אור הבוקע מן הספר / מנחם מקובר

הרב משה רפאל לוריא עסק בנגלה ובנסתר, ושילב את שניהם בגאונות מיוחדת. חלון לאורח חייו של מי שניסה להביא את תורת הנסתר אל הדור אך לא זכה לחשיפה שהיה ראוי לה

עלעול בארון הספרים היהודי יפגיש אותנו, בכל דור ודור, בדמויות מיוחדות שהאירו לעולם את אור נפלאות התורה. דור דור ודורשיו, דור דור ופרשניו. דומני שאחת מדמויות הפלא המאירות של דורנו היה הרב לוריא זצ"ל, שכפי שננסה לתאר לקמן זיכה את דורנו בגילויים נפלאים ומרתקים מאור פנימיות התורה.
הרב משה רפאל לוריא נולד בטבריה למשפחה מיוחסת של חסידי סלונים. אביו היה פקיד שעמל לפרנסתו, אך במקביל הצית בבניו את אור החסידות. זכורני שהרב סיפר לי איזו מתיקות הייתה ללימודם בשבת, זמן שבו למדו יחדיו מדרש. דודו היה מחבר הספר 'עבודת פנים', מגדולי חסידי סלונים, דמות פלאית ומיוחדת.
הרב לוריא זכה להיות בין ראשוני התלמידים של הישיבה הקטנה שפתח הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, לימים האדמו"ר מסלונים, בעל 'נתיבות שלום'. חברו הקרוב היה בנו של האדמו"ר, הרב שמואל, המשמש כיום בקודש כאדמו"ר חסידות סלונים.
משחר נעוריו התבלט הרב לוריא כעילוי מופלא ומתמיד עצום. שמעתי סיפורים מופלאים על מסירותו העצומה ללימוד התורה. פרט לכך, ניחן בחריפות מיוחדת ובכוח זיכרון שאינו מצוי. בעולם הנגלה של התורה היה בעל סברה עצום.
בשלב מסוים הפך לראש ישיבת 'פלגות ראובן'. את חידושיו בנגלות התורה ריכז בספר 'אסיפת שיעורים'. שמעתי בעבר מפי אחד מתלמידי החכמים הגדולים בישיבת מרכז הרב כי הרב לוריא היה בבחינת רבי עקיבא איגר של הדור הזה.

חידושים בפתקים קטנים

אך ללא ספק, גולת הכותרת של הרב זצ"ל הייתה סדרת הספרים 'בית גנזיי', העוסקת בפנימיות התורה. עיסוקו האינטנסיבי בעולם הקבלה ופנימיות התורה החל לאחר ניתוח לב פתוח שעבר בגיל צעיר יחסית. מאז אותו ניתוח הפסיק ללמד בפומבי והחל לשקוד על כתיבת ספרים.
הוא העביר שיעורים בודדים בלבד, וגם זאת ליחידי סגולה. היה קשה מאוד להתקרב אליו באותם זמנים. הגעתי אליו לאחר פרסום ספרו הראשון, 'אורי וישעי', שעסק בימים הנוראים. הדבר שהפליא אותי בספר היה השילוב הנפלא בין הנגלה לנסתר. הרב פותח בקושיה ברמב"ם, ומסיים בתירוץ על פי כתבי האריז"ל. חשתי שאור גדול עולה ובוקע מתוך הספר, ולאחר התמדה ועקשנות זכיתי להגיע למחברו.
מאז פגישתנו הראשונה, שארכה כמה שעות, נקשרתי אליו בעבותות אהבה. פרט ללמדנות העצומה הייתה לו פיקחות מיוחדת ומנהגי חסידות. במהלך הזמן הבנתי שעוברים דרכו סכומים אדירים לצדקה.
מדי בוקר התפלל במניין ותיקין בכותל. הייתה עמו רשימת שמות אנשים שהיו זקוקים לישועה, ומדי פעם היה מספר לי כלאחר יד על אדם נוסף שנושע, והכול מתוך ענווה עילאית. במהלך הנסיעה לתפילה היו "נופלים לו לראש", כהגדרתו, חידושי תורה, ואותם היה כותב בתכלית הקיצור בפתקים קטנים כתזכורת. במהלך היום היה עמל על הפיכת הרעיונות הללו למאמרים שלמים ומגובשים.
הרב היה יושב ספון מול המחשב ביגיעה עצומה לילה ויום. המאמרים שהוציא תחת ידו היו רחבי היקף, מקוריים ומרתקים, ומשלבים בתוכם הן מעולם הסוד, הן מעולם החסידות והן מעולם הנגלה. לעתים הייתי חש, אגב קריאת מאמריו, גילוי רוח הקודש ממש.
הנה, לדוגמה, רעיון קצר שכתב בנוגע לפורים: הארתו של יום הפורים הינה מבחינת 'לעתיד לבוא'. קריאת המגילה יש בה פן אחד של מעמד נתינת התורה, ומשום כך כולם חייבים בה, ומאידך – היא הארה מהאור הגנוז שיתגלה בע"ה לעתיד.
במגילה טמונים אורות רבים הנגלים מתוך ההסתר. דוגמה לכך היא העובדה ששם ה' לא מופיע בה בגלוי, אולם הוא מופיע בהסתר בראשי תיבות ובסופי תיבות, למשל בפסוק "יבוא המלך והמן היום".
אם שם הוי"ה היה מופיע במגילה, הרי שכאשר היינו הוגים אותו בתור שם אדנות היינו מצמצמים אותו. כשאנו קוראים אותו בראשי תיבות – אנו קוראים את אותיות שם הוי"ה ממש, אולם בהסתר, שכן זו מדרגת הנהגת הבריאה כיום.

להסתלק מרוב דבקות

המאמרים הפכו לספרים. תחילה יצאו ספרים בנושאי המועדים, אחר כך הספר 'אור המקדש', ולאחר הפצרות רבות הוציא לאור סדרת ספרים בנושא כוונות התפילה – התבוננות פנימית בכוונות האריז"ל, במטרה לקרב את הכוונות להבנתנו הפנימית.
גולת הכותרת של עבודתו הייתה י"א ספרים עבי כרס על סדר פרשיות התורה. דומני כי מי שטעם את מתיקות המאמרים לא יוכל שלא לעיין בכל שבת בספר, ולו ברעיון אחד.
לאט לאט רבו הלומדים. אנשים היו עולים לרגל לביתו של הרב כדי לקנות את הספרים, שאת חלקם קשה היה להשיג בחנויות. הרב לוריא, שהיה אוהב ישראל ואוהב ארץ ישראל גדול, קיבל את כולם במאור פנים. כל פגישה איתו היתה חוויה מיוחדת.
חיבת ארץ הקודש הינה חלק בלתי נפרד ממשנתה הסדורה של חסידות סלונים. האהבה הזו בערה בקרבו. הוא כאב מאוד את כל המתרחש בארצנו, ובתקופת הגירוש מגוש קטיף הצר על כך מאוד.
סדרת הספרים האחרונה שכתב הייתה בנושא ארץ ישראל. חמישה כרכים כתב בנושא – אולם משום מה סירב להוציאם לאור. הוא טען באוזניי שאין מי שיקרא בהם… אכזבה גדולה נודעה לו מבינוניות הדור. היה צר לו על כך שדווקא בציבור שאליו השתייך – לא נחשפו לספריו.
לאורך כל הדרך הייתה לי תחושה שהרב זצ"ל חש שסיום סדרת הספרים על ארץ ישראל הינו בבחינת סוף פסוק. הרב היה חולה במשך שנים רבות, ולא אחת אמר לי שהוא חי בנס ויודע שבכל רגע הוא עלול להסתלק מן העולם.
לפני שנתיים, בליל נר שלישי של חנוכה, אמר לנכדו שמי שמשיג את סוד הארת נר חנוכה יכול להסתלק מן העולם מרוב דבקות. עוד אמר לו אז שסיים מחזור אחד של לימוד, וכעת מתחיל מחזור שני.
כך היה. בהתקרבו לכותל המערבי לתפילת ותיקין הסתלק הרב זצ"ל מן העולם. לאחר פטירתו הוציאה המשפחה לאור שני ספרים מסדרת ספרי ארץ ישראל. כעת עמלים להוציא מחדש את סדרת הספרים שכתב על התורה. כל מי שנפשו כמהה לגילוי מכמני פנימיות התורה ראוי שיטעם מן המים המפכים של משנת הרב לוריא, מים נובעים שהינם חלק מן הגילויים המובילים לגאולתנו השלמה במהרה.

הרב מנחם מקובר הוא ראש ארגון 'והראינו בבניינו' ורב מכללת אמונה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באייר תשע"ב, 4.5.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 במאי 2012, ב-גיליון אמור תשע"ב - 769, עולם הקבלה והחברה הישראלית, פרוייקטים ופולמוסים ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ויום אחד, אחרי 120, יספרו רבות על הרב המופלא ר' מנחם מקובר, שחיבר עולמות רבות כל כך בעומק ובהיקף, בעשייה ופעולה ודעה רחבה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: