ביטול ולא התבטלות / מוטי קרפל

בתגובה ל"תורה בדרכים אחרות" מאת ישראל ברדי, גיליון שבועות

מאמרו של ישראל ברדי גרם לי שמחה גדולה. האמת היא שאני הוגה בו כבר כמה ימים. הרשימה אותי הכנות העולה מן הדברים, וכן הרצינות, האחריות, היושרה והטהרה העולות מהן. ברדי הצליח לבטא בצורה נפלאה את הצימאון של דורנו לזהותו, לתרבותו ולשורשיו, ויחד עם זאת הוסבר יפה הקושי להתחבר לתורת ישראל, אם חיבור כזה מחייב "התבטלות" והתכחשות לערכים שצוינו – חירות, אינדיבידואליזם, בחירה חופשית, אמון באדם ובחיים, זרימה ואי-היקבעות וכדומה.

אמנם גם אני חובש כיפה סרוגה ושומר מצוות, כאותו ר"מ שנפגש עמו הכותב, אלא שבניגוד אליו אין אני רואה את הכותב כסתם "בר פלוגתא", אלא הרבה יותר מכך – בר שיח לגיטימי למהדרין. אח. התופעה של בתי המדרש הפלורליסטיים היא בעיני חלק לגיטימי מהשיבה של עם ישראל לעצמו. אחרי שהדור שעבר השיב אותנו לארצנו ובנה את הכלי – המדינה, מוטל על דורנו לעצב את התוכן, ומתברר שהוא חייב להיות מושרש בתרבותנו המסורתית ובתורתה. אין ספק שעל בסיס מקורות אלה נוכל ליצור  תרבות ישראלית (במובן המקורי של המושג) אקטואלית ורלוונטית, תוך שילוב-מתוך-בירור של אוצרות התרבות הכלל-אנושית. התנאי החשוב ביותר הנדרש כדי שתהליך יצירה כזה יוכל לצאת אל הפועל הוא חירות וחופש מחשבה. רק מתוך התמודדות כנה, פתוחה ואמיתית – של הוגים מכל חלקי העם – נוכל ליצור את התרבות הישראלית הזו, שאני מעדיף לקרוא לה "תרבות הבית השלישי".

אלא שאינני חושב שיש צורך להזדקק למושג "ברית" שהוצע במאמר. אילו משמעות המושג "ביטול" (אני מעדיף אותו על התבטלות) הייתה כפי שהכותב הבין – "אני נדרש לבטל את שיקול דעתי ולקבל על עצמי, לחלוטין, מערכת שנמצאת למעלה ממני" – כי אז הייתי מצדיק לחלוטין את הניסיון למצוא לו תחליף. אבל מה שהכותב מחפש, מעבר ללימוד וכל הכרוך בו, אותו "משהו חסר… מרכזי… שאמור לעטוף את הלימוד כולו", נמצא בדיוק ב"ביטול".

כידוע, לכל רעיון ומחשבה יש רובד חיצוני ופנימי. בספרים מסוימים קוראים לכך "פנים ואחור". כשמבינים את מושג הביטול בצורה חיצונית, פורמלית, טכנית ויבשה – מאחור – הוא בהחלט סותר את כל אותם ערכים החשובים לכל יהודי – חירות, אינדיבידואליזם, בחירה חופשית, אמון באדם ובחיים, זרימה, אי-היקבעות וכדומה. אבל ביטול אמיתי איננו סתם "ביטול שיקול דעת", חס ושלום. הוא איננו אמור להפוך אותנו לרובוטים דתיים, טכנאי תורה ומצוות. הביטול הוא פתיחות; פתיחות של הסופי, האדם, לאינסופי. הוא איננו עומד בניגוד לאותו סט ערכים יקר; אדרבה, הוא המפתח לבירורם, העשרתם, חיוניותם, הארתם והעמקתם.

הביטול הוא הכרה רוחנית-נפשית-פנימית מלאה מתיקות ונועם, הפותחת את התודעה התמיד-מוגבלת שלנו לנשמתנו הא-לוהית ולשורשיה באינסוף. אין טעם להרבות עליה מילים – צריך למוצאה בנפש. היא נמצאת שם. עלינו לחפש אותה עד שייפתח אותו מקום שבו היא נמצאת ואז כל הערכים המדוברים ייפגשו וייראו כשני צדדים של אותו מטבע. יהדות שאיננה מעשירה "חירות, אינדיבידואליזם, בחירה חופשית, אמון באדם ובחיים, זרימה ואי-היקבעות", אלא מתכחשת להם – איננה יהדות חיה ופורחת; לא על בסיסה תיבנה תרבות הבית השלישי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח בסיון תשע"ב, 8.6.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 ביוני 2012, ב-גיליון בהעלותך תשע"ב - 774, תגובות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. סמנטיקה?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: