יוסף דילה רינה עדיין מחכה / בן עמי פיינגולד

על אף שקבלה ומיסטיקה עשויות להוות אתגר מעניין למחזאים, הם כמעט אינם נדרשים להן. עוד דוגמה למגמת הניכור ההיסטורי המאפיינת את התיאטרון בישראל

מעצם טיבם, יש במקובלים חומר ואתגר לדרמה ולתיאטרון – הן מבחינת אישיותם ופעילותם בתחום העיוני המעשי והן מבחינת הניגוד והמתח בין מקובלים 'ישרי לב ויראי שמים', על פי ההבחנה של חיים שירמן (חוקר שירה ודרמה עברית בספרד ובאיטליה) לבין מקובלים 'מדומים', המשתמשים בטקס ובסגנון הקבלי כתחבולה אטרקטיבית בלא להבין במה מדובר. גם השילוב-ניגוד הבעייתי שבין הלכה לקבלה וכן המשמעות של מושגים כגון 'שכינה', 'ספירות', 'כלים', 'גלגול נשמות', 'סמאל ולילית' 'סיטרא אחרא' ועוד, לרבות גילויים של משיחים ומשיחיות, לפני שבתאי צבי ואחריו, תרמו לא מעט להתקבלות ולפרשנות של היצירה הקבלית ובאותה מידה גם לביקורת ולהסתייגות ממנה. בנוסף לכך העמידה הקבלה תשתית רוחנית ותרבותית המאפשרת להציע פרשנות קבלית, סמלית או אלגורית, ליצירות שברובד הגלוי אין בהן התייחסות ישירה ומשמעותית מובנת מאליה למיסטיקה הקבלית; במיוחד באותם מקרים שבהם המחזאי היה גם מקובל.
דוגמה מובהקת לדברינו היא המחזה 'מגדל עוז' (1727) מאת משה חיים לוצאטו (רמח"ל). המחזה מתמקד בעיקר בסיפור אהבה עם עלילות ואינטריגות, המושפע לא מעט מהדרמה האיטלקית. במרכז נמצא ה'מגדל' המסמל את האהבה הנכספת וכדברי המלך רם: מי שיצליח לגלות את המגדל ולהגיע אליו 'ונתתי את שלומית בתי לו לאישה'. אולם ב'הקדמת המחבר' מצביע רמח"ל, בהסתמכו על ספר הזוהר, מה אמור המגדל לסמל. שהרי 'תורת ה' גם היא נעלמה מעין כל חי במגדל עוז'. וזהו, לדבריו, המניע והאתגר לכתיבה. ואכן, היו חוקרים (דוגמת פ' לחובר) שראו ב'הקדמה' פירוש מובן מאליו למחזה. אחרים (דוגמת ח' שירמן) סברו שניתן לראות בציטוט מספר 'הזוהר' 'מקור ספרותי', 'רמז דק', ולא יותר. לענייננו לא חשוב מי צדק. מה שחשוב הוא המחזה גופו, שיש בו, כמו בסיפורי אהבה רבים, אותה זיקה מעניינת שבין דרמה על בני אדם לבין משמעות-על סמלית או אלגורית, שיש להבין ולפרש אותה גם על רקע הזמן והמקום שבהם נכתבה.

מאבק עם סמאל

קבלה ומקובלים באו לידי ביטוי בדרמה העברית מהיבט נוסף – דמות של מקובל שיש בה גם חיוניות אטרקטיבית כטיפוס המהווה אתגר לתיאטרון ולמחזאי. הדמות הבולטת מבחינה זאת הוא יוסף דילה רינה, שעליו נכתבו כחצי-תריסר מחזות. מדובר במקובל צפתי בארץ ישראל מן המאה ה-17. דילה רינה מנסה לקדם את הגאולה בעזרת תלמידיו בכל מיני טקסים ותחבולות מיסטיות וקבליות, ובעיקר – להיאבק ב'סמאל ולילית', שהם אויביו המיתולוגיים המייצגים את הרוע השטני. הוא מצליח להכניע אותם אבל נכנע לפיתוייה של לילית ונכשל.
המחזה הראשון על יוסף דילה רינה, מאת מאיר פונר (פאנער), יצא לאור בסט' פטרבורג בתרס"ד (1903). העלילה מתרחשת באיטליה. דילה רינה הוא ראש ישיבה. הוא מנהל שיחות עם אליהו הנביא איך להיאבק באשמדאי, בסמאל ולילית, ולקרב את הגאולה. אבל יש גם סיפור אהבה טראגי. הוא מתאהב בהלנה, בתו של ראש העיר. גם היא, כמסתבר, מאוהבת בו. הוא מטיף לתלמידיו לנהוג בסובלנות כלפי כל אדם גם אם הוא בן לעם אחר או לדת אחרת. אבל אין הוא מסתפק בכך. הוא מתנצר למען האהבה. אולם כאשר אחד מצעירי המקום, המאוהב גם הוא בהלנה, רוצה לנקום בו ובעמו מתוך קנאה, ומעליל על יהודי המקום עלילת דם המסתיימת בפוגרום, דילה רינה מבין שטעה. הוא חוזר בו וקופץ אל הנהר, שאליו הושלכו יהודים שנרצחו, ומצטרף אל המתים.


מחזה נוסף על דילה רינה הוא 'קטורת באף השטן' מאת הרי סקלר (ניו יורק 1938). המחזה מתרחש בארץ ישראל. דילה רינה וחבורה של מקובלים מייחלים לגאולה. הם יוצאים במסע מיסטי-רוחני כדי להתקשר עם 'כוחות עליונים', ופוגשים את אליהו המעמיד בפניהם אתגר דומה – להכניע את סמאל ולילית שהם המכשול העיקרי בפני הגואל והגאולה. הם מצליחים במשימה, אבל גם הפעם דילה רינה מגלה סובלנות והתחשבות כלפיהם וגם רגישות כלפי יופייה המפתה של לילית. הוא טועה ונכשל בלא להבין מה צפוי למרות שהוזהר על כך מראש. הכול חוזר לקדמותו. המקובלים ממשיכים להתפלל לביאת המשיח, ואילו דילה רינה מותח ביקורת על קבלה ומקובלים מבחינת זיקתם לגולה והסתייגותם מהגאולה, שיש בה בדיעבד גם מסר ציוני. 'לא את הגלות שכחתם', הוא אומר להם, 'כי אם את מרירותה וחלאתה וניוולה – עוסקים אתם בנגלה ובנסתר, משתוקקים לתיקון הנפש ולעיטור שכינה, נושאים למרום עיניכם ואיך תראינה את הנעשה בארץ מתחת?'
בהמשך הוא מוסיף דברים מאוד אקטואליים לשנה שבה פורסם המחזה: 'הרי פולניה הרחוקה… והרי גרמניה אשר רוזניה וחשמניה עשו את קהילות ישראל לסחרם ולאתננם… אמנם קץ! קץ לפורענויות ולייסורים… קץ לגלות!'. ואילו 'זקן המקובלים' משיב לו: 'קבלה בידינו כי אין קץ ואין זמן לגלות האחרונה. הכול תלוי בתשובה. צריך לתקן עולם במלכות שמים…'.
מחזה נוסף מאת יעקב כהן ,'יוסף דילה רינה' (1956), מתמקד גם הוא בעיקר במאבק-עימות של יוסף דילה רינה עם סמאל ולילית. לילית מעמידה פני אלמנה צעירה ויפה בשם דונה אלוירה. דילה רינה מתאהב בה למורת רוח תלמידיו המסתייגים ממנו, ואילו הוא מאמין שכך, מכוח האהבה, יצליח לנצח את הטומאה ואת הסיטרא-אחרא. הסיום נותר פתוח – האם אהבה תצליח למחות את השנאה ולהביא לידי הומניזציה של כוחות האופל – סמאל ולילית – או אולי זו רק אשליה?
מחזה נוסף על דילה רינה הוא 'מעשה נורא' מאת דני הורוביץ בשיתוף עם יעקב רז (1979), דור חדש של מחזאים ישראלים. המחזה, המתרחש בצפת, מתייחס גם הוא לכל מה שדילה רינה מייצג מבחינת העימות עם כוחות האופל. יוסף יוצא עם תלמידיו לקבר שמעון בר יוחאי. מטרתו 'להילחם בסמאל, להוריד אותו ממקומו ולסלק טומאה מן הארץ'. אבל גם הוא אינו עומד בפני הפיתוי של לילית ואפילו מתחתן איתה, כאילו בכך הוא מנצח אותה ואת סמאל ומקרב את הגאולה. אבל בסיום, כדברי מטטרון 'שר המלאכים': 'עוד הכלים שבורים, עוד לא נגאלה השכינה, עוד אור הגנוז לאחרית הימים מפוזר בתוך הזוהמה. ישראל בגלות… עד שתבוא הגאולה האמיתית, עד אז הכול מתערב ואין כול חדש…'.

הגולם והכיבוש

עד כאן דילה רינה, שהוא דמות מעניינת החוזרת לא במקרה בכל המחזות, בשל השילוב המיוחד של דמות עם רקע, אופי וביוגרפיה; אבל רק אחד מהמחזות – 'מעשה נורא' – הוצג (תיאטרון החאן). זה לא בדיוק הרפרטואר שהתיאטרון הישראלי מעוניין ומוכן להציג היום. עם זאת, הצירוף של קבלה ו/או מיסטיקה עלה מפעם לפעם בתיאטרון העברי מראשיתו מהיבטים שונים. בין אם מדובר ב'הדיבוק' מאת אנסקי (הבימה 1922) על רוחו המתה של חנן הקמה לתחייה בגופה ובנשמתה של לאה, או 'הגולם' מאת ה' לייויק (הבימה 1924) על המהר"ל היוצר את הגולם כדי להושיע את העם משנאה, אלימות ועלילת דם. אלא שהגולם משתחרר ממרותו של המהר"ל. האלימות משתלטת עליו ואין למהר"ל ברירה אלא להחזיר אותו לחומר שממנו נוצר.


על הגולם נכתב מחזה נוסף, גם הוא מאת דני הורוביץ, שהוא המחזאי הישראלי היחיד השוזר את המקורות מתוך הזדהות ותובנה ולא מתוך חתרנות. גם במקרה זה הגולם נאבק ומנצח, אבל מעורר סימני שאלה בקרב העם – האומנם זו הגאולה? גם הוא מכיר בחולשותיו ובמגבלותיו: 'גרזן אני יכול, אבנים אני יכול, להביא ספינות מן השמים אני לא יכול'. כמו הגולם של לייויק גם הוא חוזר להיות חומר נטול חיים. רק אחת, לאה, האוהבת ומעריצה אותו, ממשיכה להאמין 'הוא עוד יבוא אלינו'. גם במקרה זה הגולם מייצג את השניות שבדמות – הכוח כמאבק למען החיים, ולעומתו – אלימות לשמה שאין לה תכלית.
הנושא, כמסתבר, הועלה במחזה נוסף, 'הגולם' מאת דן וסרמן בפסטיבל עכו (סוכות תשס"ה). הפעם מדובר בגולם שונה לחלוטין. הכומר האנטישמי תדיאוש אינו מופיע. המחזה מדגיש בעיקר את האופי הכוחני של הגולם, שאמנם מתייחס לכמה מוטיבים וסמלים קבליים, אבל בעיקר יש בו מסר רלוונטי ואקטואלי. הגולם, ככתוב בתוכנייה, 'מבטא גם את המאבק העכשווי של החברה הישראלית' כחברה כוחנית. אמירה שהיא כל כך אופיינית למגמה הרווחת כיום בדרמה הישראלית – לעדכן את ההיסטוריה, בסגנון פשטני ומגמתי, במקום להמחיז אותה. עם זאת, יש לציין שבעכו הועלה בעבר (סוכות תשנ"ה), לשם שינוי, מחזה המתייחס למוטיב הגולם מהיבט שונה, מאת יוספה אבן שושן, שכתבה כמה מחזות שיש שבהם זיקה משמעותית ומעניינת, בתוכן ובסגנון, למקורות. מדובר ב'כתר מלכות' על שלמה אבן גבירול ש'ברא', כמסופר, 'אישה והייתה משרתת לו, כאשר הלשינוהו למלכות, והראה להם שלא הייתה בריאה שלמה והחזירוה לקדמותה, חתיכות וחוליות עץ שמהן נבנתה'.
סיכומו של דבר: נושא הקבלה והמיסטיקה מעניין לגופו כחומר לדרמה ולתיאטרון. אבל מעט מחזאים ישראלים רואים בו כיום אתגר ומשימה. הדרמה הישראלית, להוציא כמה חריגים, התנתקה מההיסטוריה. המחזאי הישראלי, להבדיל מהדורות שקדמו לו, אינו רואה בהיסטוריה ובתרבות היהודית נושא שיש להמחיז אותו ולו גם מתוך רצון לבטא מסר אקטואלי ורלוונטי. ואם בכל זאת כבר חוזרים להיסטוריה, עושים זאת, בדרך כלל, מתוך גישה תכליתית ומגמתית 'לגייס' את ההיסטוריה, כתעמולה, לא כאידיאה, על פי מוסכמות וקלישאות שבאופנה. מבחינה זאת – הפעם – סמאל ניצח.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באייר תשע"ב, 4.5.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 במאי 2012, ב-ביקורות תיאטרון, גיליון אמור תשע"ב - 769 ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: