המשורר הסורי וחרב הדיכוי / יונתן ברג

קורא על הדרך בערב שנערך בבית הליקון לכבוד צאת הספר "השירה – האימפריאליזם היפה" (עיתון 77) קונן המחבר צבי גבאי (דיפלומט ותיק, שגריר ישראל לשעבר באירלנד והיועץ המדיני הראשון בשגרירות בקהיר) על ההיכרות הדלה שיש לקורא העברי עם השירה הערבית, וממילא עם תהליכי העומק בחברה זו.

גבאי הזכיר את סיפורו המפורסם של חיים גורי המספר כי לאחר מלחמת יום כיפור אמר לו האינטלקטואל המצרי ד"ר חוסיין פאוזי כי "אילו המודיעין הישראלי היה קורא את השירה שנכתבה במצרים אחרי 67', הוא היה יודע שמלחמת אוקטובר 73' הייתה בלתי נמנעת. כל קצין טוב חייב לקרוא שירה!".

אם כן, מה לנו – כמחפשי הבנה במרחב התרבותי סביבנו – בשירה הערבית המודרנית? לשם כך אבקש להתמקד בשניים מן הגדולים שבהם: ניזאר קבאני שהלך לעולמו ב-1998, ואדוניס, המתגורר כיום בפאריס, שהוא אולי המשורר הערבי המרכזי כיום. משוררים אלו עומדים בחזית השירה הערבית של עשרות השנים האחרונות, ומגלמים את האחריות והתנופה הגדולה שטמונה בעיניי בשירה זו.

המשורר הסורי

אי אפשר להתעלם מן האומץ הרב המגיח שוב ושוב משורותיו של ניזאר קבאני, משורר סורי, יליד דמשק, אשר כתיבתו הביקורתית כלפי החברה הערבית הובילה לגינויו, ולאחר מכן לגלותו. קבאני היה זה שהביא נושאים השנויים במחלוקת (היחס לארוטיקה, לדת ולהתנהלות המשטרים) במרחב הערבי אל דיון ושינוי. בשל נושאים אלו, והפתיחות והישירות שבהן נהג בבואו לגעת בהם, סבל קבאני מביקורת ורדיפה.

שירו "לחם, חשיש ולבנה", אשר נכתב ב-1954, קומם עליו את זעם המערכת הפוליטית בסוריה, וסופו שגרם לגלותו. בשיר כותב קבאני כי "בארצי/ ארץ האנשים הפשוטים/ אילו חולשה והתפרקות/ משתלטות עלינו כאשר האור שופע/ השטיחים/ אלפי הסלים/ ספלי התה והילדים ממלאים את הגבעות/ בארצי/ התמימים בוכים/ וחיים באור שאינם רואים/ בארצי חיים ללא עיניים/ התמימים בוכים/ מתפללים ונואפים/ ומאמינים בגורל/ מקדמת דנא/ חיים על פי צו הגורל".

קבאני מנהל כמו שיחה עם הקורא. והכוח הזה, הרטורי, כמעט נעדר מן השירה העברית (ניתן לחשוב בהקשר זה אולי על אבידן ושדה, אך בצורה אחרת לגמרי: הראשון מודרניסטי והשני רליגיוזי). ישנה השפעה על היכולת לארוג יחד התבוננות בעלת איכות של בהירות ופשטות שניתן למצוא למשל במאמר יחד עם שימוש בשפה עשירה ומלאת דמיון, המהללת את יפי החיים על האור והריח והאמנות שבהם. הנה שורות הבאות חשבון עם האומה הערבית ויחסה לתרבות, כמו גם עם ריבוי השליטים האכזרים במדינותיה: "מאז שחר ילדותי אני מנסה לצייר לי מולדת/ במליצה שתיקרא מולדת הערבים/ מולדת שתמחל לי אם ניפצתי לרסיסים את לוח הבדולח של הירח…/ תודֶה לי אם כתבתי שיר אהבה/ ותאפשר לי להשתעשע/ כציפורים על העצים…/ אני מנסה לצייר מולדת/ שתלמד אותי להיות מאוהב".

קבאני גם עמד כמגן למען המשוררים הערבים אשר סבלו במדינות שונות מיחס קשה, ובמובן זה השורות משירו, אשר נכתב בערוב ימיו, בעודו בלונדון (שם חי בחמש-עשרה שנותיו האחרונות) הנן הצהרה למען חופש הביטוי, שהוא לב לבה של פעולת השירה. הנה: "כמה סובלות הציפורים שאלוהים הועידן/ לשורר שירה בארצנו/ או שהן מתות בחרב הדיכוי/ או שהן מתות בחרב הסירוס/ או שהן מתות בחרב ההגליה".

שדות ההרג

המשורר עלי אחמד סעיד, המוכר כאדוניס, כותב באופן אחר לחלוטין, אך גם הוא מנהל מערכת יחסים מורכבת עם המרחב הערבי. גם בשירתו ישנו אותו תמהיל של ביקורת לצד התפעלות ויכולת תיאור חד-פעמית של הופעת המציאות על נופיה וטעמיה.

עיקר כוחה של שירת אדוניס הוא בשילוב בין הטבע להרהור פילוסופי עליו, בין היש בהופעתו הפיזית ליכולת השפה להעניק לחומר פנים של רוח והשראה. הנה למשל בשירו "מדריך מסע ביערות המשמעות" (בתרגומו של ראובן שניר, 'הליקון', 30) ישנו רצף של פרגמנטים ההופכים קטלוג של תופעות טבע ומציאות לסדרה של זינוקים מרהיבים ביכולת הניסוח של אדוניס. הנה כמה מתוך סדרה ארוכה: "מהי שקיעה – זיעה ניגרת מגוף השמש/ מהו שיר – ילדה שחיה בינקות  מתמדת/ מהן דמעות – מלחמה שבה הגוף נחל תבוסה/ מהו ייאוש – תיאור החיים בלשון המוות/ מהו אפר – עמית הרוח ויריבה הגדול/ מהי מיטה – לילה בתוך הלילה/ מהו לילה – צעיף שהשמש הניחה על פניה/ מהו עוני – קבר נייד על הקרקע".

אדוניס הפך לאחד מן המשוררים המשפיעים ביותר בשירה הערבית, ונחשב לחדשן הגדול ביותר בה בעת הזו. הוא הקים כתבי עת בביירות, שאליה עבר לאחר שנכלא בכלא הסורי  ללא משפט במשך שנה עקב זיקתו הפוליטית. כתבי-עת אלו הושפעו באופן עז מן השירה המערבית. אדוניס עצמו תירגם רבות, בעיקר מצרפתית, והעשיר את השירה הערבית.

שירתו משלבת בתוכה מבט על ההתרחשויות החברתיות והפוליטיות סביבו, ועושה זאת באופן עז וישיר. הנה למשל שירו "שרידי ביירות" שבו הוא כותב "האמנם שמי הערבים יודעים לפרוש את צלם רק על שדות ההרג/ אני מרגיש שהסלעים על חוף אלכסנדריה ניתזים וקובעים את הזמנים/ אני מרגיש שהעפר נעלם מדאגה ומכלימה/ כדי להסתתר מתחת לצעדים".

הדבר שמייחד אותו והופך את שירתו למעניינת במיוחד הוא החשיבה הקמאית, שדרכה הוא מנסה להניח ליסודות הקדומים – חיי הטבע, קול איש הרוח הפרוע, המתח האקסטטי והטוטלי – להפוך לרלוונטיים. שלל אלמנטים אלו מצטרפים לכדי פואטיקה שהיא בו-זמנית עכשווית מאוד ויחד עם זאת כזו שהייתה יכולה להיכתב בכל תקופה, ומחזיקה במרכזה את נושאי הליבה של הקיום האנושי. דוגמה לשילוב הזה ניתן למצוא בשיר המשלב בין תלאות חייו שלו, על הגלות וכאב הגעגועים שמושלים בה, לבין מבט על העולם הערבי העכשווי, לצד אלמנטים מופשטים: "הירח/ בליל זה/ מדליק שמשו בין קברי הילדים/ כאשר רוח ערפילית נושבת/ על כתפי פרח העומד לנבול/ האם יש לי זכות/ לעבור מתחת לחלון הבית שבו נולדתי? / למי אפנה את השאלה/ הוי רוח?".

אדוניס הוא מסוג המשוררים הנדירים המעצבים בדרכם נתיב חדש בשירה, נתיב שהופך עם הזמן לעדות על התקופה ומגמותיה, ולעתים אף עומד בחזית אותם שינויים. שירה העומדת כציון דרך משמעותי בהתפתחות התרבות. במובן זה ניתן להשוות את אדוניס לנתן זך במרחב העברי, או לת"ס אליוט בשירה האנגלית.

המהלך של אדוניס, אשר החל בכתיבה של "קצידה" – הנתונה למשטר של משקל וחריזה – והמשיך בשירה משוחררת ומופשטת יכול להוות תמונת מראה של מעבר כולל יותר, המתרחש תחילה אצל יחידים בעולמם הפנימי ומגיע מאוחר יותר אל החברה על מוסדותיה והלך הרוח התרבותי בה. שיר דוגמת "ימים – כובעים של קש" מדגים את אותו קול עז של אדוניס, המעמיד את היחיד כנקודת המרכז, אך ככזה הבא במגע עם החוץ מתוך הרהור עליו ושותפות בו זמנית, שילוב שמאפשר חיים של בחירה והומניות: "הזמן – לא נולד האיש / שיזרע את שדהו/ או יקצור אותו/ מבלי להסתמך על האחר/ שהסתמך על אלוהים/ נשבי/ הוי רוח/ עזרי לנו/ להדליק את האש/ במדבר הכפור".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז בתמוז תשע"ב, 6.7.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 ביולי 2012, ב-גיליון בלק תשע"ב - 778 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. נדיר שמישהו מתייחס לשירה הערבית, אלא אם הוא פרופ' לשירה ערבית או משהו בסגנון, חבל מאוד שכך, אך הנה מאמר הדן בשניים מהחשובים במשוררי ערב, קראתי בעניין רב, תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: