להרבות טהרה / יעל לוין

בציבור הדתי-לאומי ישנם זוגות שאינם מקפידים על טהרת המשפחה. פתיחת הלימוד במסכת נידה היא הזדמנות לעורר מודעות לעניין

ביום רביעי הקרוב עומד העולם היהודי לציין את פתיחת לימוד הדף היומי של מסכת נידה בתלמוד הבבלי, היא המסכת האחרונה במחזור הלימוד השנים-עשר. התחלת לימוד מסכת זו אמורה להיות מלווה בעניין ציבורי רחב, ויש לציין בְּקוֹרַת רוח כי נתרבה מספרן של הנשים הלומדות. אולם לצד רוב השמחה הכרוכה בכך, מן הראוי והנכון להעלות נקודה שאינה כה מרנינה והמצריכה הידרשות. לצערנו, המציאות כיום היא שהלכות טהרת המשפחה אינן נשמרות בקרב כלל הזוגות הנשואים בציבור הדתי-לאומי, ויש שיעור כלשהו של נשים המשתייכות למחנה זה שאינן טובלות לטהרתן. כלפי חוץ זוגות אלו נראים נורמטיביים, ובכללם נשים הבאות לבית הכנסת בכיסוי ראש. אך על טהרת המשפחה הם אינם מקפידים. לתופעה זו נחשפתי לאורך כמה שנים, והמידע הידוע לי נוגע לערים שונות בארץ ובחו"ל.

תופעה זו מצערת מאין כמוה וחיוני לתת עליה את הדעת. פתיחת הלימוד במסכת נידה היא שעת כושר ראויה לכך. מצד אחד איש אינו רוצה להיות מתריע בשער כישעיה שאמר "וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יֹשֵׁב", אך מצד שני קיים אלמנט של קטרוג בשעה שבאים ללמוד את מסכת נידה בלי שותפות בפעילות להשרשת שמירת טהרת המשפחה בפועל. הלוא כבר נמנו וגמרו שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ומשום כך לימוד תיאורטי של המסכת בהעדר מאמץ מעשי מקביל בכוחו לעמוד לרועץ.

עולה השאלה כיצד לא הצלחנו להנחיל את קיומה בפועל של טהרת המשפחה בקרב מכלול הזוגות הנשואים בציבור הדתי-לאומי, וכיצד הוציא החינוך הדתי משורותיו בנות ובנים שאינם שומרים טהרה. היאך לא עלה בידינו ליצור תדמית חיובית יותר של המצווה, ולמצער כיצד אפילו לא חינכנו לקיימה מתוך יראת חטא?

רענון החינוך

דעת לנבון נקל כי חלק מהזוגות הנשואים שאינם שומרים טהרת המשפחה עושים כן מטעמי נוחות, והם בגדר מומרים לתיאבון. יש מבין הזוגות שאין להם מסורת אבות ואמהות מבית הוריהם ולימוד הנושא והחשיפה אליו במוסדות החינוך הדתיים לא מצאו מסילות ללבותיהם, ואולי הם אינם מודעים לגמרי למהות חומרת האיסורים. גם החוויה בעת הרישום לנישואין ברבנות לא מותירה תמיד רושם חיובי.

דרושה אפוא חשיבה מחודשת בנושא החינוך לטהרת המשפחה, לגבי זוגות העומדים להינשא ולא פחות מכך לגבי זוגות נשואים שאינם שומרים טהרת המשפחה. נחוץ לפתח בלא שיהוי תוכניות הסברה חינוכיות בשפת שיח חדשה. תוכניות אלו צריכות לשקף את מצוות הטבילה באור חיובי ולא שלילי ומצמצם, ולהדגיש את הפוטנציאל הטמון בה כתורם לשלום בית ולשמירה על רעננות חיי הנישואים. צריך להקצות למטרה זו משאבים, ולהקים ועדת היגוי שתורכב ממיטב הרבנים והמחנכים בציבור הדתי. אין להכחיש שנעשים ניסיונות מסוימים, ובכלל זה אפשר להזכיר את ספרן של נעמי וולפסון וצופיה שקורי, "מרחק, נגיעה" שהתפרסם לאחרונה, אולם עדיין נראה בבירור שדרוש מערך חשיבה כולל ומחודש.

אל לנו להתייאש מהסיכוי לעניין זוגות נשואים – אִם שנים מועטות אִם שנים רבות יותר – להתחיל לשמור על ההלכות הללו, ולא אפסה התקווה כי לאחר הסברה נאותה יכירו בסגולות הכרוכות בהן. כמדומה שגם התפרקות החברה הכללית מערכי מוסר בתחום האישי, והמתירנות האורבת לנו מכל עֵבֶר, צופנות בחובן את האפשרות להציג את הנושא בצורה יעילה יותר. ההכרה ששמירת ההלכות הללו בכוחה להיטיב עם הזוגיות ולהחזיר למקומו הנכון את כבוד האישה יכולה להתקבל בהבנה יתרה.

יש לנקוט פעולות חינוכיות יזומות, ובין היתר להציע הדרכה פרטנית לזוגות נשואים שתכשיר אותם לקיים את טהרת המשפחה באופן מעשי. חשוב גם לבחון מחדש את הוראת הלכות אישות במוסדות החינוך הדתיים. בהקשר זה חיוני לציין כי בכל שכבה של צעירים בגילאי תיכון יש שנכשלים באיסורים בעניין זה. לכן נראה כי במיוחד בעידן הנוכחי, חובה לחשוף את הנושא של טהרת המשפחה ושאר ענייני בינו לבינה על פי מקורות ההלכה בגיל צעיר יותר מהנהוג עתה.

טרנד חילוני

הידיעה שהציבור הדתי-לאומי טרם גילה את היתרונות הכרוכים בטהרת המשפחה צורמת ביותר לאור העובדה שבשנים האחרונות ניכר עניין מיוחד בטבילה מצד כאלו שאינם מזוהים עם החברה הדתית. בשנים האחרונות הפכה הטבילה במקווה לטרנד ישראלי בקרב חילוניות וכן בקרב נשים מהתנועות הקונסרבטיבית והרפורמית, כאשר בחלקו נובע טרנד זה ממניעים פמיניסטיים.

נסבר את האוזן בדוגמאות בודדות מתוך המכלול הקיים. בעיתון הנשים "את" מחודש דצמבר 2009 התפרסם מאמרה של רויטל פדרבוש, "טבילה אש", על נשים חילוניות שטובלות, ובמגזין "הורים וילדים" מינואר 2012 נדפס מאמרה של שלומית גרסטנפלד רוזנבלום, "שלא נידה מטומאה", אף הוא בעניין זה. יצוין עוד כי ענבל סיקורל ערכה בשנות התשעים של המאה העשרים מחקר בקרב נשים מבאר שבע שהיו טובלות כדי להיטהר מנידתן. אחדות מהן שמרו מצוות מרכזיות כגון שבת, ואילו אחרות לא שמרו שבת, אם כי קרוב לשער שחלק מהנשים הללו שמרו נידה מתוך מסורת אמהות.

העובדה שנשים וזוגות לא מעטים בציבור החילוני הגיעו מצד עצמם להכרה בדבר חשיבות הטבילה, ביכולתה לאשש את הטיעון שהעלינו ולפיו ההידרדרות המוסרית בחברה הכללית פועלת לטובת האפשרות של הצגה יעילה של טהרת המשפחה בקרב זוגות מהציבור הדתי-לאומי. אירוני הדבר שקיימת בזמננו התעניינות לא מבוטלת בטבילה אצל הציבור החילוני, בשעה שקיים עדיין שיעור כלשהו מקרב הציבור הדתי שאינו מקיים הלכות נידה. אם כן, ההכרה בחשיבותה של שמירת נידה באה בזמננו מכיוונים לא צפויים, ואפשר לקרוא על ענייננו הנדון, בצער ובדמע, את הכתוב: "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה".

יצוין כי ממחקרה של סיקורל עולה שהנשים שראיינה ייחסו לטבילתן שורה של תּוֹעָלוֹת ויתרונות אישיים, כולל כאלה שאינם מעוגנים במקורות ההלכתיים. מכאן שקיים לעתים פער בין הטעמים המצויים בספרות ההלכה ובין הטעמים שמקיימי המצוות עצמם מייחסים להן בפרקטיקה המעשית. נקודה זו היא בעלת משמעות משום שיש מקום לבחון את האלמנטים והטיעונים המושכים את הציבור החילוני לשמור על הלכות נידה, ולמנף היבטים חיוביים אלה לטובת שורותינו ולשלבם בתוכני ההסברה המוצעים.

כאן המקום להזכיר שהנושא הַמַּנְחֶה השנה בהדלקת המשואות ביום העצמאות היה בתכנונו הראשון, קודם האסון הנורא בהר הרצל, "מים – מקור חיים". שמות המדליקים פורסמו עוד לפני חג הפסח, אולם לא נמנה עמם אף נציג של מקור המים החיים של המקווה. יש לדידי טעם לפגם בכך שלא נבחר אף נציג המייצג את נושא הטבילה, וההיעדרות הזו בלטה והייתה אמורה לצרום ולכאוב לכל אדם דתי.

*

מכוח הערבות ההדדית החלה על כולנו כאחד, חובה עלינו לפעול כדי שלא תימצא אישה דתית-לאומית בכל גבולות המדינה, ובכל מקום שהוא, שלא תשמור הלכות טהרה, ושלא יימצא זוג שלא יכיר את המאור שבהן. משימה זו צריכה להיות ראשונה בסדרי העדיפויות שלנו.

כל זוג שנצליח להביאו לשמירת טהרת המשפחה, אנו מצילים אותו מאיסורים חמורים עד למאוד, ובכך מקנים לו חיים, פשוטו כמשמעו. הושטת יד למי שטרם מכירים מצד עצמם את סגולותיהן של ההלכות הללו היא אתגר השעה הניצב עתה לפתחנו. גדול לימודה של מסכת נידה, אולם גדולים הימנו הפצת קיומה המעשי וחיזוק מעמדה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באייר תשע"ב, 18.5.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 במאי 2012, ב-גיליון בחוקותי תשע"ב - 771 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: