גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם / רפאל מלכא

אחד הדברים המתסכלים בחייו של מטייל הוא העובדה שאחר כל התכנונים וההכנות לקראת הטיול המשגע בשביל ישראל, יש בידיו של החזאי להרוס הכול בין רגע ובכמה מילים בלבד. בעוד אתה צונח מאוכזב לתוך הכורסה, ומהרהר בסבב הטלפונים שיהא עליך לערוך כדי להודיע על ביטול התוכניות, מלהג החזאי משהו על 'ירידה חדה בטמפרטורות וגשם שיתחיל בצפון ויתפשט בהדרגה למרכז'. גם דברי הניחומים של חברך החדור באמונה על כך שאין הדבר בידי החזאים, ושלא פעם טועים הם בתחזיותיהם, לא ממש משפרים את הרגשתך.

בפרשתנו כרוכה ירידת הגשמים בתנאי (ויקרא כו, ג-ד): 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ'. רש"י מפרש 'בעתם – בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בלילי שבתות'. לפי רש"י ירידת הגשמים בלילות שבת, כאשר בני האדם ספונים בבתיהם סביב שולחן השבת, הרי היא בעתה, קרי בזמן שלא תיגרם בו לאדם אי נוחות. תמוה בעיניי שכך מפרש רש"י, בעיקר משום שזו לא הפעם היחידה בתורה שבה מופיע התנאי הכורך את ירידת הגשמים בעתם בשמירת המצוות. הפעם הנוספת שבה מופיע תנאי זה היא דווקא המפורסמת יותר, ולו בשל כך שהיא כלולה בקריאת שמע (דברים יא, יג-יד): 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ'.

מפסוקים אלו ניתן ללמוד כי 'מטר ארצכם בעתו' הוא כאשר יֵרדו היורה והמלקוש בזמנם. באשר לשאלה 'מתי הוא זמנם?' מצאנו תשובה בדברי חז"ל (ספרי, עקב מב): 'יורה במרחשון ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר? תלמוד לומר 'בעתו', הווי אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן'. ירידתם של היורה והמלקוש בעתם חיונית לחקלאי ולאדם בכלל. היורה, כשמו כן הוא, מורה לאדם להתכונן לחורף (לטייח גג ביתו, לחרוש את השדות וכו') ואילו המלקוש הוא הסוגר את עונת הגשמים, ובפיו הבשורה שהגיעה עת הקציר. מלקוש שנתאחר וירד בסיוון סימן רע הוא, מפני שיש בכוחו לפגוע בחיטה שהבשילה, כמו גם לשבש את הקציר עצמו, כדברי חז"ל (תענית א', ז'): 'יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה'.

במקורות רבים בדברי חכמינו ניתן לעקוב אחר ההשפעה של תנאי האקלים הארץ ישראלי על ענפי החקלאות השונים, בעלי הצרכים המגוונים. כדי שיישמר האיזון הנדרש לכך שהארץ תיתן את יבולה, ולברכה, יש צורך בתפילה מתמדת, כזו החדורה בהכרה כי זה ה'עושה מלאכיו רוחות' שולט בכולן – בצפונית, המביאה את הגשם, ויפה לחיטה בשעה שהביאה שליש, אך רעה לזיתים בפריחתם; ובדרומית המביאה את החמסינים, העלולים לשדוף את החיטה, אך יפה לזיתים שהניצו (כך לפי חז"ל). עושה בורא עולם 'שלום במרומיו', ומביאן כל אחת במועדה, כך שייעשה שלום גם כאן עלינו, ועל כל ישראל, 'וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיו'.

בקיצור – מתכננים טיול? לא די להכין תיק טיולים, משקפת ומימייה, יש צורך גם בתפילה. ואם בכל זאת נאלצתם לבטל בשל גשמים, בררו שמא קבעתם דווקא לתאריך שנופל על אחד הימים הללו, הכלולים ב-'בעתם'.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באייר תשע"ב, 18.5.2012

פורסמה ב-18 במאי 2012, ב-גיליון בחוקותי תשע"ב - 771 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: