תגובות לגליונות קודמים

בתגובה ל'רנסנס חדש ברומא' מאת ישעיה שטיינברגר, גיליון פרשת חוקת:

רומא: היהודים קדמו לאפיפיור / נעמי גולדנברג (לבית הרטום)

פרט חשוב נעדר ממאמרו של הרב שטיינברגר – "יום התורה" באיטליה התקיים השנה לזכרו של הרב הפרופ' אליה שמואל הרטום, מפרש התנ"ך, יליד איטליה, מורה ומנהל בתי מדרשות לרבנים באיטליה ורב בית הכנסת האיטלקי בירושלים. נושא יום העיון היה "הוכח תוכיח את עמיתך". בסיום יום הלימוד כל קהילות איטליה התאחדו בשעה 20:00 לאמירת "יזכור" ו"קדיש" לזכרו של  הרב.

בניגוד לדבריו של הרב לימוד הקבלה לא היה כל כך מקובל באיטליה, למעט הרב ישעיהו בן אמוזג בליוורנו בדורות האחרונים ורמח"ל וחבורת תלמידיו במאה הי"ז – גדול המקובלים בעולם היהודי שהוחרם בידי רבני אשכנז שלא השכילו לרדת לסוף דעתו ושרק בדורות האחרונים הבינו את חשיבות פרסומיו. לעומת זאת, מתנגדי הקבלה היו רבים, בראשם שד"ל. בהשפעתו נקבע להוציא מסידור התפילה האיטלקי את כל התפילות שנכנסו בהשפעת הקבלה. בנוסף, חכמי איטליה ורבניהם למדו וידעו היטב את המשנה, את התלמוד הירושלמי, את התלמוד הבבלי והאחרונים, גם אם שיטת הלימוד הייתה שונה מזו של הישיבות במזרח אירופה. אותם חכמים לא נמנעו מלימוד חכמות העמים והתעמתו איתן כפי שהורה הנשר הגדול.

אגב, הרב ראובן קולומבו המוזכר בכתבה התחיל את דרכו בלימוד לקראת בר המצווה אצל הרב מנחם עמנואל הרטום, שבאותה העת היה הרב של ונציה, עיר הולדתו של קולומבו. הרב אימץ את הבחור הצעיר, קירב אותו ללימוד התורה, שלח אותו להתחנך ברומא, בבית המדרש לרבנים, תמך בו כשלמד בישיבת הכותל ואף ליווה אותו בצעדיו הראשונים כרב צעיר בקהילת טורינו.

המנהג המקסים והמרגש של "ברכת כהנים" האיטלקית, שבה כל אב מברך את בניו וכל אם את בנותיה, הינו עתיק יומין. מכיוון שיהודים הגיעו לאיטליה עוד לפני האפיפיור, קשה לדעת מי לקח ממי את המנהג… אני חושבת שגם ברכת האב לבניו לפני הקידוש בשבת, או ברכת החתן לחבריו, או ברכת הסנדק בברית המילה לאורחים, כפי שמקובל בקהילות ישראל השונות, יכולות להיחשב חיקוי של האפיפיור ברומא!

בארצנו חיה, נושמת ופעילה מאוד קהילת "בני רומי" לא "רק" בשני בתי כנסת אלא גם בפעילות תרבותית ענפה ובסיוע לבני הקהילה ולחברה הישראלית כולה. רק בשבוע שעבר התקיים כנס בן יומיים, מרשים ביותר, של "חברת יהודי איטליה" שעסק בין היתר בדמויותיהם המופתיות של רבני איטליה בעידן המודרני אך גם בתרומתם הסגולית של יהודי איטליה רחבי האופקים לחברה הישראלית בת ימינו.

מהמאמר משתמע שיהודי איטליה אינם מרבים לעלות לארץ – וגם זה אינו נתון מדויק. ממה שלמדתי בכנס האחרון דווקא ישנה עלייה גדולה מאיטליה בשנים האחרונות (יחסית לגודל הקהילה בגולה), דבר שמחזק בוודאי את הקהילה האיטלקית בארץ אבל גם מוסיף הרבה מאוד לחיי התרבות, לכלכלה ולביטחון המדינה, בהיות הקהילה מורכבת מאנשים איכותיים בעלי שיעור קומה ואידיאליסטים – ביניהם הלומדים משנה, תלמוד ואחרונים, אך אינם מזניחים גם את לימודי המקרא כפי שקורה בישיבות מסוימות.

 —–

בתגובה ל'מנכשי ערוגות התפילה' מאת משה ציפור, גיליון פרשת חוקת:

שתי הערות לסדר / צבי ליפשיץ

אבקש להעיר שתי הערות על סידורי התפילה ששמעתי מדודי נתנאל ליפשיץ הי"ו:

א. בסידור "רינת ישראל" יש טעות חמורה בברכת החודש. בביטוי "חיים ארוכים", הכף של "ארוכים" דגושה, מלשון אורך. זאת שגיאה. בכל הסידורים האחרים, כולל "קורן", הכף של "ארוכים" רפה, מלשון ארוכה ורפואה. ב"חיים ארוכים" הכוונה ל"חיים בריאים".

 ב. בשני הסידורים (ובעצם בכל סידור שבו ארמית מתורגמת לעברית) מופיע תרגום של "בריך שמיה" לעברית. הטקסט הארמי כולל את המשפט "לא על אנש רחיצנא ולא על בר אלהין סמיכנא". מיהו "בר אלהין"? ב"קורן" הוא מתורגם ל"בן אלים"(?), וב"רינת ישראל" ל"בן אלוהים"(?). התרגום הנכון הוא כמובן "בן האלוהים" במירכאות (שהן חיוניות לתרגום), והכוונה לישו.

 —-

בתגובה ל'המשיחיות שהחליפה את גוש אמונים' מאת תומר פרסיקו, גיליון פרשת חוקת:

מנהיג ולא מהפכן / זאב כהן

מהיכרותי עם מר פייגלין הוא עוסק רבות בנושא המרחק הנכון של המנהיג לפני המחנה. כשאני שומע אותו מדבר בתקשורת על נושא הר הבית, ניכר בו שהוא מנסה למצוא את הגשר שמחבר את השומע לנושא, תוך עמידה על חשיבותו הסמלית והמעשית של הר הבית, שהוא תופס – ובצדק – כמהותית להנהגתו. כך, למשל, נשמע לאחרונה בתוכנית בוקר של הערוץ השני:

אברי גלעד: הר הבית? הקמת בית המקדש השלישי?

משה פייגלין: ודאי, זה חלום כל הדורות. אני מתעקש להמשיך לחלום את החלום של סבא שלי ושלך.

אברי גלעד: ליישם?

משה פייגלין: אם 80-90 אחוז מהציבור ירצה ותהיה אפשרות לעשות את זה, אז כן.

 כך נשמע מנהיג שנמצא שני צעדים לפני המחנה. לא שליח וגם לא מהפכן בודד העולה להקריב קרבן בהר הבית או – להבדיל – לפוצץ את כיפת הסלע. כשפייגלין אומר שלו היה נבחר לראשות הממשלה היה עולה להקריב קרבן תודה בהר הבית, זה בדיוק סדר הדברים: קודם הוא נבחר לראשות הממשלה – קפיצת דרך מהמקום שבו אנו נמצאים כיום – ורק אחר כך הוא עולה להקריב קרבן תודה בהר הבית, קפיצת דרך נוספת מאותו מקום עתידי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',כ"ד בתמוז תשע"ב, 12.7.2012

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 ביולי 2012,ב-גיליון פנחס תשע"ב - 779, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. בנושא פייגלין:

    ג כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם, וּמַעַלְלֵיכֶם; וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה. ד אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם, אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר: הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה. ה כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ, אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם: אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי, אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ, לְרַע לָכֶם. ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה–בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם: לְמִן-עוֹלָם, וְעַד-עוֹלָם. ח הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם, עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר–לְבִלְתִּי, הוֹעִיל. ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ–לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה. יא הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו–בְּעֵינֵיכֶם; גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי, נְאֻם-יְהוָה

  2. להערתו השנייה של צבי ליפשיץ:
    בן אלהים הוא מלאך, ככתוב בתחילת ספר איוב.
    בני האלהים נזכרו גם בפרשת בראשית, אך לא ברור לגמרי למה הכוונה, ובמדרש רבה שם פירש רשב"י שהם בני הדיינים.

  3. גרשון, לגבי פרשת בראשית, נראה די בברור שמדרש רבה הוא הפשט.
    לגבי "בריך שמיה", הכנסת מלאך לעסק לא עושה כל כך טוב לתפילה הזו ואכמ"ל.

  4. שמשון צבי לוינגר

    בס"ד ו' אב ע"ב

    כמה מקורות בנושא 'לא על בר אלהין סמיכנא' ו'חיים ארוכים'

    א. בדניאל ג, כה:: 'ורוה די רביעיא דמה לבר א-להין'. ברש"י וברס"ג (שבמקראות גדולות) פירשו 'מלאך'. בני האלקים שבאיוב, כבר הוזכרו בדברי גרשון, לעיל.

    בתהלים מופיע פעמים הביטוי 'בני אלים'. במזמור כט,א: 'הבו לה' בני אלים' ובמזמור פט,ז: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים'. הן התרגום והן מצודת דוד פירשו בשני המקומות: 'מלאכים'. רבי אברהם ן' עזרא פירש בשני המקומות: 'כוכבים'. מחלוקת דומה יש באיוב לח,ז: 'ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים'.

    רלעומתם, מפרש רש"י בתהלים כט, א: 'הבו לה'… אתם בני אילי הארץ, מכאן שאומרים אבות'. דברי רש"י מיוסדים על דברי חז"ל (ראש השנה לב ע"ב): 'מנין שאומרים אבות, שנאמר: הבו לה' בני אלים…', ופירש שם רש"י: 'בני אלים – לישנא דתקיפי, כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יח)'.

    הרב יששכר יעקבסון, נתיב בינה – פירושים ועיונים ב'סידור', ב, עמ' 213, מביא תרגום של 'בריך שמיה' מתוך סידור 'מפי עוללים', מהד' 'אמנות' 1930, ושם תרגם: 'לא בבן אדם אבטח ולא בבן אלים אשען'. כך נמנע המתרגם מלהכריע בין שלשת הפירושים, שאליבא דאמת כולם ניתנים להיאמר. אין אנו נשענים לא על 'אילי הארץ' אנשים חשובים וחזקים; לא על מערכת הכובים והמזלות; ואף לא על מלאכים – אלא על ה' בלבד.

    ב. לגבי השורש 'ארך' מופיעים בספר 'הערוך' שלושה פירושים (ראו 'ערוך השלם', כרך א, עמ' 284-285. ובעקבותיהם ניתנו פירושים שונים לביטוי 'חיים ארוכים'.

    1. הרב יעקבסון, נתיב בינה, ב, עמ' 235, נראה שהבין שהוא מלשון 'אורך ימים', ולכן העיר: 'שרבים טועים ואומרים "חיים ארוכים" בכ"ף רפה, ומובן שהכ"ף צריכה להיות דגושה'.

    2. כבר הזכיר צבי ליפשיץ בשם, דודו נתנאל, שניתן לפרש במובן 'ארוכה' = 'רפואה', ואז מובן מאד מדוע הכ"ף רפה.

    3., ב'ערוך' מובא פירוש נוסף לשורש 'ארך' – ראוי, הגון, כשר. כך בכמה מקומות בתלמוד. המקור בעזרא ד, יד: 'וערות מלכא לא אריך לנא למחזי'. נראה שכך פירש את הביטוי 'חיים ארוכים' הראי"ה קוק, בספרו 'עין איה', פרק ב, סי' לב: 'חיים ארוכים הוא הכלל, ואח"כ פירש תנאי החיים הראויים…'. דברים אלה הובאו גם בסידור 'עולת ראי"ה', ב, עמ' קכא. הכ"ף מנוקדת שם בלא דגש.

    יהי רצון שנזכה כולנו לחיים ארוכים, בריאים ראויים והגונים, ככל דברי הממפרשים – הידועים לנו ושאינם ידועים לנו. לצערי אין בידי הספר הענק, בכמות [כ20 כרכים] ובאיכות 'סידור הגאונים והמקובלים' לרבי משה יאיר ויינשטוק [שהשבוע, הט' באב ימלאו 30 שנה לפטירתו], ספר יסוד בכל נושא נוסחאות התפילה וביאוריה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    נ.ב. ייתכן שהכ"ף הרפה של 'חיים ארוכים' באה בהשפעת הביטוי שב'קדיש דרבנן': 'חיי אריכי ומזוני רוויחי'.

  5. אברם העברי

    סליחה על ההתערבות, אבל לענ"ד נראה ברור כי:
    1. "בר אלהין" – הכוונה כפשוטו למלאך, וזו רמיזה ברורה לכתוב בדניאל ג:
    "וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא [רְבִיעָאָה] דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין…עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי…" – שימו לב לאיזכור של "מַלְאֲכֵהּ" >> בר אלהין, ושל "הִתְרְחִצוּ" >> רחיצנא.
    2. "חיים ארוכים" – גם כאן זו פשוט הסתמכות על לשון הכתובים הרבים המדברים על "למען יאריכון ימיכם" וכו', זה הכל. למה לחפש דרושים בעברית עילגת?! (אם "ארוכים" מלשון "ארוכה" = רפואה, מה פשר "חיים רפואים"?!)

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: