וְאֵת הָאֲבַטִּחִים / רפאל מלכה


במחנות הקיץ של תנועת הנוער שלנו נהגנו לערוך באחד מלילות המחנה ניווט לילי, ששיאו היה מפגש של כל הקבוצות ליד המעיין, שם ציפתה להם הפתעה נעימה – אבטיחים קרירים (שהונחו במים בעוד מועד). אכן, אין כמו אבטיח קר ומתוק להשיב נפש בלהט ימות החמה. פעם אפילו אמרתי בבדיחות הדעת (שמן הסתם יש בה גם קורטוב של אמת) שהאבטיח הוא ההוכחה לכך שהקב"ה אמנם סיים כל מלאכתו בבריאת העולם, אך השאיר לנו מקום לשכלולו, שהרי אבטיח בלא המצאת המקרר חסר הוא.

ייתכן שגם בימים טרם הומצא המקרר מצאו הקדמונים כי אבטיח קר טעים יותר, ומן הסתם פתרו את הבעיה בדרך דומה לזו שנקטנו במחנות הקיץ. במצרים זה אפילו מתבקש, לנוכח העובדה כי מימיו של הנילוס זמינים לפתרונות שכאלה. פועל יוצא הוא שהאבטיח היה, כך נראה, חביב על בני ישראל – וכי מה יבקש עבד בסיומו של יום עבודת פרך קשה, בלהט המדבר? בפרשתנו מתאוננים העם בפני משה (במדבר יא, ה): 'זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים'.

יש המזהים את האבטיחים הנזכרים כאן עם המלון, אולם ספק אם אכן גידלוהו במצרים. לעומתו ציורו של האבטיח האדום נשמר בפפירוס מתקופת השושלת הכ"א. נראה שגידול האבטיח האדום היה נפוץ מאוד בתקופת המשנה, והוא נזכר פעמים רבות בספרות חז"ל. מעניינת העובדה שהמשנה מציינת את זמן חיובו של האבטיח במעשרות בשליקתו (מעשרות פ"א, מ"ה): 'האבטיח, משישלק'. אם כן היו נוהגים לשלוק את האבטיחים. מדוע? את האבטיחים קטפו בטרם הבשילו, ונראה שבטרם המצאת המקרר היה צורך לשפר את טעמם על ידי שליקה.

רש"י בפירושו על הפסוק הנ"ל רומז לעניין (אם כי הוא דורש דווקא את השם 'קשואים'): 'אמר רבי שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהם קשים למניקות. אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק …'. רש"י מבקש לתרץ מפני מה התגעגעו בני ישראל לגידולים אלו שאכלו במצרים, והרי טעמו של המן שאכלו נהפך לכל טעם מבוקש. ותירוצו – אמנם נהפך טעמו של המן לכל טעם, מלבד לאלו, שהם קשים למניקות (בכך גם נדרש שמם של ה'קשואים').

ואכן, ידוע כי אכילתם של קישואים, שומים, בצלים ואף אבטיחים יכולה לגרום לתוצאה לא קלה למערכת העיכול, במיוחד אם לא הבשילו די צורכם. בימינו מגדלים את האבטיח האדום (זאת כדי להבדילו מן המלון, שכונה אבטיח צהוב) כגידול בעל באדמות קלות. האבטיח הוא גידול חד שנתי, השרוע על פני האדמה. קוטר הפרי הבשל למעלה מעשרים ס"מ ומשקלו עד 12 ק"ג. המפונקים שבינינו יכולים למצוא היום אבטיחים ללא גרעינים, ולעומתם יטענו חובבי הנוסטלגיה כי הם מתגעגעים לאבטיחים של פעם, שהיו עסיסיים ומתוקים יותר. אלו מתגעגעים גם למחנות הקיץ מלאי החוויות. געגועים, כך מסתבר, היו מנת חלקנו מאז ומתמיד. עליי לסיים מפני שבחוץ אני שומע את קולו של סוחר האבטיחים המכריז על מרכולתו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח בסיון תשע"ב, 8.6.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 ביוני 2012, ב-גיליון בהעלותך תשע"ב - 774 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: