תורת הקבלה כבר לא מועברת מרב לתלמיד בסתרי חדרים, אלא נוצקת לתוך רבי-מכר ונמכרת להמונים, יהודים ושאינם יהודים. פרופ' דניאל מט מתרגם את הזוהר לאנגלית, וסבור שדת ומדע הם שני צדדים של אותו מטבע

מלבד אותן שנים מלהיבות ומשולהבות לפני התאסלמותו של שבתי צבי ומעט אחריה, נדמה שלא הייתה תקופה טובה יותר לחכמת הקבלה מאשר זמן זה. אם לפני הקטסטרופה השבתאית הקבלה זכתה לפרסום ותהודה חסרי תקדים, הרי שאחריה התכנסו המקובלים שוב פנימה, ויוזמות להפצת תורת הסוד ככלי להבאת הגאולה – שיצאו מצפת והתרבו ברחבי העולם היהודי – שוב לא פרחו כתמול שלשום. הקבלה, שהחל מהופעתו של ספר הזוהר במאה ה-13 הוכתרה כ'סוד' הרשמי של תורת ישראל, חזרה להיות גוף-ידע אזוטרי ונחשבה למסוכנת מדי עבור היהודי הפשוט.

רק במאה ה-18 גאלה תנועת החסידות מתוך תורת הסוד את מה שחשבה שראוי להפיץ, והצליחה להביא להתעוררות רוחנית בחברה היהודית במזרח אירופה תוך טרנספורמציה פסיכולוגיסטית של התורה הקבלית. הקבלה הלוריאנית בגרסתה הלא-חסידית התקיימה אז בישיבות בודדות, שבהן עסקו מקובלים, לרוב בשקט ובצניעות, בייחודים ובכוונות.
החל משנות השבעים של המאה העשרים הקבלה נחשפת שוב, והפעם מזמינה את הכול לגמוע ממימיה: גברים כנשים, יהודים כנוכרים. הפופולריות המחודשת של תורת הסוד היהודית קשורה, כמובן, לעלייתה של התרבות הרוחנית של הניו-אייג', שבה גם תורות רוחניות עתיקות אחרות זוכות להפצה, שלא לומר החפצה ומסחור. הקבלה, שברנסנס זכתה לאהדה בקרב משכילים נוצרים, הופכת במודרנה לרוחניות פופולרית עבור כל מי שנהנה מהאמריקניזציה של תרבותו.
אחד המאפיינים המעניינים של הפופולריזציה של הקבלה בימינו הוא הקשר שבין המחקר האקדמי שלה לבין התקבלותה בציבור. רבים ממחדשי לימוד הקבלה כיום שואבים את הידע שלהם מהמחקר האקדמי, דבר שאפשר להבחין בו מתוך השימוש שלהם במקורות, שלולא היו יוצאים בצורה אקדמית היו נשארים בכתבי יד.
משנה תוקף מקבל ההיזון החוזר בין האקדמיה לחיל-החלוץ הרוחני היהודי בארה"ב בתופעת ה-Jewish Renewal, אשר במסגרתה המחקר האקדמי מאפשר לא רק נגישות לטקסטים נדירים, אלא גם תרגום שלהם לשפת המקום.

אריג על גוף הקבלה

דניאל מט, שכיהן כפרופסור למחשבת ישראל במשך יותר מעשרים שנה באיחוד מכללות המקושר לאוניברסטית ברקלי בקליפורניה, הוא דוגמה מעניינת לסוג הקשר האינטימי בין המחקר האקדמי לרוחניות היהודית הפופולרית בארה"ב. כותרת ספרו מ-1996, 'אלוהים והמפץ הגדול: גילוי הרמוניה בין דת למדע', מבהירה זאת היטב.
מט הוא מחברם של יותר מעשרה ספרים. הפופולרי שבהם הוא 'לב הקבלה', שאחרי שהפך לרב מכר גדול בארה"ב ותורגם לשש שפות תורגם כעת גם לעברית (בהוצאת 'עולם קטן'). הספר הוא אנתולוגיה של מקורות קבליים וחסידיים, שעריכתו המדויקת יוצרת אריג שמצליח להדגיש בצורה מרשימה את קווי המתאר של גוף הקבלה.
את מרַב דמו וחלבו מקדיש מט למבצע תרגום שהוא בין היומרניים והקשים שיש: מזה 14 שנים הוא מתרגם את ספר הזוהר לאנגלית, בליווי פרשנות מקיפה. מתוך תריסר כרכים מתוכננים יצאו לאור שישה בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד. על עבודתו זכה בפרסים שונים, כאשר חברי הוועדה של פרס Koret קבעו שתרגומו הוא לא פחות מאשר "תרומה מונומנטלית להיסטוריה של המחשבה היהודית".

הסופרלטיב מקבל משמעות כאשר אנו נזכרים שלא רק התקדמות המחקר האקדמי, אלא הרבה מהתפתחותה של התרבות הרוחנית היהודית תלויה בנגישות למקורותיה העתיקים. לרגל צאת ספרו הפופולרי בעברית שוחחנו עם מט על עבודתו.
נתחיל במפעל המרכזי שלך, תרגום הזוהר. הזוהר הרי כתוב בניב משונה מאוד של ארמית, בשילוב עברית, ואם אינני טועה גם מילה בספרדית ימי-ביניימית פה ושם. איך אפשר לתרגם את זה?
"איך אפשר לא לתרגם את זה? במובן מסוים, כל הבנה של הזוהר כרוכה בתרגום שלו. לפי ר' יהודה במסכת קידושין, 'המתרגם פסוק כצורתו – הרי זה בדאי, והמוסיף עליו – הרי זה מחרף ומגדף'. כל תרגום הוא בגידה מסוימת במקור, אבל חבל לפספס את הקסם הטמון בספר הזוהר. לכן העזתי לקפוץ לתוך ההרפתקה הזאת. לעִתים קרובות בעלי הזוהר חושבים בעברית וכותבים בארמית. לפעמים הם יוצרים מילים חדשות בארמית תוך הוספת א' למילה עברית, כמו למשל: 'דביקותא'".
ובכל זאת, ממה מתרגמים? הרי יש כתבי יד ונוסחים שונים – איך אתה מחליט איזה נוסח לתרגם?
"תחילה התכוונתי לבדוק כתבי יד של הזוהר רק כשנתקלתי בביטויים מבולבלים, אבל גיליתי שלעתים קרובות כתבי היד משמרים נוסח עדיף בהשוואה לנוסח הדפוס. לכן החלטתי לשחזר טקסט ארמי של הזוהר שמבוסס על כתבי היד, ולתרגם לאנגלית את הנוסח הזה ולא את נוסח הדפוס.
"זו עבודה מייגעת, אבל היא מאפשרת לי להסיר הוספות, הגהות וקלקולים שהוכנסו לזוהר על ידי סופרים ועורכים והצטברו במשך מאות שנים. כך יצרתי נוסח 'חדש-עתיק' שהוא יותר מסתורי ופיוטי וקרוב יותר למקור החמקמק והמשוער של הזוהר.
"טקסט ארמי זה מצוי באתר האינטרנט של המו"ל, וכל מי שרוצה יכול לקרוא או להדפיס אותו משם. עליי להודות לפרופ' רונית מרוז שסייעה לי בנדיבות והעמידה לרשותי רשימות מדויקות של מאות כתבי יד של הזוהר".
ההחלטה לקחת על עצמך מפעל תרגום בסדר גודל כזה ודאי לא היתה פשוטה. תוכל לומר מה שכנע אותך בסופו של דבר להתחייב למבצע מונומנטלי שכזה?
"בשנת 1995 פנתה אליי משפחת פריצקר משיקגו (בעלי רשת בתי המלון 'היאט') בהצעה לתרגם את הזוהר. נדהמתי. כעבור זמן מה החלטתי להקדיש חודש שלם לניסיון. כל יום ישבתי ותרגמתי, וכל ערב הרגשתי מותש לגמרי. החלטתי לסרב באדיבות. נפגשתי עם גברת מרגו פריצקר כדי להסביר לה את נימוקיי. אבל במשך הפגישה היא שאלה אותי: 'אם היית מסכים לתרגם את הזוהר, כמה שנים יידרשו למפעל?'. עניתי: '12 עד 15 שנה'. מרגו השיבה: 'אתה לא מפחיד אותי'. פתאום הבנתי כמה רצינית ומסורה היא הייתה, ולפני שסיימנו את הפגישה הסכמתי להתחייב למבצע".

להיכנס ללוע האר"י

היום אנחנו מכירים את הזוהר דרך הפרשנות של האר"י ותלמידיו, כך שנדמה לנו שהוא מדבר על ספירות ופרצופים וצמצום-שבירה-תיקון. האם יש 'פשט' לזוהר? איך הוא נראה ללא המשקפיים הלוריאניות?
"האר"י העמיק בזוהר ועל ידי הבנתו ופירושיו יצר שיטה קבלית חדשה ובעלת השפעה עצומה. אבל אני מעוניין לקרוא את הזוהר, כפי שאמרת, ללא המשקפיים שלו. אי אפשר להתעלם מתורת הספירות, שהיא חיונית להבנת הזוהר. כל דף של הספר רומז על הרומן שבין הקדוש ברוך הוא והשכינה.
"אולם הרבה מפרשני הזוהר התעקשו להסביר כמעט כל ביטוי צבעוני וכל פסוק מצוטט כרומז על ספירה מסוימת, וכך החלישו את הפואטיקה ודיללו את היצירתיות. הם צימצמו את המרחב הדמיוני שלו לנקודה אחת מסוימת. בתרגומי ובפירושי אני מנסה לשחזר ולשמר את האמנות הספרותית של ספר הזוהר".
מה בדבר הסגנון? האם אחרי שישה כרכי תרגום אתה מצליח להבין את 'הראש' של הכותב וחבורתו? את האופי שלהם? בנוסף, האם יש לך איזושהי השערה איך הם עבדו, איזה הווי ליווה אותם? מה בעצם התרחש שם בקסטיליה של המאה ה-13?
"לפני כמה שנים אמרתי למישהו שעכשיו אני מרגיש סוף-סוף שנכנסתי לתוך ראשו של בעל הזוהר. הוא השיב לי, 'לא, הוא נכנס לתוך ראשך!'. אולי. אני בהחלט מרגיש שעכשיו אני מכיר את סגנונו וגם את 'הטריקים הנעלים' שלו. הוא אוהב להפוך את הפשט לגמרי.
"אפשר לקחת לדוגמה את הפסוק המפורסם בסוף סיפור גן עדן: 'ויגרש את האדם' (בראשית ג, כד). הזוהר שואל שאלה מדהימה (בתרגום): 'אנו לא יודעים מי גירש את מי, האם הקדוש ברוך הוא גירש את האדם או לא?'. כמובן, לפי הפשט אין ספק מי גירש את מי, אבל כאן בעל הזוהר מעז לקרוא את הפסוק בדרך הפוכה לגמרי: 'ויגרש את' – הוא גירש את השכינה, שאחד משמותיה הרבים הוא 'את'. ומי גירש אותה? הפסוק ממשיך להסביר: 'האדם'!
"האדם החמיץ את ההזדמנות לייחד את הקדוש ברוך הוא והשכינה, ובמקום זה הוא הפריד אותם והכניס חוסר הרמוניה לעולם. במובן מסוים האדם – קרי, כל אחד – נמצא עדיין בגן עדן, אבל אין אנו מודעים לכך, משום שגירשנו את נוכחות הא-ל, את הרוחניות, מחיינו.
"אפשר שבעלי הזוהר עבדו יחד. אולי השיחות, המהוות את רובו של הספר, מייצגות דיאלוגים ממשיים שהתקיימו ביניהם בבית המדרש או בדרך, כש'רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי באורחא'. קשה לדעת. יותר סביר שהם יצרו את סיפורי הזוהר כמו שמחברים ומשוררים תמיד כותבים – בחדרם. אבל לבטח הם הושפעו לעומק על ידי אינטראקציה זה עם זה, עם עמיתים, מורים ותלמידים".
איזו תמונה עולה מהזוהר ביחס לא-לוהות, ולקשר בין האדם לבינה?
"לפי הזוהר, כל תיאור של הא-לוהות לקוי, כי הא-ל האמיתי הוא אין סופי ואי אפשר להגדירו או לתארו. כידוע, המקובלים קוראים לו 'אין-סוף'. יש שם א-לוהי נוסף שהוא אף רדיקלי יותר: 'אַיִן'. מה משמעותו של השם הזה? הוא לא מצביע על אי-קיומו של הא-ל, אלא רומז שקיומו הוא מעבר לכל מה שנוכל לשער. במילותיו של מקובל אחד, בן דורו של הזוהר: "אותו אין, יותר הוא יש מכל הישות שבעולם". האַיִן הוא מקור הכול: ממנו שופע זרם האצילות וכן כל הווית כל העולמות.
"אחת התרומות הגדולות של הזוהר היא דמותה של השכינה. כמובן, כבר חז"ל מדברים הרבה על אודות השכינה, אבל בזוהר היא מופיעה כבת-זוגו של הקדוש ברוך הוא, והרומן ביניהם הוא העלילה המרכזית של הזוהר, שמפותחת במאות דרשות בכל הספר. הזוהר טוען שהזוג הא-לוהי אינו מצליח להתייחד אלא בעזרת עם ישראל, דהיינו על ידי כך שזה ינהל את חייו בקדושה ויקיים מצוות בכוונה. למעשה אפשר לומר שכל מצווה מעוררת תשוקה א-לוהית. על בסיס התיאוריה הזאת נוצרה הפורמולה הקבלית: 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'. עבודת השם מתוארת כהכרחית לא-ל, כ'צורך גבוה'".
ומה עם הומור? תוכל לומר כמה מילים על תפקיד האירוניה בזוהר?
"לפי הזוהר, 'מעט שטות מראה ומגלה יקר החכמה… יותר מכל דרכי העולם'. במילים אחרות, הניגוד בין שטות לחכמה מבליט את ערך החכמה. אבל נוסף על כך, השטות וההומור מעוררים חכמה. לכן הזוהר מספר סיפורים מפתיעים ומצחיקים על אנשים יוצאי דופן שפוגשים החבריא תוך טיוליהם בגליל.
"חמר זקן מעצבן המפטפט בלי סוף ומטריד את ר' יוסי בדרך מתגלה לפתע כחכם מדהים ומגלה לר' יוסי ועמיתו ר' חייא סודות עמוקים של גלגול נשמות. ילד הנראה והנשמע כפרחח גמור מותח ביקורת הלכתית על ר' יצחק ור' יהודה, ופורש לפניהם דרשות מרשימות. אי אפשר לדעת איפה, מתי וממי תציץ תובנה חדשה. הרבה מסיפורי הזוהר מגשימים את הפתגם: 'איזהו חכם? הלומד מכל אדם'".

שבירת כלים קוסמולוגית

כתבת ספר על הדמיון שאתה רואה בין ההשקפה של הקבלה על הא-לוהות לבין התמונה שעולה מתוך התיאוריות העדכניות ביותר של האסטרופיזיקה ושל מכניקת הקוונטים. למה אתה חושב שחשוב למצוא דמיון כזה?
"בדרך כלל חושבים שיש ניגוד בין דת ומדע. מי צודק, הרבנים או המדענים? האם העולם נברא על ידי הא-ל, או כתוצאת המפץ הגדול? אני טוען שמדע ורוחניות הם שני כלים להבנה שאפשר להשתמש בהם במקביל. כשאנו מגלים סימני הרמוניה בין שתי גישות אלה, תודעתנו מתרחבת ואנו מטפחים תחושה של פליאה.
"אחת המקבילות שאני בוחן בספר היא בין תורת שבירת הכלים של קבלת האר"י לבין התיאוריה הקוסמולוגית של סימטריה שבורה. אני משווה גם בין התיאור הנוכחי של התפשטות היקום לבין השקפת המקובל שמעון אבן לביא במאה הט"ז, שכתב: 'בהופיע האור נתרחב העולם ובגניזתו נבראו כל הנמצאים למיניהם. זהו סוד מעשה בראשית והמבין יבין'".
אפשר לומר שמאז המאה ה-16 חכמת הקבלה נמצאת במגמה של הפצה. כיום ניתן לדבר גם על פופולריזציה ודמוקרטיזציה רבתי, כאשר כתבי קבלה מופצים ופרשנים צומחים תחת כל עץ רענן. איך אתה תופס את שדה הקבלה העכשווית?
"מדהים איך שהקבלה כבשה את ההמונים בעשורים האחרונים. ללא ספק – מה שהעולם טעם מחכמת הקבלה הוא גרסה מאוד מדוללת, ובכל זאת משהו מהקבלה האמיתית ריתק קהל עולמי רחב, גם מעבר לעם היהודי.
"לדעתי, אחת הסיבות לתפוצה הרחבה היא שהקבלה מתארת ומאפשרת רוחניות בתוך העולם הגשמי, בלי לדרוש בריחה מחיי היום-יום. אנשים נרגשים, למשל, מהרעיון של העלאת הניצוצות הא-לוהיים הטמונים בכל דבר בעולם. מבין ההמונים שמכירים נוסחאות פופולריות של הקבלה רק אחוז קטן ימשיך ויתעמק בחכמה זו. אבל אחוז קטן ממיליונים הוא מספר משמעותי".
'לב הקבלה' הפך לרב מכר עולמי עוד לפני שתורגם לעברית. מה קיווית שתהיה תרומתו?
"יש הרבה ספרים על הקבלה שמתארים את התפתחותה או מנתחים את תורותיה. במקום זה רציתי לחבר ספר המציג את הקבלה ישירות. כתבתי מבוא קצר והוספתי הערות בסוף, אבל עיקר הספר הוא מבחר מקורות מתקופות שונות של תורת הסוד היהודית כשהם מסודרים לפי נושאים: אין-סוף, עשר הספירות, בריאת העולם, התבוננות וחוויה מיסטית, תורה והתגלות, החיים בעולם הזה. בחרתי קטעים מספר יצירה, מספר הזוהר ומכתבי מקובלי ספרד וצפת, וגם כמה תורות חסידיות וכתבים של הרב קוק. הנה למשל קטע אחד מאת אברהם אבולעפיה המתאר את תכלית החיים:
ואין תכלית נשיאת האישה לאיש אלא מפני החיבור. ותכלית החיבור – עיבור. ותכלית העיבור – תולדה. ותכלית זה – לימוד. ותכליתו – השׂגה. ותכליתה – קיום התמדת המשיג עם תענוג השגתו".
איזה תפקיד יכול להיות למסורת המיסטית היהודית עבור היהודי המודרני? מלבד פולקלור – למה זה טוב?
"הקבלה השפיעה עמוקות על ההיסטוריה היהודית והעניקה השראה לדורות רבים, ולכן כדאי להכיר אותה מנקודת מבט היסטורית ותרבותית. אבל מעבר לכך, מה שמרגש אותי בקבלה הוא הרעיון שא-להים הוא לא סתם מישהו היושב בשמים, אלא חיוּת הזורמת בכל המציאות.
"כך הבינו המקובלים את הפסוק 'ואתה מחיה את כולם'. אפשר לטעום חיות זו, אפשר לגלות את הניצוץ הא-לוהי השוכן בתוך כל אחד ובתוך כל דבר. כך הופכת המציאות היום-יומית למשהו קדוש ומרהיב".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באייר תשע"ב, 4.5.2012