שתי קדושות הן (לפרשת אמור) / איתמר אלדר

עיון באיסורים המוטלים על הכהנים מלמד על מקור קדושה שונה לכהנים ההדיוטות ולכהן הגדול. בין שליחי הציבור לנציג שמים


פרשת אמור נפתחת בציוויים המופנים לכהנים: הראשונים לכהנים ההדיוטות ואלה שלאחריהם לכהן הגדול.
ואלו הם דיני הכהנים ההדיוטות: איסור טומאה למת, למעט שבעת הקרובים (אם ואב, בן ובת, אח ואחות בתולה, ועל פי חז"ל גם אשתו – "לשארו הקרוב אליו"), איסור לנהוג במנהגי אבלות (איסור שאיננו מכוון דווקא לכהנים אלא גם לישראל), ולבסוף האיסור לקחת אישה זונה, חללה וגרושה.


שונים דיניו של הכהן הגדול מאחיו: ראשית, לעניין ההיטמאות למת – לכהן הגדול האיסור גורף וכולל את שבעת קרוביו. שנית, לעניין הגבלת הנישואין. לכהן הגדול גם אסור לשאת אלמנה, ורק "אשה בבתוליה יקח" (כא, יג). מעבר לאלו, מופיע איסור נוסף לכהן הגדול: "ומן המקדש לא יצא". חז"ל ביארו איסור זה ביחס להיטמאות למת וכהמשך לו, כלומר שגם בהיות הכהן הגדול אונן עליו להמשיך לעבוד ואסור לו לצאת מן המקדש ללכת אחר מתו הנקבר. היו שביארו שכוונת הפסוק כפשוטו – איסור יציאה מן המקדש – אך ייחסו זאת רק לשבעת ימי המילואים (מובא בראב"ע). לעומת זאת, האפשרות שכוונת הפסוק היא כפשוטו באופן מוחלט איננה באה בחשבון אצל הפרשנים, וכפי שמעיר פירוש 'משכיל לדוד': "דקיימא לן שאי אפשר לפרש כפשוטו דמעולם אינו יוצא מן המקדש, שהרי אכילה ושינה אי אפשר להיות במקדש, לכך פירש דקאי אדלעיל [על עניין ההיטמאות למת]".
מתחילה נראה שאין הבדל מהותי בין קדושתם של הכהנים ההדיוטות והכהן הגדול – אלה צריכים להתקדש והכהן הגדול נדרש להתקדשות יתרה – אך איסור אחרון זה שאצל הכהן הגדול, 'ומן המקדש לא יצא', מוביל אותנו להגדרות שונות בתכלית של הקדושה להדיוטות ולכהן הגדול.

קדושה מעבודה

ההבדל בין הקדושות נלמד מן ההנמקות לאיסורים אצל הכהנים ההדיוטות והכהן הגדול. אצל ההדיוטות נאמר: "כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱ-לֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ" (כא, ו); ואילו אצל הכהן הגדול נאמר: "כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱ-לֹהָיו עָלָיו אֲנִי ה'" (כא, יב). קדושתם של הכהנים נובעת מעבודתם. כיוון שהם מקריבים את אשי ה' ואת לחמו, הם חייבים להיות קדושים – 'והיו קודש'.
קדושת הכהן הגדול, לעומת זאת, נובעת מהנזר המונח עליו, הוא הציץ. הציץ שכתוב עליו 'קודש לה" הוא כתר – כתר א-לוהים. הכהן הגדול עטור בכתרו של הקב"ה כביכול, ומכאן קדושתו. מסיבה זו לא נאמר בסוף הנימוק 'קדוש יהיה', כדרך שנאמר בכהנים, אלא 'אני ה". קדושתו של הכהן הגדול נובעת מקדושת ה' המונחת על ראשו, וכמעט ניתן להיאמר שקדושת ה' וקדושת הכהן הינן היינו הך.
הדבר מתקשר לעוד הבדל בין הציוויים. אצל ההדיוטות נאמר: "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ח'), בעוד אצל הכהן הגדול נאמר: "כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ" (ט"ו). קדושתם של הכהנים נובעת מישראל, ומן העבודה שהם עושים עבור ישראל ובשליחותם. לכן ישראל (או משה, תלוי בהבנת הפשט בציווי 'וקדשתו'), הם אלו המקדשים את הכהנים ההדיוטות, וקדושתם נובעת מהעובדה שה' מקדש את ישראל: "אני ה' מקדשכם". אצל הכהן הגדול, לעומת זאת, ההקדשה נעשית ישירות על ידי ה': "אני ה' מקדשו". כלומר, קדושתו של הכהן הגדול היא קדושה עצמית הנובעת מהזיקה הישירה שבינו לבין ה', שכתרו מונח על ראשו.
לאור זאת, ניתן להבין הבדל נוסף בתיאור התוצאה של הפרת האיסורים בין ההדיוטות והכהן הגדול. אצל הכהנים ההדיוטות נאמר: "וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱ-לֹהֵיהֶם" (ו), בעוד אצל הכהן הגדול נאמר: "וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱ-לֹהָיו" (יב), וכן "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו" (טו). הכהנים, כאמור, כוחם בעבודתם, בתפקידם, ועל כן החילול איננו גורם לפגימה עצמית אלא רק לפגימה ב'שם ה", בשמו של ה'. הכהן הגדול, לעומת זאת, שבינו ובין המקדש זיקה אימננטית, פוגם בחללו את הצו את המקדש עצמו וכן את זרעו שלו, זרע הנושא בקרבו את הקדושה העצמית.
על פי הבחנה זו, ניתן אולי להבין גם את הלשון החריפה של הכתוב: "ומן המקדש לא יצא". גם אם בפועל זוהי איננה תביעה ריאלית מן הכהן הגדול להישאר כל ימי כהונתו בתוככי המקדש, הרי שהתנסחותו של הכתוב בלשון כזו מבקשת ליצור בקרב הכהן הגדול תודעה של התנתקות מן החוץ. גם כשהוא יוצא פיזית מהמקדש, הרי שמבחינה תודעתית הוא עדיין נמצא בפנים, כאילו לא יצא. הכהן הגדול שייך למקדש. כשם שאם נוציא את המנורה אל מחוץ למקדש היא תתחלל, במידה מסוימת גם הכהן הגדול בצאתו מן המקדש זרעו מתחלל ובהיכנסו חזרה פנימה הוא גם מחלל את המקדש.

ניתוק מן המשפחה

ההבדל בין הקדושות בא לידי ביטוי בחומרת האיסורים, שנראה ששניהם – גם איסור הטומאה למת וגם הגבלת אפשרות הנישואין – נוגעים לשאלת הזיקה אל החוץ, אל ישראל. גם לכהנים ההדיוטות אסור להיטמא למת, אך ההיתר להיטמא לקרוביהם מלמד על הזיקה והשייכות שלהם הנשמרת אל החול, אל ישראל, ובמידה רבה היא גם חייבת להישמר שהרי קדושתם נובעת מישראל, כפי שראינו. אולי כך יש גם להבין את האיסור שלהם לשאת זונה, גרושה וחללה. המשותף לגרושה ולהבדיל לזונה הוא שעדיין יש להן זיקה מסוימת לאיש אחר הקיים באותו זמן. זאת לעומת האלמנה, שבמות בעלה התנתקה באופן טוטאלי מזיקתו (לא נתייחס לחללה הדורשת הסבר בפני עצמו).
לעומת זאת, הכהן הגדול נתבע לניתוק טוטאלי, שבא לידי ביטוי ראשית באיסור להיטמא אפילו לקרוביו. במידה מסוימת הכהן הגדול מרגע משיחתו מפסיק להיות בן להורים, אב לילדים ואפילו בעל לאשתו. הוא הופך להיות שייך לה'. גם ההיתר להינשא לבתולה בלבד קשור לכך, שהרי הבתולה בהינשאה לכהן הופכת להיות שייכת לו, בעוד כל השאר, וגם האלמנה, הן כאלו הנושאות במציאות או אפילו רק בזיכרון זיקה אחרת, שהכהן הגדול איננו יכול להתקשר אליה, זיקה שאיננה מתבטלת גם כשהוא נושא את האישה.

***

ציוויי הכהנים, עבדי ה' ומשרתיו, בפרשה זו, מניחים בפנינו שני מודלים של שירות, של עבודת ה'. ישנה עמדה נפשית שבה האדם נושא את שם ה', ואדרבה, חלק מהגדרת העבודה שלו הוא בהיותו מעין גשר בין הקב"ה לבין המציאות: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". אך ישנה עמדה נפשית של עבודת ה' שבה האדם איננו נושא את שם ה', אלא הופך להיות חלק ממנו. במקום כזה האדם הופך להיות, לפחות בתודעתו, חלק מן המקדש, חלק מן הקודש. הוא איננו בא אל הקודש, נכנס ויוצא, אלא שוכן בקרבו.
יש עתים שבהן האדם בעבודתו ובקרבתו לה' חש זרות כלפי המציאות, כלפי העולם, לעתים אפילו כלפי בני ביתו; ויש עתים שבהן אדם חש כיצד עבודתו באה לידי ביטוי בזיקה שהוא מקיים בין החוץ לבין הקודש, ביכולת שלו להביא את החולין אל הקודש, לשאת מן המציאות את הלחם ולהפוך אותו ללחם א-לוהיו.

פורסמה ב-4 במאי 2012, ב-גיליון אמור תשע"ב - 769 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אשר אלטמן

    יעויין ב"כלי חמדה" לפרשת השבוע. הוא מחלק בין קדושת בן אהרן ובין קדושת כהן. ובאותו כיוום שהרב איתמר הלך במאמר ניתן לומר שקדושת בן אהרן היא הקדושה האנושית השושלית המשפחתית. ואילו קדושת הכהונה עצמותה נובעת מהקב"ה. מעין כאשר אדם נולד בכשרות לאבא כהן בא מלאך ודופק על קדקדו ומכניס בו קדושת כהונה. ושם מתבטאת שליחות דרחמנא. שבוע טוב, ותודה על המאמר.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: