בגובה העיניים או בגובה המלאכים / חזוניאל טויטו

נושאים ערכיים ועיונים מקראיים מגוונים, ביניהם שאלת היחס לאבות האומה, נידונים בקובץ השיעורים שיצא כספר למורי תנ"ך ואוהביו. לזכרה של מורה דגולה

 מאמר אסתר

סוגיות חברה ומוסר במקרא ודרכי הוראתן על פי שיעוריה של אסתר שפרעם

עריכה: רבקה שטובר, טובה אילן, רותי תימור ורחל ברוקר

מרכז יעקב הרצוג ומכללת ליפשיץ, 2012, 418 עמ'

אינני מכיר אישית את גב' שפרעם ז"ל. כך גם אינני מכיר אישית את הרמב"ם או את הרב קוק, ולמרות זאת נראה לי שאני יכול לומר בפה מלא שאני מזדהה עם דרכו של הרב קוק ועוד יותר עם דרך חשיבתו של הרמב"ם, ומנסה ללכת לאורם. כלומר, ניתן בעצם להכיר אדם גם בלי להכירו פיזית, וזאת אם שומעים את לקחו וקוראים בהתמדה את דבריו וספריו.

הספר "מאמר אסתר" מכיל את מבחר שיעוריה של אסתר שפרעם ז"ל (תרצ"ד 1933 – תשס"ד 2003), כפי שעובדו והועלו על הכתב בידי צוות מורים במרכז הרצוג. הספר נועד למורים לתנ"ך בבתי הספר העל-יסודיים בחינוך הממ"ד וכן ללומדי התנ"ך בכל אתר ואתר. חלקו הראשון של הספר – "סוגיות חברה ומוסר" – הוא מסות בנושאים מקראיים-ערכיים כגון צדק חברתי, "ראשונים כבני אדם", בעיית הגמול והפולמוס על המלוכה. חלקו השני של הספר – "עיונים בנביאים וכתובים" – מתמקד בפרקים מתוך הספרים קהלת, תהלים, ישעיהו, הושע ויחזקאל. לשיעורים מצורפים נספחים בנושאים שונים: תולדות הגרים בישראל, שמיטת הכספים וכן שאלת אחדותו של ישעיהו.

קראתי בעיון רב את ספרה של שפרעם מתחילתו ועד סופו. לא יכולתי לעצור את שטף קריאתי וכבר בתחילה חשתי שיש לקראו בריכוז ובדריכות, שכן מילותיה המהוקצעות ודבריה הנכוחים דרשו קריאה אקטיבית וביקורתית. אי אפשר שלא לחוש לאורך כל הספר באחריותה למסרים החינוכיים ובעיקר בהגינותה האינטלקטואלית המופגנת לאורך פרקי הספר.

ככל שקראתי הרגשתי שאני מכיר את שיטות הניתוח, שיטות המעוררות למחשבה ולסקרנות ובד בבד להקשבה ופתיחות לאחר, לשונה ואפילו למתנגד לשיטתך. אי אפשר שלא לחוש שיש בספרה הזדהות מודעת, או אפילו לא מודעת, עם דרכה הפרשנית של מורת המורים של כל הזמנים – פרופ' נחמה ליבוביץ.

בשורות הבאות אתמקד בנושא אחד מבין הנושאים המנותחים בספרה רב העניין – "ראשונים כבני אדם". דברים אלה יהיו בבחינת "לא על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא" (ספרא ברייתא דר' ישמעאל פרשה א).

איך להתייחס לדמויות מקראיות, אברהם מגרש את הגר וישמעאל, גוארצינו, 1657

הערכת הדמויות

אחת הסוגיות המעסיקות רבות כל לומד מקרא, גם בימים אלה, היא כיצד יש להתמודד עם הבעייתיות בהערכת דמויות במקרא. כידוע יש במקרא תיאורים לא מעטים ביחס לאישים דוגמת אברהם, שרה, יעקב, רבקה, משה, דוד, שלמה וכיוצא בהם המתארים סיטואציות שונות בחייהם. המעמיק בתיאור והיודע להבחין בין פשט לדרש יימצא במבוכה לא קלה, שכן שרטוט קווי אופי המאפיינים חלק נכבד מהם לוקה בחסר, ויש קושי בהערכת דמותם בנושאים חינוכיים, מוסריים ואפילו אמוניים, כדברי הגב' שפרעם (עמ' 89):

היו מחכמינו ז"ל, ראשונים כאחרונים, שסברו שאבות האומה הם דמויות מופת שאין להרהר אחר מעשיהן, והיו אחרים שראו באבות האומה לא מלאכים כי אם בני אדם שחטאו. בחוגים רבים מתקיים עד היום הוויכוח בשאלה כיצד יש להעמיד את הדמויות של אבות האומה – האם בגובה העיניים, כלומר 'הראשונים כבני אדם', או כדמויות מופת, כמלאכים שאין בהם רבב… כיצד ראו חז"ל את אבות האומה? זו השאלה שנעסוק בה בדיון זה. לשם כך נבחר סיפורים מן המקרא שבהם קוראים בני זמננו חשים קושי לנוכח התנהגותן המוסרית של הדמויות.

למשל, כיצד נתמודד עם המשפט הנאמר מפי אברהם: "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (בראשית יב, יג). ודוק: "למען ייטב לי" ולא לנו, "וחייתה נפשי" ולא נפשנו! כלומר, אברהם לכאורה דואג לעצמו בלבד ו"מפקיר" חלילה את שרה אשתו? הייתכן בכלל להעז ולהעלות מלים אלה על דל שפתינו או לחשוב בכלל בכיוונים אלה.

כיצד ירד אבינו למצרים בתקופת הרעב ולא התפלל להקב"ה שיצילהו? וכבר העיר הרמב"ן בעניין זה על אתר: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה בהביאו את שרה אמנו במכשול עוון, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש בא-להים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי הא-להים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא".

ועוד, כיצד נתמודד עם המשפט "אנכי עשו בכרך" הנאמר במפורש מפיו של יעקב אבינו, שהכתוב מצהיר עליו "איש תם יושב אוהלים"? כיצד נבין את התנהגותה של רבקה אמנו המחייבת את בנה יעקב לרמות את אביו ומתנערת מיד לאחר גילוי התרמית כדבריה ליעקב: "ושכח את אשר עשית לו", ודוק: "עשית" ולא עשינו.

סוגיית עינוי הגר על ידי שרה אמנו, גם היא מהסוגיות המעוררות תמיהה. התנהגות הנראית כמחוסרת הומניות כלפי הגר שפחתה, כפי שכבר העיר רד"ק על אתר: "עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהייתה מכה אותה ומקללת אותה ולא הייתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה לא מדת מוסר ולא מדת חסידות… ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל".

שפרעם מתמודדת בספרה עם סוגיות סבוכות אלה בפה מלא ובהגינות מופלאה (בעמ' 99-90). היא מציגה שני עקרונות חשובים הנדרשים לכל לומד תורה וחוקר מקרא ובעצם לכל קורא משכיל: א. הבחנה דידקטית ברורה בין פשט לדרש. ב. הבאת מגוון דעות, כולל אלה המנוגדות לדעתה, כדעתם של פרופ' קאסוטו, פרופ' סימון, הרב שטיינזלץ ואחרים, תוך גילוי אמפתיה מרשימה לדעות הקוטביות, גם אלה שרוחה אינה נוחה מהן, ולבסוף היא מציגה את דעתה בבהירות כאחת הדעות הלגיטימיות.

אין צורך להכביר מילים כדי להבין שמדובר בחוקרת בעלת מידות, ומעל לכול באישה בעלת הגינות אינטלקטואלית הראויה לציון. כושרה הדידקטי מופיע במלוא הדרו כמעט בכל דף בספר. נראה שטוב יעשה כל לומד תורה, חוקר, מורה או כל החפץ להוסיף דעת אם יקרא בעיון בספר זה ויעשיר את ספרייתו בברכתה של אסתר שפרעם.

ד"ר חזוניאל טויטו הוא מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת 'תלפיות' בחולון

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' אב תשע"ב, 27.7.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 ביולי 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון דברים תשע"ב - 781, יהדות ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: