להתבונן על השמים מבעד להרי הברזל / אריאלה הירש

אלכסנדר קאלדר ביקר בירושלים בשנות ה-70 והשאיר בה שתי יצירות שמתכתבות עם סביבתן. הפסל האמריקני הנודע הצביע על התנועה והארעיות של היקום כולו

כיכר הולנד שבפסגת הר הרצל. מהתחנה הסופית של הרכבת הקלה משקיף על הרי ירושלים פסל עצום, צבוע אדום. מתחתיו חניון, 600 מקומות חניה. הפסל תואם את צורת ההרים והגבעות שבמערב, יוצר דו-שיח, אנטיתזה למבנים הרבועים של בית וגן וקריית היובל, מרכך את צורתם הנוקשה.

'מחווה להרי ירושלים' הוא סטביל (מבנה שמרכיביו קבועים במקום אחד) שצומח ועולה מהאדמה, בניגוד למרצדת (מובייל) התלויה מלמעלה. הפסל בעל המראה הדינוזאורי ניחן באיכות אדריכלית. הוא מורכב משש קשתות פלדה אדומות מחוברות במסמרות. הקשתות מהוות הד להרים סביב, ובאות להזכיר לצופה את הנוף. אפשר לראות את ההרים מבעד לקשתות, שכמו ממסגרות אותם. צבע הפסל, אדום עז, עשוי בצביעה תעשייתית התואמת את הטכנולוגיה של המאה העשרים. מצד אחד, ניגוד ליער ירושלים ולנוף ההרים הירוק; מצד שני – ניגוד למבנים הלבנים בשכונת בית וגן.

לא עשה פסל

אלכסנדר קאלדר (1898-1976), פסל, צייר ויוצר ליטוגרפיות ותפאורות לתיאטרון, נולד בפנסילבניה שבארצות הברית והיה לאחד הפסלים האמריקנים הראשונים שהתפרסמו ברחבי העולם. קאלדר נודע בזכות ה'מובייל' שהמציא: פסל קינטי תלוי שחלקיו מאוזנים ונעים באמצעות מנוע, יד או משב רוח.

למרות שאביו וסבו היו פסלים ואמו ציירת, לא גילה קאלדר עניין באמנות עד שנות העשרים לחייו. הוא סיים את לימודיו בהנדסת מכונות ועבד במקצוע זה בראשית דרכו. ההיבט ההנדסי ניכר בעבודתו, בשימוש הרב בברגים ואומים המעטרים את פסליו.

 שאיפותיו האמנותיות הוגבלו לתחום האיור והאמנות השימושית. הוא אייר בעיקר קרבות אגרוף ומופעי קרקס, ורק לאחר נסיעתו לפריז החל ליצור חיות צעצוע להנאתו ופסלים עשויים מחוטי ברזל. בשנה זו אף יצר קרקס זעיר שהצליח לשעשע אמנים רבים שהיו מגיעים לראות את הופעות ה'קרקס' שלו. חוש הומור לא היה זר לו. ביצירתו פיסל, מלבד לוליינים, גם את כדור הארץ עשוי מחוטי ברזל. בכך הצביע תוך קריצה על התנועה והארעיות של היקום כולו.

קאלדר פנה לפיסול אבסטרקטי לאחר ביקורו בסטודיו של מונדריאן ב-1930. על-פי הביוגרפיות, במשך שבועיים לאחר הביקור הוא צייר אך ורק ציורי אבסטרקט. בסוף אותה תקופה החליט כי הוא מעדיף את הפיסול על פני הציור.

עבודותיו הראשונות של האמן היו קטנות ממדים. בהמשך יצר תפאורות לרקדנית מרתה גרהם, ובהדרגה, החל משנות החמישים, גדלו יצירותיו לממדים מונומנטליים. אז עבר לגור בצרפת, וייצר בסדנה שלו דגמים שנבנו לפסלי ענק תחת פיקוחו.

דוגמאות בולטות הן: '125' לנמל התעופה קנדי, 'הספיראלה' לבניין אונסק"ו בפריז ו'האדם' לתערוכת 'אקספו' במונטריאול בשנת 1967. פסלו של קאלדר 'פרופלור מכופף', או בשמו הרשמי 'WTC Stabile' הוצב בכניסה למגדלי התאומים בשנת 1971 ונהרס באסון התאומים.

פרה אדומה ומשעשעת

ב-1976 הגיע הפַּסל לירושלים לראשונה, כדי ליצור את פסל 'הפרה', המשלב 'מובייל' עם 'סטביל'. בבואו תכנן את הפסל – פרה אדומה בעלת ראש צהוב – במיוחד לחזית בניין המתנ"ס בתלפיות מזרח. הפסל מוצב במקום עד היום ומשעשע את ילדי השכונה, מוסיף עליזות וקלילות לחזית המרכז הקהילתי.

בניין המתנ"ס עצמו הינו פסל ארכיטקטוני-סביבתי מיוחד בצורתו: הוא מכוסה אריחים לבנים ונראה כמבצר ללא חלונות, בעוד הפרה היא כתם-צבע מנוגד אך גם משלים.

בהגיעו לירושלים בשנות השבעים הוא מסייר בה ובוחר באתר המשקיף על השפלה להציב בו פסל אדום ומופשט, שלו קרא 'מחווה להרי ירושלים'. בכך חובר הפסל לשפע היצירות בסגנון המופשט שנודעו בשנות השבעים בירושלים. את הקמתן קידם טדי קולק, ברצונו להוסיף ליופייה של העיר.

העובדה שאוכלוסיית ירושלים כוללת גם תושבים המתנגדים לפסלים פיגורטיביים עודדה מגמה של פיסול גיאומטרי מופשט, ששלט בכיפה בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים.

כמעט כל עיר גדולה בעולם מתהדרת באחד מפסליו העצומים של קאלדר, חלקם מלאי הומור. בשנות השישים והשבעים הציב עשרות פסלי חוצות גדולים בכל קצוות תבל. 'סטבילים' כדוגמת 'המחווה להרי ירושלים' הציב הפסל גם בשיקגו, בפריז, בניו יורק, בלונדון, במלבורן ועוד.

בעוד ברחבי העולם הסטביל מנוגד לבנייה הרבועה המסורתית, כאן הוא מותאם למתאר הגבעות הנשקפות מבעד לקשתות העצומות. הרי ירושלים הנראים בנקודת התצפית המרהיבה הם הסיבה לכך שהאמן בחר באתר זה להצבת פסלו. זכתה ירושלים שהפסל האחרון שיצר קאלדר הוקם בה, ומאפשר התבוננות בעדו לשמים הכחולים ולמתאר ההרים הסובבים את העיר.

קאלדר נפטר בניו יורק שנתיים לפני הצבת הפסל באתר, אולם ההלך העוצר מדרכו ועובר האורח הנוסע במכונית, הקולטים את הפסל בזווית עינם,  ממשיכים לתהות על הפשר, גם בהתרחקם מהמקום.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באייר תשע"ב, 18.5.2012

פורסמה ב-18 במאי 2012, ב-גיליון בחוקותי תשע"ב - 771 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: