שרשרת רציחות חסרות היגיון מטילה אימה בכפר והסופרת מתעכבת על מחשבותיו של הרוצח. במותחנים של באואר לא פענוח התעלומה הוא העיקר אלא הדמויות

צד אפל

בלינדה באואר

מאנגלית: הדסה הנדלר

כתר, 2012, 333 עמ'

'ספרות פשע' היא מילה רחבה בגומחה צרה. (כתיבה על) פשע מתארת בעצם כיצד החיים של מישהו משתנים כתוצאה ממעשיו הרעים של מישהו אחר… החיים הם נהר זורם והפשע הוא סלע. רק כשאנחנו נתקלים בסלע בנהר, אנחנו מגלים האם אנחנו בין הצפים או בין השוקעים. המאבק הזה להישרדות ולהתאוששות הוא הדבר שמעניין אותי. ה'סלע' כשלעצמו הוא כמעט דבר שולי. אז אני כותבת על 'פשע', אבל לאמיתו של דבר אני כותבת על 'בני אדם'.

כך כותבת בלינדה באואר, מחברת 'צל אפל', בבלוג שלה. ואכן, בספרה הנוכחי, כמו בספר הראשון שלה "מתחת לאדמה", באואר מתעניינת יותר בבני אדם הנתקלים בפשע או נופלים לו קרבן, מאשר בפשע עצמו. הפשע הוא פשע, והיא מתארת אותו, כמתבקש. אבל עיקר הדגש, גם בתיאור מעשה הפשע עצמו, הוא על הדמויות, על בני האדם.

באואר מנסה להבין ולהסביר את מניעיו או את הפסיכולוגיה של הפושע – במקרה שהוא ידוע כבר בשלבים המוקדמים של הסיפור (כמו ב"מתחת לאדמה"), ואפילו כשזהותו אינה ידועה והוא רק 'הרוצח', כמו בספר הנוכחי: "בעיני הרוצח הכל נראה פשוט מאוד. הוא לא הבין למה ג'ונס צריך לסבך את זה כל כך…". הקטעים האלה נדמים כתקועים בתוך העלילה, מחוץ לכל הקשר. לא ברור לקורא מה המשמעות שלהם, והם כאילו קוטעים את רצף הסיפור. כמו הרצח, הם בלתי מוסברים וסתומים. אבל אלה בדיוק המחשבות וההסברים שחייבים להופיע בסיפור ולהשתלב בעלילה, משום שהרוצח, ובעיקר המחשבות והתחושות שלו, מעניינים את הסופרת בדיוק כמו המחשבות והתחושות של יתר הדמויות בעלילה. אלה ואלה הם המנגנונים שמניעים את הסיפור והופכים אותו לחיקוי של המציאות על כל צדדיה.

להכנס לראשו של הפושע, פורטרטים של אסירים מהמאה התשע עשרה, מתוך אלבום הכלא.
צילום: state records NSW's photostream

הפשע בספר הנוכחי הוא רצח שהופך בהדרגה לשרשרת של רציחות. אלו מעשי רצח שלכאורה אין להם שום הסבר או היגיון, שמתרחשים בכפר קטן באזור נידח – הכפר (הבדוי) שיפְּקוט שבמחוז אֶקסמור. אקסמור הוא אחד מהאזורים היותר-נידחים, הפחות-מלבבים והפחות-מיושבים של אנגליה. אזור של גבעות-חול נמוכות, מוכות רוח ומכוסות בצמחיית-בָּתה, אברש ורוזמרין, שכפרים קטנים מפוזרים בו בדלילות, וחוות ציד וסוסים מנקדות אותו פה ושם. הסביבה הטבעית לא-ידידותית לבני האדם, חשופה לפגעי מזג האוויר, לסופות גשמים ושלגים, שכשהן מתחוללות באזור הן משתקות כמעט את החיים ועוצרות את התנועה בכבישים המפותלים והצרים.

העלילה מתרחשת באמצע החורף, בימים קודרים ומושלגים, כשאור היום מועט והלילות ארוכים, והתושבים מסתגרים בבתיהם. זהו מזג אוויר אידיאלי להתגלות הצד האפל של החיים ושל בני האדם.

תחילה נרצחת מרגרט פרידי, זקנה שחייה אינם חיים, שמשותקת מצווארה ומטה בגלל תאונת רכיבה. היא אינה יכולה לדבר או לנוע, ובוודאי שאינה יכולה להתגונן. ומצד אחר, במצבה הנוכחי – מה הטעם לרצוח אותה? אחריה נרצחת אישה נוספת, גם היא קרבן שלא נראה שיש איזה שהוא היגיון לפגוע בה. זוהי איבון מארש, חולת-נפש, שנעה בין רגעים של שפיות לשעות של טירוף. אישה שאינה מזיקה לאיש, פרט לכך שהיא מהווה עול ומטרד קשה עבור משפחתה, המחויבת להשגיח עליה כל הזמן כדי שלא תפגע בעצמה. הבאים בתור הם דיירי בית האבות סנסט לודג'. זקנים תמימים שלא גרמו רעה לאיש, ואחד המטפלים שלהם.

מאחר שיש בכפר רק שוטר-מקוף אחד, שאינו מצויד בכישורים המתאימים לחקירת רצח, נשלח לכפר צוות חקירות מיוחד מן העיר הגדולה, ובראשו הקצין החוקר ג'ון מארוול. מארוול הוא איש גס רוח ואלכוהוליסט, שמן הרגע הראשון מתייחס ביהירות לא רק לחברי הצוות שלו, אלא בעיקר לשוטר-המקוף ג'ונס הולי. צוות החקירה מגיע לשיפקוט כבר לאחר הרצח הראשון. אבל כצפוי, הניהול הלקוי של החקירה, המקצוענות המפוקפקת של מארוול והעוינות שלו כלפי השוטר המקומי פוגמים בחקירה. הם גורמים להארכה של שרשרת הרציחות ושל משך הזמן שנדרש כדי להביא את הפרשה לידי פתרון.

אך בכתיבה של באואר, כאמור, לא התרת התעלומה היא הדבר החשוב, אלא בני האדם שחייהם מושפעים או משיקים למעשי הרצח שבוצעו. כך בספר הנוכחי, ממש כמו בספרה הקודם, שחלק מן הדמויות בו חוזרות פעם שנייה ואפילו שלישית. הילד סטיבן לאם, הגיבור הראשי בספר "מתחת לאדמה", שעבר חוויה מזעזעת וטראומתית, שב ומופיע בתפקיד משני גם בספר הנוכחי. כמוהו גם סבתו גברת פיטרס, שבספר הראשון ניצבה בחלון וציפתה יום אחר יום ושנה אחר שנה לשובו של בנה הנעדר ובספר השני היא אבלה על בנה אבל מפויסת במידת-מה עם הוודאות שהוא לא ישוב לעולם.

שני הגיבורים הראשיים, לצדו של החוקר מארוול, הם ג'ונס הולי, השוטר הכפרי, ואשתו לוסי, גננת-לשעבר המצויה בשלבים האחרונים של מחלת הטרשת הנפוצה. אנחנו מלווים את בני הזוג באהבתם ובחרדותיהם. בלחץ ובפחד האובדן שג'ונס נתון בהם, ובכאבים הנוראים ובמגבלות הקשות שכופה המחלה על לוסי. החרדה לשלומה של לוסי, הרציחות, ההשפלות שגורם מארוול לג'ונס, כל אלה מעמיסות עוד ועוד על כתפיו של השוטר – שבסך הכול בחר להישאר בתפקיד שוטר-מקוף, משום שבגלל מחלתה של לוסי הוא רצה ג'וב פשוט ורגוע יחסית בכפר הולדתו, במקום שהוא מכיר את כולם, ומה כבר יכול לקרות בו.

באואר מיטיבה לתאר את התהליכים הנפשיים שעוברים על ג'ונס. ככל שמתרבות הרציחות הוא הולך ונקרע בין חובתו המקצועית לחובתו הביתית, והתהום שבינו לבין הקצין החוקר מערערת את ביטחונו העצמי ואת יכולת השליטה שלו בעצמו ובמצב. הופעתו של האיש המסתורי שנכנס ויוצא מביתם של ג'ונס ולוסי, והתגובות הרגשיות והמקצועיות של ג'ונס להופעה זו, הן אחד משיאי המתח של הספר, הן בהקשר המקצועי והן בהקשר של חיי הנישואים של השוטר.

וכמובן אסור לשכוח את קרבנות הרצח. לא המתים, אלא אלה שנותרו אחריהם: בני המשפחות, והזקנים האחרים בבית האבות – שפתאום הוטלה אימה כזאת אל תוך שארית ימי חייהם, שהייתה אמורה להתנהל בשלווה וברוגע. דני מארש, בנה של הנרצחת השנייה, איבון, מתפרק. בהדרגה מתגלים באמצעותו עקבות של אירועי-עבר, של טראומות מודחקות שלא טופלו וכעת, בלחץ הטראומות החדשות, הן צפות ועולות והופכות לסכנת חיים.

הסיפור אינו רק מרתק ומותח מאוד, ואינו גורם רק למעורבות אינטלקטואלית של הקורא במאמץ לעלות על עקבות הרוצח או הרוצחים ולפענח את הפשעים ההולכים ומתרבים. הספר עובד בצורה חזקה גם על הצד הרגשי, והוא שואב את הקורא להזדהות גוברת והולכת עם הדמויות השונות המעורבות בעלילה. המעורבות הכפולה הזאת היא לרגעים סוחטת ומתישה. כמו לקודמו, יש גם לספר הזה אמירה פסיכולוגית וחברתית חשובה, שמוסיפה עוד רובד לעלילה ומוציאה אותו מכלל המותחנים המבדרים והשטחיים, המתאימים לקריאה בחופשה או בטיסה. אין ספק שבפעם הזאת, המשפט המצוטט על הכריכה "אחד המותחנים החזקים שתקראו השנה" אינו מוגזם ואינו מטעה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו אב תשע"ב, 3.8.2012