיה. אלה הם הילדים הרגישים מאוד.

במדור זה כבר נכתב על "אדם רגיש מאוד", ספרה הראשון של מחברת "ילד רגיש מאוד". ילדים וילדות, נערים ונערות רגישים עלולים להיקלע לבעיות רבות: גופנית, רגשיות, חברתיות. הם זוכים לאבחונים מוטעים. לעתים מתייגים אותם כנוירוטים או כבעלי תסמונת אספרגר שעל הרצף האוטיסטי, או כבעלי בעיה בוויסות תחושתי. לעתים מייחסים להם לקויות למידה או בעיות קשב, כשהבעיה האמיתית שלהם היא ההצפה הרגשית המפריעה לתפקודם.

בדיוק בשבוע שבו הגיע אליי הספר, כמעט היישר מבית הדפוס, נתקלתי בסיפורים קשים על אודות אנשים צעירים שרגישותם היתרה הובילה אותם למקומות רעים מאוד. שיעור המתאבדים והדיכאוניים גבוה יותר אצל הרגישים מדי. חשוב גם לדעת שבתרבות המערבית, בניגוד לתרבות היפנית, רגישות יתרה אינה נתפסת כתכונה אידיאלית, ואנשים קשוחים וכוחניים מוערכים הרבה יותר מאשר עדיני הנפש. האידיאל התרבותי משפיע מאוד על הערכת האדם בחברה שבה הוא נמצא.

לא להציף. גירויים לתינוקות. מתוך פרוייקט 'מורל צבא ורווחה' של צבא ארה"ב

     הצלת חיים

המחברת פונה להורים הרגישים מדי שיש לעתים לילד רגיש מאוד, אב או אם, ומבהירה להם מה בניסיון החיים שלהם, המוצלח והבלתי מוצלח, עלול להפריע או להועיל. אם רגישה מאוד היא הורה אידיאלי לילד רגיש מאוד, בתנאי שאינה משליכה על הילד חוויות שליליות שמן הסתם היו מנת חלקה. עליה להיות אסרטיבית כלפי מורים ומדריכים ולא להניח להם לתייג את הילד כחריג. הורים רגישים מאוד צריכים  להיזהר מהזדהות יתרה עם רגישותו של הילד. הם מבינים את הילד מתוך נפשם, אבל עלולים לתת לו הגנה יתרה עקב הפחדים שלהם עצמם.

 לעומת זאת, ההורה הלא-רגיש-מדי עשוי להעניק לילד הרבה יותר גירויים והרפתקאות, ואף לתת לו הגנה רבת עוצמה כשהיא נדרשת. הורה כזה מוסיף להרגשת הביטחון. להורה הרגיש מאוד יש קושי לעמוד בפני המורה, או כל נציג של ממסד, אך לא כן הדבר אצל ההורה הפחות פגיע. מצד אחר, אב לא כל כך רגיש, למשל, עלול לפגוע בבנו כאשר הבן אינו מתאים לנורמות של "גבריות" כפי שהאב תופס אותן. הורה נטול רגישות עלול להזיק לילד על ידי הרמת קול, או גרוע מכך – ענישה גופנית. הרמת קול היא אירוע הגובל בקטסטרופה עבור אדם רגיש מאוד, ילד או בוגר. אירוע טראומתי שאותו לא ישכח כל חייו. קל מאוד לשבור את הילד הרגיש או הנער, לפעמים לעולמים.

שני הפרקים על הורים רגישים ובלתי רגישים נותנים הנחיות מפורטות איך להתייחס לילד, ממה להיזהר, ומפרטים את היתרונות והחסרונות של כל סוג אישיות, יחד עם הבאת דוגמאות מהחיים. לדעתי זהו מידע מציל חיים, במקרים הקיצוניים, ועל כל פנים מידע שיש בו גורליות רבה לילדים ולהוריהם.

המידע הזה חיוני למדריכים, מטפלים, מורים, יועצים, מאבחנים, מנהלים, אנשי בריאות הגוף ואנשי בריאות הנפש. ובמיוחד לכל ה"חכמים" המצהירים שאף אחד עוד לא מת מצעקה בריאה או מסטירת לחי "חינוכית". מטפלים שאינם מודעים לנושא עלולים לשגות באבחון ולתייג את הילד באופן מנמיך. המחברת מציינת שישנם פסיכולוגים שהתמחו בנושא הרגישות והבדלי טמפרמנט.

את ההקדמה לספר כתבה דוקטור שולמית מילך-רייך, פסיכולוגית קלינית, ותכניו מבוססים על מחקרים. הספר נותן מידע מפורט על תכונת הרגישות היתרה ועל הדרך לזהותה. כמו כן ניתנת הדרכה לפי התקופות בחיי האדם, החל מהינקות וכלה בגיל ההתבגרות והיציאה אל החיים שמחוץ לבית. הפרק על הינקות עשוי להועיל גם לגבי תינוקות רגילים, והוא מזהיר מפני גירוי יתר, בניגוד למה שלמדנו כולנו שצריך להציף את התינוק בגירויים שונים על מנת לפתח את מוחו. לפי המחקרים השונים ילדים רגישים מאוד עלולים לפתח אי שקט מעודף הגירויים. המחברת משבחת את השיטה ההולנדית לגידול ילדים, ששמה דגש על הרבה מנוחה ושינה, כי מנוחה חשובה מאוד לכל התינוקות, אך באופן מיוחד לתינוקות הרגישים מאוד.

כמו כן המחברת מדריכה אותנו איך לבחור פעוטון, גן ילדים ובית ספר, איך לדבר עם המורים ועם השמרטפים, כיצד לנהוג בענייני חינוך והקניית נימוסים. איך למצוא את האיזון בין הגנה לבין מתן אומץ להתמודדות עם אתגרי החיים.

זוכרים הכול

ילדים רגישים מאוד עלולים בקלות רבה לפתח תסביכים שונים, לייצר פחדים וחרדות, להרגיש אי נוחות לגבי הגוף והפיסיולוגיה שלו, להימנע מאירועים חברתיים ובבגרותם להימנע מקשר עם בני המין השני. לעתים הם מנוצלים מאוד, עקב הצורך החזק שלהם להפיק רצון מאחרים. הם נוטים לחוסר ביטחון ולהרגשות של בושה, מזדהים עם סבל הזולת, ועלולים להיות אומללים מאוד בשל מפגש עם כלב פצוע או מראה של אדם חסר בית. הילד הרגיש מאוד של כותבת הספר הכריח את אמו להכניס הביתה חסר בית למשך כמה שבועות, עד שנמצא לאותו אומלל פתרון אחר. רבים מהרגישים מאוד הם צמחונים.

"ילד רגיש מאוד" הוא ספר מרתק ומעניין, אך צריך להתייחס אליו כאל ספר הדרכה מעשי. הוא לא נועד לקריאה חד פעמית, אלא לליווי ארוך זמן. לדעתי זהו ספר חובה לכל אדם שמגדל ילדים, הרוצה להימנע משגיאות קשות והרסניות. בעקבות הספר וניסיון החיים אני רוצה להדגיש שילד רגיש מאוד זוכר כל חייו דברים שאירעו לו. האינטנסיביות הרגשית שלו הופכת כל אירוע לדרמה. כלפי חוץ הוא עשוי להיות שקט ובלתי בעייתי, בלי שמישהו ידע על סבלו, אך החוויות הקשות שהוא עובר מתפוצצות בקרבו פנימה, וגורמות לסבל נפשי קיצוני שעלול להפיל את מערכת החיסון ולגרום לחולי, או לחולל עיוותים באישיות עד כדי דיכאון ואובדנות.

המצב חמור עוד יותר כאשר ילד רגיש מאוד עובר טראומות כמו אובדן הורה, גירושין, מעבר דירה, מעבר בית ספר, מחלה קשה, שהות בבית חולים, יחס רע כלפיו מצד כל גורם שהוא. רבים מהילדים הרגישים מדי מחביאים את הכאב, כי הם נוטים להתבייש בו ובסיבותיו, והסבל הנפשי מתפרץ החוצה דרך אסטמה, מיגרנות, אלרגיות, פוביות והימנעויות שונות. לטווח ארוך אף יכולה להתפתח הימנעות קיצונית משלל אפשרויות החיים כמו לימודים, קריירה, נישואין, הורות.

חשוב לציין שהרגישות היתרה עצמה אינה בעיה נפשית, אלא סוג של טמפרמנט ומערכת עצבים, שמאפיינים כחמישה עשר אחוזים באוכלוסיה. אבל כשהרגישות היתרה מצטרפת לאירועים קשים ולחינוך בלתי רגיש, תוצאותיה עלולות להיות קשות עד אסוניות.

אני רוצה לסיים בנימה אופטימית. הרגישות היתרה היא תכונה רבת יתרונות ביחסי אנוש, בטיפול פסיכולוגי, בהוראה וביצירה אמנותית (ראו את הרשימה הבאה: שופן, וירג'יניה וולף, דבורה בארון, רחל, זלדה, דליה רביקוביץ', סילביה פלאת, תומאס מאן, ברוך קורצווייל). כאשר הרגיש מאוד מצליח להתגבר על כל ה'גבנונים' שנוצרו לו במשך חייו, ולפתח ביטחון עצמי מבוסס ועמוק, משתחררות אצלו אנרגיות חיים שהיו חסומות שנים רבות, ואז הרגישות הופכת למנוף אדיר של כוחות נפש עצומים.

כדי להצליח בעשייה זאת חייב הרגיש הסובל להיות מודע לתכונתו, ולהתאים לעצמו פעילויות מרפאות ובונות כמו התעמלות, יוגה, מדיטציה, צמחי מרפא, יצירה אמנותית, עבודת יד מתאימה, עשייה למען הזולת ושיחות עם ידידי נפש ואנשי מקצוע. ספר זה וקודמו מלמדים אותנו איך להפוך את הפגיעוּת לכוח בונה, ואיך לצמצם את הסבל, שלך ושל זולתך, ולהפיק מתוק ממר.

             פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו אב תשע"ב, 3.8.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 באוגוסט 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון ואתחנן תשע"ב - 782, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: