מגע הריבון מגבוה / רבקה שאול בן צבי

רחל גרוס פרסמה בסך הכול שני ספרי שירה, אולם אלה מלאים מבע ועשירים בהבטה אינטואיטיבית במציאות ובהפיכתה על פיה. נר זיכרון למשוררת בנפשה, שעל ערש דווי שלחה שירים ממכשירה הסלולרי

ייחודם של מרבית שירי רחל גרוס (1937-2012) הוא באופן ההתבוננות המפתיע והבלתי צפוי: בתופעות טבע, בפסוקים, בהיגדים שונים, שמהם מפיקה המשוררת תובנות והגיגים. המושג 'ליקוי', למשל, המופיע בשירה 'קישורים', הופך לנקודת מוצא לדיון בליקויי אנוש ובליקויי חמה ולבנה. במהלך השיר נוצרת אנלוגיה בין החיסרון האנושי לבין ההבטה בליקוי חמה באמצעות זכוכית מפויחת, מנהג שהוכרז כמסוכן לבריאות העיניים. "למען השם רק לא שחור" היא מסיימת בבעתה בסוף הדיון השירי.

אותה יכולת להביט בתופעות במבט מקורי ורענן היא המייחדת את שירתה, שכוחה אינו בחדשנות פואטית או בלשון פיגורטיבית משכרת, אלא בהבטה אינטואיטיבית שיש בה חידוש, רעננות והפיכה של המציאות על פיה.

רחל חוותה בילדותה את אימי הכיבוש הנאצי בדנמרק, וניצלה יחד עם הקהילה היהודית שהוברחה לשוודיה. היא עלתה ארצה כנערה, התנסתה בחקלאות ובחיי קיבוץ, הקימה משפחה ועבדה כפקידה בבנק בראשון לציון. צורך בשינוי וצמא לידע הובילו אותה ללימודי אנגלית וחינוך באוניברסיטת בר אילן, ולאחר מכן להוראת אנגלית בחטיבת ביניים.

חוויה רוחנית מיוחדת שעברה עוררה בה השראה לכתיבת שירים. באמצע חייה החלה לכתוב שירה, ועד יום מותה הוסיפה, משגרת את שיריה במכשיר הסלולרי ממיטת חוליה בהוספיס שבבית החולים 'הדסה' בהר הצופים.

נוסף לכתיבה, אחזה בתחומי הבעה נוספים: היא שרה במקהלה, הציגה תערוכת צילומים ועיצבה חפצי אמנות. בהיותה מורה לאנגלית כוננה שיטה להוראת אנגלית לילדים בעלי לקויות למידה. היא הייתה אישה רבת דמיון והשראה, אסתטית בכל הווייתה ובלתי בורגנית בעליל.

עיון כרונולוגי בשיריה משקף את החפיפה שבין דרכה האישית והאמנותית.

טיפת מטר בכף ידה

"ניסיון להבין" (1991) הוא שמו של ספר השירה הראשון שפרסמה. הספר מתאפיין במודרניזם מתון, ובולטים בו ארבעה מסלולים: הכיוון האמנותי הארספואטי מתבטא בשירים על ציירים ותמונות, וביניהם בולט השיר 'מוזיאון' העוסק בחידת היצירה דרך תמונתו של ואן גוך 'ליל כוכבים' Starry night)). הקשר בין סבל ליצירה והניגוד בין חוויה עילאית של הצופה לבין מהומת הברברים המבקרים במוזיאון מעוצב להפליא, גם בהשוואה לשירים מפורסמים כגון 'ספר שיריי' לרחל בלובשטיין, העוסקים בַּשילוש יוצר, יצירה ונמען.

תגובות לאירועים גלובליים יוצרות קבוצה נפרדת של שירים. שיריה התגובתיים נעים בין אמפתיה לאירוניה, וממחישים את הפער שבין האסון לקליטתו באמצעי התקשורת, פער שנידון בקרב הוגי העולם המודרני, ואת הנזק המוסרי שנגרם מהפיכת אירוע קשה לסיפור חדשותי.

בשיר על התפרצות וולקנית בקולומביה, המושווית בממדיה לחורבן פומפיי, צרכן התקשורת קולט את הדברים לתוך סדרי ביתו השאננים והארמז המקראי מגביר את אפקט הניכור:

ופנים מציצות מתוך הבוץ

אני בכורסה מביט בעיתון

מה נורא המקום הזה,

הר הקיא את תוכו

כתוב בעיתון             (עמ' 8).

כיוון אחר בשירתה הוא אישי-לירי. כיוון זה מצויר בתמונה אידילית של "דשא קטנטן… ברחוב ילדותי" (עמ' 3), בהתחקות אחר ילדותה של אם המשוררת דרך תמונה ישנה: "חיבקתי אמי – תינוקי/ לבל תנשור/ לעבר ילדותה" (עמ' 4), בחיזיון פואטי של מיתה אפופה בנופים אירופיים של ילדות: "ומחרוזות מחרוזות תותי פטל וענבר" (עמ' 14).

הכיוון הרביעי נרמז בשירים מעטים, ובא לידי ביטוי בשלבים הבאים של חייה ויצירתה:

 טיפת מטר בכף ידי

מגע הריבון מגבוה (עמ' 17).

בספר מופיעים גם תרגומים משירי שלושה משוררים דנים מודרניים. תרגומים אחרים שלה התפרסמו בכתבי עת, ורבים אחרים עדיין מחכים לגאולתם.

'דממת ים דקה' הוא ספרה השני (1996) וכותרתו, המרמזת ל"קול דממה דקה" של הנוכחות הא-לוהית בעולם, משקפת את המסע הרוחני שעברה המשוררת. 'התחזקות' אישית, העמקה אמונית וחתירה אל הנעלם הולידו שירים על אבות האומה, על אמונה וכפירה ועל הנשמה וקורותיה. צד ההגות הארספואטית הצטמצם, והזיקה למקורות הפכה דחוסה ומעובה.

זהו ספר עשיר מקודמו גם מבחינה מספרית וגם בהיקף הנושאים. גם כאן חוזרת התמה של "הניסיון להבין" ולפצח חידות מסוגים שונים; לעמוד על מהותם של מופעים שונים בתחום המוחשי או המילולי, ולראות את הצפון בתוכם או מעבר להם.

גרוס מאתרת תמיד איזו נקודה בלתי צפויה. הנה למשל שיר שהוקדמה לו מובאה מתהילים קט"ו: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". "ומה עם הים?", שואלת רחל גרוס, ויוצרת שיר שהוא מעין המשך לפסוק, בפרשנות אישית. בשיר אחר היא שואלת: "מה קורה בחוט הדק החוצה את רקמת הזמן / שעה שהחמץ מוצפן והמצות עדיין אחוזות" (עמ' 12).

בשיר הגותי על הזמן והנשמה היא מתפלספת: "אני מנסה להבין את מושג הזמן כרשת דייגים מושלכת והדקות הקצובות להימלט או להילכד הן הזמן לכל חי", ובהמשכו: "אולי ישנה מכמורת נוספת האוחזת נשמתי" (עמ' 12).

גם דמויות גיבורי התנ"ך מקבלות ממד פרשני מודרני. כך, למשל, מקשרת רחל בין טראומת העקֵדה לבין אהבתו של יצחק לעשו, בין סכין השחיטה של אברהם לכלי הצַיד של עשו, כאשר ריח הדם המשותף מחבר בין הדברים. היא משרטטת את דמותו של משה כאיש דעת המרבה מכאוב, האיש שדיבר כל כך הרבה לעם אך נשא בדממה את סבלו האישי נוכח ארץ ישראל הרחוקה, שאליה לא יגיע.

פה ושם ניצתים זיקי הומור: תיאור שובבני של מלחמת כוכבים אסטרולוגית בנפשה של המשוררת, המנסה ליצור הרמוניה בין כוחות האש לכוחות האדמה; קשת מתמודד מול הגדי והשור היציבים; ב'שירי ילדות' היא מתארת בבדיחות דעת את יציאת העובר והפיכתו לילד. בשיר אחר היא תוהה על הדמיון שבין האנטומיה האנושית לבין הבהמה.

'דממת ים דקה' על שפע נושאיו אינו ספר לירי מובהק, אלא אוסף עשיר של אינטואיציות ותובנות הלובשות מבע שירי. רחל גרוס אינה משוררת של התפרצויות רגשיות דמוניות, אלא של התבוננויות שקטות:

אולי טיפה להזיז

הפריים של התמונה

ופרטים

שקודם לא נגלו לעין

מתגלים וכבר משמעות התמונה

היא אחרת –  (עמ' 38).

על סף התהום

בשנים האחרונות כתבה רחל עשרות מדרשי שירים יפהפיים, גם הם בעלי אופי של התבוננויות רבות דמיון באישים ובמעשים. חלקם התפרסמו במוסף זה ואחרים ב'מעמקים' שבאתר המרשתת 'דעת'; ביניהם 'מחרוזת שירי תפילה' (תשרי תשס"ט) וחמישה מדרשירים על כיור הנחושת (אדר תש"ע).

פלונית שאני מכירה נהגה לפנות רחל גרוס ולבקש ממנה מדרשיר כאשר היה עליה לתת שיעור על פרשת השבוע, ולרחל גרוס היה תמיד מדרש מתאים. אלמונית לימדה את שיריה במגמת ספרות.

בחודשי ההמתנה בהוספיס נבע מעיין יצירתה ושיריה נעשו יותר ויותר ליריים ואף יותר דמוניים ומצמררים, משקפים את מצבה הקיומי על סף התהום, כאשר היא נאחזת בכל כוחותיה באהבת החיים ובאמונה בה'. כל שיריה הפכו שירי תפילה, והאחרון שבהם הגיע אליי דרך המכשיר הסלולרי יום לפני שנסעה לדרכה האחרונה. היה זה אקורד סיום לחייה של רחל, שבהם החיים והרוח התמזגו בכפיפה אחת, ללא קונפליקט.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט באייר תשע"ב, 11.5.2012

ראה גם: 'להוולד שוב ושוב' המאמר הקודם של רבקה שאול על רחל גרוס.

פורסמה ב-11 במאי 2012, ב-גיליון בהר תשע"ב - 770, שירים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: