קבצן ומנהל רכבת / צחי כהן

נובלה מבריקה על שתיין שעלה מתחתית החברה בזכות נדבנות פתאומית מעלה תהיות פילוסופיות על זהות האדם. הוצאת הספר מעלה מתהום הנשייה את יוצרו, שכמעט נשכח

אגדת השתיין הקדוש

יוזף רות

מגרמנית: אהוד אלכסנדר אבנר

סמטאות, 2011, 144 עמ'

ערב אביב פריזאי אחד, ניגש אדם הדור בלבושו אל אחד מקבצני פריז הלנים תחת גשרי הסן ונותן לו סכום כסף. הקבצן, אנדראס, רואה בדבר נס שהתחולל בשמה של הקדושה תרז הקטנה, ומתחיל מכאן מסע של התחדשות והשתקמות.

זהות וקליפה

יוזף רות, אלכוהוליסט גולה בפריז בפני עצמו, עושה שימוש בסיטואציה פלאית למחצה זו כדי לדון בשאלות הפילוסופיות הקיומיות הגדולות שהציב השליש הראשון של המאה ה-20 (בטרם עלתה שאלת השואה, משמעותה, והרוע המוחלט של הנאציזם) בפני האדם המודרני: משמעותו של הממון, קיומו והעדרו, והדברים ההופכים אדם לכזה: כתובת מגורים קבועה, ניקיון הגוף, בגדים מהוגנים.

אנדראס הקבצן, בשילוב של צירופי מקרים מופלאים, מתקדם לאטו במעלה הסולם החברתי. תחילה הוא מקבל הצעת עבודה מקרית, ולאחר מכן מזדמנים לו עוד ועוד מפגשים המקדמים אותו מעלה מעלה. אולם לאורך הנובלה כולה הוא נכשל שוב ושוב בניסיונותיו לעמוד בהתחייבותו להחזיר את "חובו" לקדושה תרז הקטנה. מסיבות שונות ומשונות הוא חוזר ומחמיץ את הרגע שבו יוכל להשיב לה את הסכום הראשוני שבו זכה באותו רגע על גדת הסן בתחילת הסיפור.

ממש כמו בפירמידת הצרכים של מאסלו, ככל שאנדראס מתאושש והולך כלכלית הולכים ומתעוררים בו חושיו וצרכיו שהיו רדומים זמן רב, עת היה שקוע בתחתית. תחילה הוא משביע את כרסו בארוחה דשנה, לאחר מכן הוא כמה למגע אישה, ולאחר מכן הוא מנסה, ומצליח, לשחזר את קשריו החברתיים. ככל שמתקדם אנדראס במעלה הסולם החברתי-כלכלי, עם עוד ועוד זימוני גורל מופלאים, הוא הולך ומשחזר את זהותו שנשכחה ממנו כששקע. הוא נזכר בשמו, במוצאו ובעברו, הוא משחזר קשרים עם חברים אבודים, ואפילו, בתפנית גורל מופלאה, הוא פוגש באישה שלמענה ביצע את הפשע שהחל, כך נרמז, את התדרדרותו.

אולם משהו חורק בסדר החברתי, משהו נכשל בניסיון לשוב ולבנות את החיים שהתפרקו. הרגע הוחמץ. החברים הצליחו מאוד או הושחתו מאוד. האהובה הזדקנה והסתאבה – ואנדראס אינו מצליח למצוא מנוחה לנפשו. שוב ושוב הוא מוטרד בשל חובו לקדושה תרז, ושוב ושוב הוא מחמיץ את ההזדמנות להשיבו.

הנובלה מבריקה כל כך, מכיוון שמתחת למעטה המשל החברתי הקלוש למדי מסתתרת שיחת עומק על זהותו של האדם ומרכיביה. ממה מורכב האדם, מה הופך יצור אנוש לאדם, כיצד ומדוע מאבד אדם את זהותו ומהו המרכיב הקריטי שישיב לו אותה. מה חברתי ומה פרטי, מה תלוי הקשר ומה נצחי – כישלונו של אנדראס לכונן את זהותו מחדש מרמז לאמירה קשה: הגינונים החברתיים הם קליפה ריקה. הזהות הנוצרת על ידי הקשר, נכסים, ממון ותנאים אנושיים נאותים אינם אלא גורמים מסאבים.

כבוד מול תשוקה

בראשית הנובלה מציג אנדראס את עצמו כ"קבצן אבל בעל כבוד". כבוד, שאותו הוא הולך ורוכש ככל שבגדיו הופכים מהוגנים וכיסיו מתמלאים ממון, במובן זה שאחרים, חברים, זרים ונותני שירותים מתייחסים אליו בנימוס, אבל גם כבוד שהוא הולך ומאבד, במובן זה שמוסריותו הולכת ומתפרקת ככל שמעמדו החברתי מתגבר ומתעצם.

מתחת לשיחה זו מסתתרת שיחה נוספת, הרמוזה בכותרתה של הנובלה, והיא השיחה על אודות המופלא, הא-לוהי; הקדוש בחיים אל מול המקרי, המזדמן, החילוני. גם בסיפור כגון זה, המתחיל בהתגלות נסתרת-למחצה של שליח האל בדמות הנדבן האלמוני, המחוללת את הסיפור כולו, וממשיך בהתגלויות גוברות והולכות של הקדושה תרז בעצמה – עדיין מתלבט הגיבור אם ההתרחשויות המופלאות המצילות אותו, מקדמות אותו במעלה הסולם החברתי ומושות אותו מהמדמנה הן יד א-לוהים גלויה או זימוני מקרה של הגורל. מבין השורות נטענת הטענה כי האדם המודרני כל כך הסתאב והתעוור, עד כי גם כאשר האלוהי מצוי מתחת לאפו באופן הגלוי והמוצהר ביותר הוא יסיט את עיניו הצידה ויתעקש שלא לראותו.

רות, מגדולי הכותבים בשפה הגרמנית במאה ה-20, כמעט נשכח. הסופר, העיתונאי ובוגר קרבות מלחמת העולם הראשונה בצבא אוסטרו-הונגריה, שעזב את גרמניה ובחר בחיי נדודים ושכרות ביום עליית הנאצים לשלטון ב-1933 ומת מיתה מנוולת לאחר שהתמוטט משכרות בפאריז, חודשים ספורים טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, כמעט לא מוכר בארץ. בשנות ה-30 תורגמו לעברית יצירותיו "איוב" ו"מארש רדצקי". הוצאת סמטאות, הוצאה ירושלמית קטנה, בחרה לאחרונה בשניים מספריו לעטר את סדרת הספרונים החדשה שלה, "נדודים".

הנובלה השנייה בספרון, "מנהל התחנה פלמראייר", היא אותו המהלך בכיוון ההפוך: בסיפור הזה מיטלטלים חייו של מנהל תחנת רכבת משנית וחסרת משמעות, כאשר כתוצאה מתאונה נקלעת רוזנת רוסייה לביתו למשך ימים אחדים. אף כאן סדרה גוברת והולכת של אירועים מחדדת את השאלה: מה מקומו של הפרט באירועים "גדולים"? האם אסונם של רבים, תאונת רכבת או מלחמה עולמית, יכול להפוך לאושרו של היחיד? ומעבר לכך שוב מפורק האדם למרכיביו ונבחן היחס ביניהם: מהו האדם – האם הוא שמו, תפקידו הרשמי, מעמדו האישי? אשתו וילדיו? ואולי האדם הוא הרצונות הכמוסים, תאוותיו ותשוקותיו? מה מוביל את האדם בחייו – רגש החובה והכבוד או שמא התשוקות הפנימיות? ומה קורה בעת שאלו מתנגשים? רות עצמו, יליד גליציה שאימץ לו את התרבות הגרמנית-אוסטרית, ושבחר גלות-מרצון על פני חיי שקר בגרמניה, מצביע בבחירותיו על עמדתו בשאלה שמעלה הנובלה השנייה.

מעשה התחייה המו"לי הזה, הוצאה מחודשת של כתביו של מי שנשכח מלב, מתכתב יפה עם תוכנה של הראשונה מבין שתי הנובלות המכונסות בספרון – אירוע נדבני פלאי מזמן תחייה למי שכבר שקע בתהום הנשייה. ממש כמו הגיבור בנובלה, וכמו המחבר הנודד, כך גם היצירה ששקעה אל התהום מקבלת הזדמנות להתעורר. יפה עשו המו"לים ואהוד אלכסנדר אבנר, שהיטיב לתרגם, בהושיטם יד נדיבה למחבר וליצירתו למשות אותם ולעוררם מחדש.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז בתמוז תשע"ב, 6.7.2012

פורסמה ב-6 ביולי 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון בלק תשע"ב - 778, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: