מלך הצעצועים / יובל גלעד

 הביוגרפיה של גאון סגנון החיים הדיגיטלי מלמדת רבות על האיש ועל התקופה. אך מעליה עדיין מרחפת שאלת תרומתו האמיתית לאנושות

סטיב ג'ובס – הביוגרפיה

וולטר אייזקסון

מאנגלית: אלה בשן ונעמי כרמל

מודן, 2011, 662 עמ'

מי היה סטיב ג'ובס, האיש והאגדה – גאון חם מזג ששינה את פני העולם או גנב טכנולוגיה אכזר ושתלטן? הביוגרפיה שלו, מאת וולטר אייזקסון, מציגה פורטרט מורכב ומעניין של אדם שהיה בלי ספק גאון, אבל בו זמנית ייצג את רוח התקופה: תקופה של סגידה לטכנולוגיה, לשיווק ולהצלחה, תקופה חומרנית דלת אהבה.

ג'ובס פנה לאייזקסון לראשונה ב-2004, בעת שהביוגרף כתב על איינשטיין ובנג'מין פרנקלין. אייזקסון השיב בשלילה לפנייה, אבל נמלך בדעתו ב-2009 כשג'ובס כבר היה חולה מאוד. הביוגרפיה קולחת, מרתקת, ואיננה משוחדת: ג'ובס מוצג בהערכה רבה אבל בלי כחל וסרק, על שלל פגמיו המרובים.

אייזקסון מגדיר את גאונותו של ג'ובס כנעוצה בחיבור בין אמנות לטכנולוגיה שליווה אותו מראשית דרכו. ג'ובס מעולם לא היה מתכנת מומחה, והמצאותיו היו כולן בשדה שניתן לכנותו "ידידותי למשתמש" – מהמחשב הביתי הראשון, דרך האייפד והאייפון. כולן התבססו על טכנולוגיה של אחרים. לפיכך, בעל (מסך ה-)מגע המידאס ג'ובס ידע לזהות, בעזרת אינסטינקט גאוני, את העתיד הטכנולוגי, להתביית עליו, לגייס את הטכנולוגיה והאנשים הדרושים למשימה, לאתגר, לרדות ולהוציא מהם את המיטב, עד שהשיג את מטרותיו בשוק הטכנולוגיה המהיר.

אבל מה הטעם באותה ידידותיות לסביבה? ועל איזו סביבה מדובר, סביבה של עולם טכנולוגי מכור לדלק ולנפט שבו ילדים לא יכולים לצאת לשחק בחוץ, ודבוקים כמהופנטים למסכי מחשב, אייפדים ואייפונים? שאלות אלה, ודומותיהן בהמשך, הן שליוו אותי במהלך הקריאה בביוגרפיה.

האם ג'ובס שיפר את עולמנו או שמא המציא ושיווק צעצועים למבוגרים? התשובה לכך תלויה בנקודת המבט של המשיב על עולם הטכנולוגיה בכללותו. לדעתי, ג'ובס היה גאון שיווקי ובעל מגע זהב לזהות טכנולוגיות פורצות דרך, אבל לא תרם לעולם תרומה של ממש, בעוד מתחרהו הגדול ביל גייטס מקדיש חלק ניכר מהונו לעשיית טוב בעולם.

לא ניתן לטפול את כל צרות העולם על ג'ובס, אבל הוא היה מייצג מובהק של התרבות הקפיטליסטית הנהנתנית, הריקה למדי. זו המשעבדת עובדים סינים, שמרוויחים דולרים ספורים ליום, לייצור מתמיד של צעצועי המערב. ככלל, כפי שעולה מהביוגרפיה, נראה שאנשים לא עניינו אותו במיוחד, ואפילו לא כסף. הוא היה נחוש להמציא עוד ועוד פיתוחים טכנולוגיים, ורצה להיות נערץ על כך.

הוא שדרג, מינף והעצים (כמיטב הביטויים הארגוניים בימינו) את סגנון החיים הדיגיטלי, אבל מה פשרו של סגנון זה ומה תרומתו מעבר להנאה המשחקית שבצעצועים הללו? האם התרבות המערבית שכה העריצה אותו בחייו, בהצגות המכשירים החדשים שלו שהפכו לפולחן, עצרה לשאול מה פשר ההמצאות הללו?

אייזקסון כותב בקיצור ולעניין על ילדותו של ג'ובס, השלובה בסיפורו של "עמק הסיליקון" בקליפורניה, מולדת השבבים הקטנים. ג'ובס נולד לאב ממוצא סורי ואם ממוצא גרמני, שעקב איסור משפחתי נתנו את תינוקם לאימוץ לזוג הורים חשוכי ילדים בקליפורניה. יש הרואים את מוקד הדחף הזועם של ג'ובס לשלוט, להצליח ולשנות את העולם בנטישתו של ילד שידע מההתחלה שהיה מאומץ. הוריו המאמצים זיהו עד מהרה שמדובר בילד מחונן והשתדלו לעזור לו, בין השאר בחיסכון לימי לימודיו.

ג'ובס היה בעל הכישורים השיווקיים ב"צמד הסטיבים" שהקימו יחד את "אפל". סטיב ווזניאק, שותפו, היה העילוי הטכנולוגי התמים, שחשש לוותר על עבודתו ב-HP בעבור החברה הצעירה. כשהחברה הצליחה בגדול לא היסס ג'ובס להשליך את ידידו לשעבר מהחברה, ואף לרדוף אותו בעבודתו החדשה.

בתחילת דרכו של המחשב הביתי הכוונה הייתה שהמחשב ייועד רק לחובבי התחום, אבל ג'ובס זיהה מיד את הפוטנציאל המסחרי הרחב, וחתר בעוצמה למימוש ולהצלחה. לצד הגאונות השיווקית שלו, שעליה אין עוררין, הייתה בג'ובס לא מעט אפלה שכללה מניפולציות וכוחנות כלפי עובדיו. ג'ובס, מתאר הביוגרף, התנהג כילד מפונק, ודרש שהכול יבוצע על פי דרכו. הוא "שיחק" בדמות הגאון הרומנטי, והרשה לעצמו התקפי זעם והשפלות עובדים בשם יכולתו.

לג'ובס הייתה יכולת להוציא את המקסימום מעובדיו, ויכולת ליצור "שדה עיוות מציאות", כפי שמגדירים זאת אנשים שעבדו עמו – לשכנע בטיעוניו גם אם היו מופרכים. תגובותיו היו בלתי צפויות. אייזקסון מספר על מקרה שבו אחד מעובדיו הציע לו רעיון, ג'ובס דחה אותו בבוז ושבועיים אחר כך הציג את הרעיון כשלו.

זאת התרבות האמריקנית בדמותו של ג'ובס, על פי אייזקסון: מבריקה, חדשנית, מתקדמת, חובבת גאדג'טים וטכנולוגיה, אבל גם כוחנית, ילדותית, צדקנית ורואה את העולם במונחי שחור ולבן, טובים ורעים.

שתלטנותו גררה בסופו של דבר את פרישתו מ"אפל", אחרי סכסוכים שונים. אז קנה ג'ובס את "דרימוורקס" שעשתה את "צעצוע של סיפור" והפכה לענק של סרטי אנימציה. לא ברור אם "צעצוע של סיפור" אמנם מהווה תרומה חשובה לתרבות האנושית. נדמה ש"במבי" או סרטים אחרים של וולט דיסני מכילים בתוכם אנושיות ואהבה רבות יותר מהאנימציה הקרה והרועשת של סרטי "דרימוורקס".

פרט להמצאותיו – שהיו כאמור רק שכלולים ידידותיים למשתמש – המציא ג'ובס גם את תיאטרון ההשקות הגדול של מוצרים חדשים, כפי שהכיר כל צופה טלוויזיה. אהבתו למוסיקה היא שהביאה את ג'ובס להמציא את נגן המוסיקה – האייפוד – היכול לשאת מאות שירים. אבל האם הטכנולוגיה גררה כתיבת שיר אחד חדש וטוב?

הקץ הגיע מוקדם. האיש ששינה את העולם עם המצאותיו הטכנולוגיות לא יכול למחלת הסרטן הבלתי מפוענחת. סיפור מרתק התרחש ב-2009. כשהכבד של ג'ובס היה מחוסל, הוא נאלץ לחכות להשתלה כאחד האדם, אבל מצא דרך לעקוף את השיטה כשנרשם בכמה מדינות עד שהתקבל הכבד הנכסף. אבל הסרטן המשיך להתפשט עד למותו. גם בשנות המחלה המשיך לרדות בעובדיו, והתקפי הזעם המפורסמים שלו נמשכו.

הביוגרפיה של אייזקסון חושפת את מורכבות דמותו של אחד מחלוצי העשורים האחרונים. סיפורו של סטיב ג'ובס הוא סיפורה של התקופה: עידן מערבי של הערצה להצלחה, לשיפורים טכנולוגיים, להנאה ולמיצוי יכולת ההנאה הצרכנית, עידן של צעצועים למבוגרים, המגדלים ילדים מהופנטים למסכים קטנים, עידן של מהירות עצובה, ולעתים חסרת פשר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד בסיון תשע"ב, 15.6.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 ביוני 2012, ב-ביוגרפיה, ביקורת ספרים, גיליון שלח תשע"ב - 775 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: