דג מלוח, וודקה ובית כנסת / ראובן שבת

סיפוריו הקצרים של הרלינג מתארים את החיים בשולי תל אביב הנהנתנית. בשכונה הבדיונית שיצר מסתובבים באווירה קסומה מתקני-עולם, רב חסידי ללא חצר ובודדים מחפשי- אהבה

סליחה איך מגיעים מכאן

אברי הרלינג

כרמל, 2011, 226 עמ'

לפני כמה שנים החלו להופיע במוסף הספרותי של עיתון "הארץ" קטעי פרוזה קצרים, שתיארו בלשון חסכונית, בתיאור עלילתי שהיה שילוב מיוחד של נטורליזם וסוריאליזם, פיסות חיים שוליים לכאורה המתרחשים כל כולם ברחובות ובבתים של שכונותיה הדרומיות של תל-אביב, שפירא ופלורנטין.

הקטעים הללו זכו לשם התואר סיפורונים, ומחברם אברי הרלינג נחשף בתור טבח של אחד מבתי הקפה של תל-אביב, שהוציא כבר לפני עשר שנים ספר הרפתקאות ובישול לילדים בשם "ארוחה מנצחת". ספרו החדש של הרלינג "סליחה איך מגיעים מכאן" מאגד את מרבית הסיפורונים.

זירת ההתרחשות של מרביתם, שכולם, להוציא הסיפור האחרון, הם נטולי שם, היא בבניינים דהויי-מראה, אפורים, שבהם חיים אנשים קשי יום: זוגות צעירים שעניינם קיום ותו לא, המנסים לשרוד במעט שיש בידם את קשיי הקיום בעיר הקשה, היקרה והמנוכרת; ניצולי שואה בודדים; רווק בודד, זקן, חסר שם, המחזיק בדי עמל איזו חנות סדקית קטנה ומת במין פתאומיות אלמונית ועצובה; גברים גרושים ונשים גרושות, המנסים למצוא איזו משמעות לקיום תפל, סתמי, מאיים וריקני בתוך האפרוריות הגדולה שסביבם; מתקני עולם אפופי אמונה דתית, השואפת לגאולת אמת בתוך עולם קשה ומחוספס; פועלים זרים ובני משפחותיהם החיים בפחד תמידי מפני בוא המשטרה.

הדמויות הללו כמו מבטאות איזו  התרסה קשה א-פוליטית כנגד אותה תל-אביב, נהנתנית, בזבזנית, גרגרנית, הנמצאת קילומטרים ספורים צפונה משם. על מסעדותיה היקרות, בתי תאטרותיה, אירועיה הנוצצים ופניה הדו-פרצופיות תדיר.

 אך למרות אווירה קשה זו, הרלינג מצליח לבנות את הסיפורים הקצרצרים שלו כמין מעשה תשבץ יפה, כאשר הוא עושה כן מבחינה תיאורית במשפטים כתובים היטב השזורים בפשטות ומורכבות כאחת.

ברוב הסיפורונים הסופר לובש לעצמו חזות שונה, פעם בדויה ופעם מציאותית. הוא משמש מספר וגיבור בעת ובעונה אחת. הוא מסתובב בערבים ברחובות הקטנים ההם של דרום תל-אביב. מדי פעם הוא פוגש דמויות הזויות, כאלה החיות בשולי החברה, ומנסות להיחלץ ללא הרבה הצלחה מדומן חייהן בעזרת חלומותיהן שבהקיץ.

העירוב הקסום למדיי של נטורליזם וסוריאליזם מתבטא באווירה של העלילות המתרחשות בתוך המיקום הפיזי הזה. לעתים דומה כי שכונת פלורנטין לובשת לפתע צורה של עיירה יהודית מסוף המאה ה-19, אך במראה מודרני יותר. מלאך לבן משוטט ליד מרפסתו של הסופר, משמש לו כעין בבואה רוחנית, מזככת, לכל מה שמתרחש אך למטה משם.

מתקן עולם חולמני מנסה להקים שילוב שכונתי של בית כנסת ומסעדה "פלורנטינית" (דג מלוח, וודקה וקריאה בספרי קודש) וכאשר מנסים להביא מניין למקום מוזר זה מובא למקום חמור סימפתי דובר עברית, "יהודי נאמן" בשם אבנר. בשכונה הבדיונית מסתובב גם רב חסידי, ללא חצר, אבל עם חוכמת חיים רבה הנקרא רבי מלובשיץ.

באוטובוסים הנוסעים למרכז תל-אביב מתרחש מדי יום מאבק על מקום פנוי, המתואר באופן מצחיק-מעציב. גרוש וגרושה נפגשים לארוחת ערב מפתה בביתו של הגרוש. אבל לפני רגע השיא של המפגש האינטימי העתידי ביניהם נכנס בנה הקטן של הגרושה לתמונה ומקלקל את הפנטסיה.

בפינות הרחוב נאבקים חתולים שונים על תכולתו של פח אשפה, והמספר עוקב אחר פח האשפה הזה במשך יממה שלמה.

הסיפור הטוב ביותר בקובץ הוא גם הארוך ביותר, שנקרא בשם "זאת הייתה הסעודה האחרונה של שרוליק". אם נרצה, פרפרזה מלאת הומור, אבל משמעותית, על הסעודה האחרונה של ישו.

אלא שכאן מתואר יהודי-ישראלי זקן, החי בצוותא עם בני גילו באיזו קומונה משונה, והם עורכים שם את סעודת ראש השנה. וסעודה זו גם היא כעין התרסה מעניינת מהצד הסיפורי שבה דווקא, המצליח גם לשחוט פרות קדושות וגם להוות פנינה ספרותית.

תבשילי סיפוריו של הטבח-הסופר הרלינג מעניינים וטובים בסגנונם, באיכותם ובחכמת החיים  המצויה בהם ומענגים את הקורא חובב הסיפור הקצר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באייר תשע"ב, 18.5.2012

פורסמה ב-18 במאי 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון בחוקותי תשע"ב - 771, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: