הבו לנו עיתונות לא מצונזרת / ישראל לבקוביץ

העיתונות החרדית זקוקה לחופש. אתרים כמו 'בחרדי חרדים' הם הפתח לחופש הזה. הרהורים בעקבות פרשיית הסחיטה ב'בחדרי חרדים'

בעקבות פרשת הסחיטה באתר 'בחדרי חרדים' שאינה מניחה, נשמעו קריאות רבות להוריד את האתר מהרשת. אומר את האמת, לא אהבתי את הקריאות הצדקניות האלו, שדאגו גם לתאר את המצב כאילו "מגזר שלם נסחט". שאלו את האזרח החרדי הרגיל ברחוב – אף אחד לא הרגיש נסחט מ'בחדרי'. הרוב כלל אינו יודע על הפרשה.

סחיטה היא מעשה מכוער ונפשע, עניין למערכת אכיפת החוק, והאמת: גם לנסחטים בפרשה זו אינני רוחש כבוד רב, שכן אלו אנשי שוליים בעלי רמה ירודה שעסוקים בהתעשרות, בקנאה ובמריבות עם בני מינם.

אבל הקולות הקוראים לסגור את האתר, אם אינם מתחרים שרוצים לתפוס את הנתח העסקי המתפנה, הם אותם שרוצים להחזיר את החברה שלנו למצב שהיה לפני ש'הרעה החולה' הזאת, הכלב בלי השרשרת הזה, נולד. אלו אנשים שעדיפה להם תקשורת חרדית ממושמעת, כנועה וצייתנית, המזילה ריר לפי פקודה.

הדבר שחסר לנו כאוויר לנשימה הוא עיתונות חופשית. לקוראי מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' זה אולי נשמע כקלישאה חבוטה, אבל תאמינו לי שאין לכם מושג כמה זה קשה אצלנו. לא מיבעיא כשמדובר בעיתונים כמו 'המודיע' ו'יתד נאמן', היודעים את קונם ואבוס בעליהם, אלא אפילו עיתונים לא מפלגתיים, כגון 'משפחה', 'בקהילה' והשאר – אימת מפגיע עליהם, והם אינם מעִזים לצייץ.

פתח גיליון כלשהו של העיתונים האלו וראה את הקו האחיד והנצחי: 'שבחי גדולים' לעוסים לעייפה, שכבות עבות של 'מייק אפ' לכל החוליים, התפארות עצמית ילדותית ואינפנטילית, ובעיקר: התעלמות מוחלטת מכל מה שהביך, מביך, ואולי עשוי להביך. חשבו לרגע על העובדה שעיתונאי חרדי אינו יכול לכתוב 'ראיתי באינטרנט', שהרי דבר זה הוא מוקצה מחמת מיאוס. מכיוון שכך נאלצים כל העיתונים לשקר ללא הרף: מעתיקים כמויות עצומות מן האינטרנט, ולא יכולים לומר מה המקור, אפילו שמדובר בדברים כשרים לחלוטין. צריך לומר כמה משפיע הדבר על טוהר המידות?

אתרים כמו 'בחדרי חרדים' הצליחו לשבור את הקו הזה. אמנם לא לגמרי, אמנם רק באינטרנט, אמנם בעיקר תחת 'ניקים' אלמוניים, דבר שאינו מוסיף כבוד ואמינות, אבל לראשונה מאז פרוץ החברה החרדית קמה מדיה כתובה שאינה מטייחת, שאנשים יכולים לכתוב בה את העולה על לבם, ולא לשתוק או להצטרף למקהלת השקרים המתוזמרת. אסור לתת למנגינה הזאת להפסיק.

אנשים כמהים לשינוי המצב. הם רוצים חברה שתאפשר למידת מקצוע ופרנסה בכבוד, הם רוצים חברה שתאפשר להם לחיות כפי רצונם ודעתם מבלי לכפות עליהם את רצונותיה, ועוד דברים שונים. אני רוצה רק דבר אחד צנוע: אפשרות לבטא את דעותיי מבלי שאתחייב עליהן סקילה, שריפה, הרג וחנק. יאמר נא ישראל: האם זו בקשה כל כך גדולה?

אני תקווה (קלושה) שאי פעם ישתנה המצב, שיקומו עיתונים שיעזו לכתוב בלי מורא החברה עליהם, והטור הזה למשל יוכל להתפרסם בעיתון חרדי. אבל עד אז – אתרים כמו 'בחדרי חרדים', עם כל חסרונותיהם הלא פשוטים, נותרו המפלט ליחיד שהחברה סותמת את פיו ומחשבותיו ביד כבדה.

פורסמה ב-27 באפריל 2012, ב-גיליון אחרי מות - קדושים תשע"ב - 768, לא שחור-לבן / קולות מושתקים מן החברה החרדית ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. שבוע טוב, ישראל. אחרי כמה פיספוסים, הפעם קלעת.

    אבל שאלה לי אליך – עד מתי תלחם בטחנות רוח. הטרם תדע כי אבדה בני ברק? מתי תודה שזו חברה חולה, תרבות חולה ותאולוגיה חולה, שאין לה תקנה אלא אם תעבור מן העולם, כמו שעברה מן העולם חברת הצדוקים של ימי בית שני?

  2. ישראל לבקוביץ זה שם אמיתי? או גם ניק אלמוני?
    קשוט עצמך תחילה……

  3. שלום ישראל.

    יש דבר אחד שאני לא מבין, אם כל כך רע לך למה אתה לא עוזב? למה אתה נאחז בקרנות המזבח? הרי יש סגנונות דתיים אחרים וחברות דתיות אחרות שאתה יכול להיות שייך עליהם עם הדברים הטובים שאתה יכול לקחת מהחברה החרדית.

    האם זה בגלל השידוך של האחים שלך או המוסד לימודים שלהם? הרי אני מניח שהמשפחה שלך לא תנדה אותך.

  4. ישראל לבקוביץ.

    לנתי, ראשית, אני לא יכול לשבור את הלב למשפחה שלי ושל אשתי.
    שנית, במשך החיים אתה נקשר לסביבתך באלף ואחד חוטים, ואני לא מתכוון דווקא לרגשיים אלא אף לטכניים. לעזוב – פירושו לקרוע הכל ולהתחיל מחדש, וזה מאוד מאוד לא פשוט.

    • ישראל שלום

      אני אומנם לא מגיע מהחברה החרדית אך כצופה מהצד אני מכיר את המציאות ואני מבין את הקושי לעזוב

      אך בכל זאת אם יורשה לי להעיר:

      כשאדם בוחר לחיות בחברה כל שהיא -ויהיה זה מתוך אילוץ זה או אחר או כל סיבה טכנית אחרת-גם אם הוא לא מזדהה איתה הרי שלאותה חברה יש כללים ואורחות חיים שאנשי אותה חברה בחרו לחיות לפיהם ואדם שנכנס לחיים בחברה זו צריך להכיר את הביטוי "ברומא תתנהג כרומאי" ואל לו לצפות שבני אותה חברה ירקדו לפי חלילו

      כך שאם בחרת לחיות בחברה החרדית אז יש לזה מחיר ונראה לי שלזעום על אותה חברה שאתה בחרת להיות חלק ממנה[גם אם מסיבות של קושי לצאת וכיו"ב]נראה קצת מצחיק

      במיוחד לאור העובדה שכמו שנתי כתב לך יש ציבורים של שומרי מצוות שיכולים להוות אלטרנטיבות בשבילך ואין לך על מה להתלונן שכולם השתגעו

  5. ישראל היקר,
    כמי שמכיר ומוקיר מאוד אותך וכתיבתך, וכבעל תשובה שעומד על התפר בין העולמןת, אני שמח על ההזדמנות לשאול אותך מתוך סקרנות גדולה, את אחת השאלות הכי מנקרות בי מאז פתחנו את האתר ויהי אור.
    אני מבין היטב את תשובתך לנתי,
    " ראשית, אני לא יכול לשבור את הלב למשפחה שלי ושל אשתי.
    שנית, במשך החיים אתה נקשר לסביבתך באלף ואחד חוטים, ואני לא מתכוון דווקא לרגשיים אלא אף לטכניים. לעזוב – פירושו לקרוע הכל ולהתחיל מחדש, וזה מאוד מאוד לא פשוט."

    אני מבין שזה לא פשוט, אני מכיר מספיק את המבנה החולני של החברה החרדית, כדי לומר לך שאני בהחלט מבין שזה כלל לא פשוט. אבל עדיין, בכ"ז ולמרות הכל, כשאני חושב על ההתנהלות היומיומית של חרדים כמוך, החושבים דבר אחד ולאורך כל היום נאלצים לשחק בדיוק הפוך ממה שהם חושבים ומאמינים, זה נראה לי משא כה כבד, במיוחד לאנשים רגישים לאמת, כפי שהרדאר שלי קולט אותך מתוך מאמריך המרתקים, שזה נראה לי בלתי אפשרי לחלוטין, להעביר את המסע שלנו עלי אדמות כשכל חייך אתה חי בתחפושת, ובחשש תמידי פן ידעו ויחשפו מי אתה ומה אתה באמת. אותו אתה שהוא באמת אתה.במקום לשאת בגאון ולהיות גאה במי שאתה, אתה חי בחשש תמידי שמא יחשפו את אותו אתה.

    מי כמוך יודע עד כמה החברה החרדית היא חולנית, עצם העובדה שאדם רגיש וחריף כמוך מרגיש אנוס לחיות בתחפושת, היא הדוגמא הממחישה יותר מכל עד כמה היא חולה, חודרנית, מאיימת, צבועה ומסוכנת, לכן למרות שאני מבין היטב למה אתה מתכוון בתשובתך לנתי, עדיין אני לא מבין כלום.

    אנשים, ולא רק חרדים, קשורים באלף ואחד חוטים לחברה והסביבה בה הם גדלו, ובכ"ז על הרבה הרבה פחות הם מהגרים לארצות אחרות, משנים אורח חיים, מחליפים תרבויות וכו'.
    אני מבין שסד הלחצים בחברה החרדית הוא הרבה יותר חזק, אבל היא הנותנת את הסיבה למה כן לשנות לחברה אחרת. החופש להיות מי שאתה וגאה להיות במה שאתה, זה התנאי הבסיסי לחירות, איך אפשר להעביר את ה 120 שנה, בלי הלהריש יום אחד את התנאי הבסיסי לחירות?

    לדעתי יש פה משהו שלא קשור לרמת האינטלגנציה של האדם, אלא לרמת החרדה שהחברה החרדית נטעה בו משחר ילדותו. אנשים שכל חייהם חיו רק ברמת התאורייה והאות הכתובה שבתוך החממה, הם בדרך כלל אמורים להיות אינטלגנטים להפליא. אבל באדם יש כמה קומות ולא רק הראש. אכן הראש צריך להיות בראש הקומה, אבל אם הקומה של הראש היא גדולה מאוד ושאר הקומות קטנות והכי חמור מנותקות מהראש, אין ערך רב בסיומו של יום גם לראש הגדול.
    וזה מה שחיים תיארוטים בתוך חממה עושים, הם מסרסים את אומץ הלב של האדם מלעשות את השינויים ההכרחיים. יש עוד רבות להאריך ועיין במאמר אפקט החממה באתר ויהי אור
    http://www.y-or.co.il/blog/2011/07/20/%d7%90%d7%a4%d7%a7%d7%98-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%9e%d7%94/

    וכן בעצור כאן מחליטים:
    http://www.y-or.co.il/blog/2011/07/26/%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d/

    חשוב לי לברר את הנושא הזה, דווקא עם אנשים כמוך, שאני מעריך מאוד את אומץ ליבם לחשוב באופן חריג, מהחינוך הדורסני של תו התקן. זה כשלעצמו הרבה מאוד בעיני. כשאני משווה אותך לחרדי הממוצע, שגיהצו את מוחו לגמרי, והוא אפילו חושש לחשוב על פי צו מצפונו בניגוד לגדוליים, אתה בעל אומץ לב רב מאוד בעיני.
    אבל לשנות אורח חיים באופן מוצהר, בניגוד לעיוותים בחברה שגדלת בה, זה סיפור אחר לחלוטין. זה דורש אומץ לב מסוג אחר לחלוטין.
    ומעניין אותי מאוד לשמוע את דעתך בנושא

  6. זה צריך להיות בעיתון עצמו, לא באתר…

להגיב על מנחם לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: