עולם ללא קסם / זהבה פישר

יומרתו של 'יודע דעת עליון' באה לנפץ עבורנו, לומדי התורה ובני האדם בכלל, את האשליה של הקסם, של אלו שיש להם מידע פנימי מחצרו של הקב"ה. הפרשה מונעת מאיתנו מנוס מחופש

קריאה פשוטה במעשה בלעם מלמדת אותנו כמה דברים על האיש, המגדיר את עצמו כ"יודע דעת עליון". הבה נתבונן בכמה צדדים באישיותו ובהתנהגותו.

בלעם מקבל את שלוחי מואב ושומע את בקשתם לבוא ולקלל את ישראל. אין הוא עונה להם ישירות שכן כנביא ה' אין הוא עושה מאומה על דעת עצמו. ואכן ה' מצווה אותו בלילה במילים פשוטות מאוד: "לא תלך עמהם, לא תאר את העם כי ברוך הוא". לכאורה בכך צריך היה להסתיים הסיפור, ואולם בלעם רוצה לקלל את הישראלים ומעוניין ללכת עם שרי מואב, ולכן הוא מנסה "למשוך את הזמן". "שבו נא בזה גם אתם הלילה" – אולי אקבל הלילה תשובה אחרת. התשובה שמקבל בלעם כבר אינה מנוסחת בפשטות אלא במשפט מורכב מאוד: "אם לקרא לך באו האנשים, קום לך אתם, אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה". משפט תמוה. מה זאת אומרת "אם לקרא לך באו האנשים"? – הלא זה בדיוק מה שכבר קרה. האם א-לוהים אינו מודע לכך? הניסוח המהוסס הזה אומר דרשני.

דומה הדבר לוויכוח בין בעל לאישה כאשר בסופו של דבר אומר אחד הצדדים (הבעל): "תעשי מה שאת רוצה". אפשר לפרש את המשפט הזה לפחות בשלושה אופנים. הראשון הוא: "שאפילו לא יעלה על דעתך לעשות את מה שאת רוצה". השני: "אני מושך ידי מהעניין, תעשי מה שאת רוצה". והשלישי: "תעשי כרצונך". למרות שהגבר הוא ממאדים והאישה מנוגה, יכולים בני הזוג להבין בעצם למה מתכוון השני. גם בלעם יכול היה להבין (במיוחד לאור החיזיון בלילה הקודם) כי דעתו של ה' אינה נוחה מהבקשה הזו ואין הוא מעוניין בה, אבל בלעם מעדיף לא להבין ולא לכוון לדעת ה' והוא מזדרז  לקפוץ לתוך הסדק הצר הזה, חובש את אתונו עם אור ראשון ורץ עם שרי מואב.

הבה נמשיך עם בלעם ונברר הפעם את יחסיו עם האישה שבחייו, דהיינו האתון. האתון רואה את מלאך ה' כשחרבו שלופה בידו. היא מבינה שבלעם בסכנת חיים ונוטה מהדרך. מהי תגובת בלעם? – מכות. "ויך בלעם את האתון להטותה הדרך". תאמרו: וכי כיצד יכול בלעם להגיב אחרת? האם הוא יכול לדבר עם האתון ולברר מה הבעיה?  אכן, נשים וקבוצות מדוכאות אחרות סובלות מהעדר קול. קולן אינו נשמע. דרושה התערבות א-לוהית על מנת לשנות את המצב הזה. ה' פותח את פי האתון ולמרבה הפלא היא מדברת באופן אינטליגנטי לחלוטין. האתון שואלת כביכול את בלעם: "אני חיה אתך כבר עשרים וחמש שנים – אתה רגיל שאני עושה דברים כאלו? האם זאת היא התדמית שיש לך ממני? מדוע אתה לא מברר? שואל? מנסה להבין? למה ישר מכות?".

בשלב השלישי של מסעו פונה בלעם לקסמים. מהו העיקרון של הקסם? – הקסם רואה את העולם כמערכת, כמנגנון. אם מצליחים להפעיל את הבוכנה או הכפתור הנכונים – המערכת כולה תציית להנעה הזאת ונקבל את התוצאה הרצויה לנו. בעזרת הידע שלנו על מבנה המערכת אנו יכולים להניעה. ואת זה עושה הקוסם, ה"ידעוני", זה שיודע.

הבה נסכם בשלב זה את המידע שאספנו על בלעם הקוסם.

  1. הוא מרושע – הוא רוצה לקלל את ישראל.
  2. הוא אינו מבין את הקב"ה או אינו רוצה להבין אותו.
  3. הוא אינו רואה היטב את המציאות. אדרבה, האתון רואה טוב ממנו את העולם ובזכות הבנה זו אף מצילה אותו ממוות.

מסתבר אפוא כי בלעם כנביא ה' אינו מחזיק בשום גוף ידע שמייחד אותו מכל אדם אחר. בעיקר אין הוא שליט על גוף ידע שנקרא "האמת" אשר יאפשר לו לדעת כיצד להתנהג נכוחה במציאות. אדרבה, התפיסה כאילו יש גוף ידע שנקרא "האמת של העולם" מיוחסת כאן דווקא לעולם הקסם, שאותו רוצה הקב"ה לנתץ ואף מנתץ בהמשך הדרך.

אין ידע חיצוני

אם נביא ה', האדם ה"קרוב" ביותר עלי אדמות לקב"ה, אינו מצטיין בשום מידע מיוחד על העולם שיאפשר לו לדעת מהי הדרך המועילה ביותר בחייו, כי אז מה נאמר אנחנו, שאין לנו שום יומרות כאלו?

המסקנה הברורה היא כי אין אנו יכולים להסתמך על ידע הטרונומי (כלומר כזה המגיע מבחוץ) מחייב. האוטונומיה של האדם אינה מצב מקרי או שאלה של בחירה בין שני אופני קיום – הטרונומי או אוטונומי – אלא היא המצב הקבוע של המין האנושי. מי שחושב שיש בידו ידע כזה הוא חבר בעולם של קסמים. ומי שפונה לרעהו כממונה על אוצר ידע כזה פשוט מעביר את עול ההוכחה לאותו אדם ונמצא אחת מהשתיים – או שחברו חי בעולם של קסמים, או שהוא מחליט בעבורו. לעולם לא יהיה מצב שבו מידע אמיתי על האופן שבו העולם מתנהג ייקבע לנו – כי אין מידע כזה.  בלעם עצמו כבר מגיע להבנה הזאת כאשר הוא אומר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". זאת הבשורה שמציעה היהדות לעולם (לא רק לישראל).

הבחירה החופשית, של א-לוהים ושל האדם, יכולה להלך עלינו אימים. לא במקרה כינה לוינס את ספרו "חירות קשה" ובמקום אחר אפיין את היהדות כ"דת למבוגרים". מעטים האנשים שדרכם סלולה להם במישרין בעולם והם יודעים על כל צעד ושעל מה לעשות. רוב בני האדם חיים במבוכה כשהם נמנעים ככל יכולתם מבחירות. אחרים מתארים זאת כאילו הם חיים במצב של הטרונומיה – הקב"ה אומר לנו מה לעשות ואת זה אנו עושים. זהו עולם שנדמה להיות מקום של בדידות, של יחידנות. כביכול הושלכנו לתוך עולם אכזר איש איש לעצמו.

ואולם, הקב"ה אומר לנו: "טעמו וראו כי טוב ה'". משהו קורה לנו. אם קודם, בעולם הקסם, היינו שרויים בערפל, מנסים נואשות להיאחז במשהו מוצק שנגוז מיד, נתפסים לתקוות שווא, לאילוזיות, שמשהו שם בחוץ יקבע לנו מה לעשות – ערפל הקסם על כל זוהרו מעיב על תודעתנו ומכסה את עינינו. כאשר מסיר הקב"ה את מסך הקסם הזה הופכת פתאום המציאות, על כל הקשיים שבה, למוצקה, לעובדתית. אנו שבים משיטוט בעולמות של אוטופיה מדומיינת, מסתכלים סביבנו, ורואים מולנו בני אדם שכל אחד מהם הוא עובדה מוצקה, מרכז כוח, קובע גורלות, אחראי למעשיו ועל כן גם מובא חשבון על מעשיו. אפשר לא לפחד יותר מאחרים, כי אין הם מנהלים יותר שיח ושיג סודי עם עולם נסתר ומערכות קסומות, אלא בני אדם, ברואים בצלם א-לוהים, ואנו בתוכם.

תודה לאסתי אפל על תורתה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז בתמוז תשע"ב, 6.7.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 ביולי 2012, ב-גיליון בלק תשע"ב - 778 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: