בדרך אל המונותיאיזם / אליהו גליל (גלולה)

עיון במשנת הרמב"ם חושף שתי תקופות בעידן המשיחי המגדירות שתי דרכי פעולה בחינוך לאמונה בא-ל אחד. הדם והדיו

התורה בפרשת בחוקותי מבטיחה שאף שמרובות הקללות פי כמה מן הברכות, סופן לפוג (ויקרא כו, מד-מה):

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם

לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם.

וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי ה'.

סופה של הגאולה לבוא. סופו של המשיח להוציא את ישראל מתחת עול שעבוד הגויים לחיי גאולה. אך לא רק ישראל יזכו באור הגאולה, כי אם גם כלל עממי תבל. נושא הבשורה, המלך המשיח, ייצור שינויים ערכיים בכלל האנושות: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).

השינוי המרכזי שעל המשיח לחולל הוא בתחום מערכת האמונות הדתיות; שאיפתה של היהדות היא שכל בני העולם הטועים אחר עבודת האלילים ושאר עבודות זרות יזנחו את מערכת אמונותיהם ויקבלו עליהם את האמונה בא-ל אחד, עד שיתקיימו דברי הנביא: "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב, יז). אין הכוונה שכל הגויים יתגיירו, כמובן, אלא שיקבלו עליהם ז' מצוות בני נח (ראו: הלכות מלכים ח, י; שם ט, ט). אלא שקבלה זו מותנית בקבלת האמונה המונותאיסטית ובאמונה שהיהדות היא דת האמת. כמובן שבמקביל לשינויים האמוניים שיחולל המשיח באומות העולם הוא יתקן גם את מערכת האמונות שלנו, בני עמו.

כיצד יגרום המשיח להתפשטות שינויים אלו? אף על פי שאין רגילים להסתכל כך על המשיח, הרי שכנראה יהיה זה באמצעות חינוך, שהרי חינוך הוא "תהליך שעניינו הכוונת בני אדם לקראת מטרות ויעדים, אף תוך כדי גרימת שינוי במתחנכים" (יהודה שביב, תורה ותעודה – חינוך והוראה בתלמוד, עמ' 15). את מלאכת החינוך ניתן לעשות בשתי דרכים: כפייה ושכנוע. "כפייה" משמעה אילוץ האדם לקבל עליו את האמונה כנגד רצונו והבנתו, בעוד משמעות ה"שכנוע" היא היפוך רצונו ודעתו של האדם עד כדי קבלה מרצון של האמונה, בדרך כלל מתוך הבנה מדוע ייטב לו להאמין. כיצד יפעל אפוא המשיח – בכפייה או בשכנוע? או בניסוח אחר, במה יגואלו ידיו של הגואל, בדם או בדיו? נבקש להלן לעיין בשאלה זו תוך התמקדות במשנת הרמב"ם.

הכחדת האלילות

טרם נענה על השאלה החינוכית ראוי שנעיין תחילה בשאלת תפקידו של המשיח לתפיסת הרמב"ם. מדבריו בהלכות מלכים (י, א) נראה שתפקידו המרכזי של המשיח הוא להביא לכך שכל בני העם היהודי יקיימו מחדש את מצוות התורה: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה". במילים אחרות, בימות המשיח תגיח ותעלה אטלנטיס היהודית האוטופית ממצולות ים, ישוב העם לארצו, יקים מחדש את מוסדותיו השלטוניים והמשפטיים ויקיים את חוקי התורה במלואם.

אך זו רק מטרה אחת מתוך סל המטרות של המשיח. בעקבות דברי הנביאים, כותב הרמב"ם שהמשיח ישאף לפעול גם מעבר למעגל הפנימי-יהודי: "וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום" (שם, ד). אמנם לפי ניסוחו של הרמב"ם משמע שהמשיח לא יפעל באופן חינוכי ישיר על  הגויים – שהרי מתוארת כאן רק התוצאה העקיפה של עלייתו המטאורית למלוכה – אך נראה שכך הוא רק מפני שמשיחי השקר הנוצרי והמוסלמי כבר הכינו את הקרקע לזרעי האמונה (כדבריו שם, סוף הלכה ד) ועל כן די בהתגלות המשיח כדי להביא להתעוררות הרוחנית של העמים השונים.

תפקידו של המשיח הוא להשיב את לב העמים לאב שבשמים ומשום כך הוא עתיד להחזיר את שמירת כלל המצוות התורה במלואן. האם ניתן לעשות רדוקציה של כלל מצוות התורה לכדי עניין מרכזי אחד? האם ניתן "להעמידן על אחת"? הרמב"ם מצא שניתן לעשות זאת. ב"מורה הנבוכים"  (מהדורת שוורץ, ח"ג, פכ"ט) כתב הרמב"ם: "יודע אתה מלשון התורה שהכוונה הראשונה של התורה כולה [היא] להסיר עבודה זרה, למחות את עקבותיה וכל הקשור בה, לרבות זכרה, וכל המביא למשהו ממעשׂיה…" (וראו גם הלכות יסודי התורה א, ד). מרכזיותו של איסור עבודה זרה באה לידי ביטוי גם במספר הגדול של המצוות המוקדשות למלחמה באיסור זה. את חלק "לא תעשה" של "ספר המצוות" פתח הרמב"ם ברשימה רציפה של למעלה מחמישים מצוות המכוונות כולן כנגד האלילות והעבודה הזרה (מצוות א עד נב).

מאחר שכך, ברור שמטרתו הראשונית והמרכזית של המשיח היא המלחמה בעבודה הזרה ובאלילות עד להכחדתן המוחלטת מעל פני האדמה. ואכן, כאשר הרמב"ם מאיר את הצד הטוב שבמשיחי השקר – ומתוך כך מוארת בעקיפין גם דמותו של משיח האמת העתיד לבוא – הוא מדגיש כי "כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" (הלכות מלכים י, ד). דהיינו: משיחי השקר הכינו את לבבות עמי העולם לקבלת המסר המונותיאיסטי, ומכך נשמע שהתוצאה המרכזית המצופה מהמשיח היא הכחדת ספיחי האמונות הפוליתיאיסטיות וכינונה של חברה אוניברסלית המאמינה כאחד בא-ל אחד.

בין אברהם למשה

כדי להבין טוב יותר את מלחמתו של המשיח באלילות, ראוי לבאר את מקור הופעתה. ובכן, בתחילת הלכות עבודה זרה מציע הרמב"ם סקירה היסטוריוגרפית של מקורה של עבודת האלילים. עבודת האלילים, קובע הרמב"ם, בטעות יסודה, בשגיאה פטאלית של האנושות; בני האדם, תחילה מתוך שגגה ואחר מתוך זדון, החליפו את מושא העבודה הרוחנית: במקום לעבוד את הא-ל, הם עבדו את משרתיו. טעות זו הלכה והשתרשה, הלכה והעמיקה, עד שלבסוף "נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו" (שם, ב). האנושות הייתה עלולה להמשיך ולהתדרדר, ירידה אחר ירידה, עד לשאול תחתית, אך בחסד ה' עלינו היה מעצור לנפילה: "ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו. כיוון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו… עד שהשיג דרך האמת… וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו" (שם, ב-ג; וראה גם: מו"נ ח"ג, תחילת פכ"ט). מרגע זה ואילך החלה השיבה האיטית לאמונה באל אחד.

ההיסטוריה, לפי הרמב"ם, מתווה קשת פרבולית הפוכה במסגרת ה"רצוא ושוב" מן הא-ל ואליו; הזרוע היורדת, הרצה הרחק מן הא-ל, היא האלילות, והזרוע השבה ועולה – היהדות. ייעודו של המשיח הוא אפוא סיום התווית הקשת שבה החל אברהם אבינו. אברהם הצליח לגאול את עצמו ואת זרעו אחריו (ראו: הלכות עבודה זרה א, סוף הלכה ג), ותפקידו של המשיח הוא להיות המכה בפטיש: זה אשר מסיים את תהליך הגאולה של שאר עמי העולם. אמנם, כפי שנראה עתה, בנקודה זו בדיוק מתגלע הבדל מעניין בין שיטות הפעולה החינוכיות של אברהם לבין שיטתו של המשיח.

כשהרמב"ם מתאר את האופן שבו פעל אברהם אבינו לשכנע את הטועים לחזור לאמונה בא-ל אחד, הוא קובע בבהירות רבה שאברהם נקט את דרך השכנוע: "כבר ביארנו בחיבורנו הגדול משנה תורה שאברהם אבינו החל סותר את הדעות האלה [של עבודה זרה] בטענות ובקריאה רפה, על-ידי ריצוי האנשים ומשיכתם לציות באמצעות מעשׂי חסד כלפיהם" (מו"נ ח"ג, פכ"ט; ראו גם: הלכות עבודה זרה א, סוף הלכה ג). לעומת זאת, ביחס למשה קובע הרמב"ם: "כאשר ניתנה נבואה לאדון הנביאים הוא השלים את המטרה וציווה להרוג את הללו, למחות את עקבותיהם ולעקור אותם מן השורש…" (מו"נ שם).

הנה כי כן, משה נקט אסטרטגיה שונה מזו של אברהם. גדול הנביאים נצטווה ללכת בדרך של כפייה, כוחניות ומלחמה אלימה כנגד העבודה הזרה, ובכלל זה פגיעה פיזית באלילים ובמאמיניהם, ואילו אברהם נקט דרך של שכנוע מתוך דיבור.

בהתאם לכך, מופיעה אצל הרמב"ם דמות מורכבת של המשיח הכוללת תקופה של כפייה ותקופה של שכנוע. התקופה הראשונה של ימות מלכותו של המשיח מתאפיינת בכוחניות ובכפייה כלפי בני עמו, כשביחס לגויים קיים יחס אדיש. לאחריה תבוא תקופה שבה תיעלם המלחמה מהשיח העולמי ותופיע דרך השכנוע לכל העולם. כך, לדוגמה, מתאר הרמב"ם את דרכי השפעתו של המשיח על העולם: "אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל. ויהיה אותו המלך גדול מאוד ובית מלכותו בציון יגדל שמו וזכרו יהיה מלוא הגויים, יותר מן המלך שלמה. וישלימו איתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות – לצדקו הגדול ולנפלאות שיהיו על ידו" (הקדמה לפרק חלק, עמ' קכט-קל).

במקום אחר כותב הרמב"ם באופן מפורש כי המשיח יבטל את השימוש בכוחניות ובמלחמה רק בשלב מתקדם יותר של תהליך הגאולה: "ואולם הסתלק המלחמות והחרב ממזרח הארץ ועד מערבה – לא יהיה זה בתחילת היגלותו, אבל אחר מלחמת גוג ומגוג" (אגרות הרמב"ם א, עמ' קעד-קפג). כלומר, התקופה הראשונה תלוּוה במלחמה ובמאבקי כוחות שהם, כך נראה, תוצאה של חינוך בדרך הכפייה.

תהליך הפוך

נראה שגישה זו המרחיקה את ביטול המלחמות לעתיד הרחוק הולמת את שיטתו של הרמב"ם שלפיה ההבדל היחיד בין ימינו לימים שלאחר ביאת המשיח הוא הבדל פוליטי-שלטוני: "ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וזהו לשון חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד…" (הקדמה לפרק חלק, עמ' קל). משום כך, הוא קובע, בימות המשיח לא יהיה כל שינוי ניסי בסדרי בראשית (אגרות הרמב"ם א, עמ' שס; הקדמה לפרק חלק, שם; וכדעת שמואל בברכות לד ע"ב ובעוד מקומות). גם המוות לא ייבטל מן העולם, כך שגם המשיח ימות (אגרות הרמב"ם א, עמ' שנט; הקדמה לפרק חלק, עמ' קלא. אמנם, החיים בימות המשיח יהיו ארוכים מהרגיל. אגרות הרמב"ם א, עמ' שנד).

במסגרת התקופה השנייה, תקופת השכנוע מאהבה, גם קיום המצוות יהיה מרצון ולא מאונס וכפייה: "אבל התאוו הנביאים והחסידים ימות המשיח ורבתה תשוקתם אליהם, למה שיהיה בו מקיבוץ הצדיקים… ועשיית כל מצוות תורת משה רבנו ע"ה מאין התרשלות ועצלה ולא אונס, כמו שנאמר: 'ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם'; 'נתתי את תורתי בקרבם'; 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'…" (הקדמה לפרק חלק, עמ' קלא-קלב).

נראה שיש כאן העתקה מהופכת של התהליך שהחל בפועלו של אברהם ונמשך במשה ודוד. בראשונה, כפי שראינו, פעל אברהם לשכנע את הטועים בדרכי אהבה וחיבה ורק לאחר מכן נוסדה דרך הכפייה והמלחמה העיקשת בימי משה ודוד. המשיח, לעומת זאת, יפעל בסדר הפוך: תחילה ינקוט את דרך הכפייה והמלחמה ורק לאחר מכן את דרך השכנוע, ושוב, כפי שאמרנו, הכפייה תופנה כלפי בני עמנו בלבד, ואילו הגויים ישובו אל האמונה בא-ל האחד רק מתוך גדולתו ונפלאותיו של המשיח, לאחר החריש העמוק והכואב של חרבות משיחי השקר.

הרב אליהו גליל הוא ראש כולל "תורה מציון" ורב בקהילת "יבנה", מונטווידאו, אורוגוואי

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באייר תשע"ב, 18.5.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 במאי 2012, ב-גיליון בחוקותי תשע"ב - 771 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. שמשון צבי לוינגר

    בס"ד כ"ז אלול ע"ב

    לר' אליהו – שלום רב,

    א. לדבריך לא ילחם מלך המשיח נגד הגויים, ברם הרמב"ם אומר: 'אם יעמוד מלך מבית דוד… וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בודאי' (הל' מלכים יא,ד). משמע שיהיו מלחמות עם הגויים, אך אלה יהיו רק עם הגויים שמסביב שיאיימו על עם ישראל, אך לא ילחם עם הגויים הרחוקים – ואלה יקבלו את מלכותו ברצון.

    ב. נראה שגם אנשי כנסת הגדולה ביטאו בתפילתם את השאיפה שכל באי העולם יקבלו עול מלכות שמים ברצון וכך בתפילת 'רבונו של עולם לא על צדקותינו…' (ק"ש דקרבנות) מבקשים:יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא אלקים לבדך לכל ממלכות הארץ'. וכן בברכת 'מודים': 'וכל החיים יודוך סלה'. וכשיטתם שאריכות אפיו של הקב"ה היא היא גבורתו (יומא סט,ב).

    ג. אף רבי נחמן מברסלב לא מזכיר את מלחמת גוג ומגוג בחזון הגאולה הסודי שלו. תלמידיו פירשו שמלחמת גוג ומגוג לא תהיה מלחמה פיזית, אלא מלחמה רוחנית בכפירה. ראה צ' מרק, מגילת סתרים – חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, רמת גן תשס"ו עמ' 139-142. המשיח, לדעת רבי נחמן יהיה דומה לשלמה המלך שכבש את העולם בחכמתו. שם, עמ' 151-155.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • על גאולת העולם בדרכי שלום, כותב הראי"ה קוק, דוקא במאמר 'המלחמה' שב'אורות' (פרק ד):

      לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ה' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח.

      רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים. וכל מסבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ה' בעולם, וחטא העגל יימחה לגמרי. וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונעם ה' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי.

    • התיקון על ידי בירור הדיעות וזיקוקן

      'מתפקידה של מלכות ישראל העתידית, בהופעתה במלוא שלימותה ופארה, יהיה אף לברר ולטהר את החיים העולמיים, הן המעשיים החברתיים, והן התרבותיים. "אמונתה" – של כנסת ישראל – "היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'…" (אורות עמ' קלח). "תורת ישראל עומדת להופיע אור גדול מתוכה על כל השטף של רוחות האמונה השונות אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה האלקית" (אורות, עמ' קנא).

      כותב הרב (שמונה קבצים, ב,קעז): "משיח יפרש תורת משה, בזה שיתגלה החזון בעולם איך יונקים כל העמים והמפלגות האנושיות את לשד חייהן הרוחניים מהמקור היסודי ה האחד" – מקור ישראל, מקור התורה ודבר ה'… חכמתו של מלך המשיח כל כך עמוקה וכוללת תהיה, עדשבכוחו יהיה לפרש את התורה לכל עם ועם לפי שינויי תכונותיו. את כל המושגים האמוניים שנשתרשו בעמים בצורה חלקית ומסולפת – הוא יטהר ויברר ויתאים את דבר ה' לכל האופיים השונים והתכונות הלאומיות…'

      (לאמונת עתנו, ו, עמ' רלט-רמ)

      'מובן מאליו שלא כל אחד צריך לעסוק במלאכת בירור האמונות והדיעות, שהיא מלאכה רצינית וקשה מאד המצריכה הכשרה רבה וכשרונות מתאימים. יכול וחייב כל אחד לעסוק בתורה, לעיין בספרי מוסר והדרכה וללכת בתמימות בדרך ה' בדקדוק התורה והמצוות. אבל יש יחידים מצויינים, שכל התורה כולה בפיהם ובלבבם, והם ברי-הכי לעסוק במלאכה קשה זו של בירור דרכה ורעיונה של תורה לעומת עולמות החול, תרבויותיו ומדעיו. עליהם מוטלת החובה והאחריות לעסוק בדברים אלו. זה תפקידם וזו שליחותם. מוכרחים הם להיכנס לבוץ הדיעות והרעיונות המשפיעים בעולם; להבין את אותן המחשבות, לנתחן ולבררן, ולהעמיד את אמונת התורה על יתרונה העליון, ובזה יהיו ממקדשי שמים שברכתם לדור ולדורות…'

      (שם, עמ' רלח)

      • פיסקה 1, שורה 2:
        … והן הרוחניים התרבותיים, …

        פיסקה 2, שורה 2:
        … מהמקור היסודי האחד".- מקור ישראל, …

        שם, שורה 3:
        … עד שבכוחו יהיה לפרש…

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: