ישראל היקר,
כמי שמכיר ומוקיר מאוד אותך וכתיבתך, וכבעל תשובה שעומד על התפר בין העולמןת, אני שמח על ההזדמנות לשאול אותך מתוך סקרנות גדולה, את אחת השאלות הכי מנקרות בי מאז פתחנו את האתר ויהי אור.
אני מבין היטב את תשובתך לנתי,
" ראשית, אני לא יכול לשבור את הלב למשפחה שלי ושל אשתי.
שנית, במשך החיים אתה נקשר לסביבתך באלף ואחד חוטים, ואני לא מתכוון דווקא לרגשיים אלא אף לטכניים. לעזוב – פירושו לקרוע הכל ולהתחיל מחדש, וזה מאוד מאוד לא פשוט."

אני מבין שזה לא פשוט, אני מכיר מספיק את המבנה החולני של החברה החרדית, כדי לומר לך שאני בהחלט מבין שזה כלל לא פשוט. אבל עדיין, בכ"ז ולמרות הכל, כשאני חושב על ההתנהלות היומיומית של חרדים כמוך, החושבים דבר אחד ולאורך כל היום נאלצים לשחק בדיוק הפוך ממה שהם חושבים ומאמינים, זה נראה לי משא כה כבד, במיוחד לאנשים רגישים לאמת, כפי שהרדאר שלי קולט אותך מתוך מאמריך המרתקים, שזה נראה לי בלתי אפשרי לחלוטין, להעביר את המסע שלנו עלי אדמות כשכל חייך אתה חי בתחפושת, ובחשש תמידי פן ידעו ויחשפו מי אתה ומה אתה באמת. אותו אתה שהוא באמת אתה.במקום לשאת בגאון ולהיות גאה במי שאתה, אתה חי בחשש תמידי שמא יחשפו את אותו אתה.

מי כמוך יודע עד כמה החברה החרדית היא חולנית, עצם העובדה שאדם רגיש וחריף כמוך מרגיש אנוס לחיות בתחפושת, היא הדוגמא הממחישה יותר מכל עד כמה היא חולה, חודרנית, מאיימת, צבועה ומסוכנת, לכן למרות שאני מבין היטב למה אתה מתכוון בתשובתך לנתי, עדיין אני לא מבין כלום.

אנשים, ולא רק חרדים, קשורים באלף ואחד חוטים לחברה והסביבה בה הם גדלו, ובכ"ז על הרבה הרבה פחות הם מהגרים לארצות אחרות, משנים אורח חיים, מחליפים תרבויות וכו'.
אני מבין שסד הלחצים בחברה החרדית הוא הרבה יותר חזק, אבל היא הנותנת את הסיבה למה כן לשנות לחברה אחרת. החופש להיות מי שאתה וגאה להיות במה שאתה, זה התנאי הבסיסי לחירות, איך אפשר להעביר את ה 120 שנה, בלי הלהריש יום אחד את התנאי הבסיסי לחירות?

לדעתי יש פה משהו שלא קשור לרמת האינטלגנציה של האדם, אלא לרמת החרדה שהחברה החרדית נטעה בו משחר ילדותו. אנשים שכל חייהם חיו רק ברמת התאורייה והאות הכתובה שבתוך החממה, הם בדרך כלל אמורים להיות אינטלגנטים להפליא. אבל באדם יש כמה קומות ולא רק הראש. אכן הראש צריך להיות בראש הקומה, אבל אם הקומה של הראש היא גדולה מאוד ושאר הקומות קטנות והכי חמור מנותקות מהראש, אין ערך רב בסיומו של יום גם לראש הגדול.
וזה מה שחיים תיארוטים בתוך חממה עושים, הם מסרסים את אומץ הלב של האדם מלעשות את השינויים ההכרחיים. יש עוד רבות להאריך ועיין במאמר אפקט החממה באתר ויהי אור
http://www.y-or.co.il/blog/2011/07/20/%d7%90%d7%a4%d7%a7%d7%98-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%9e%d7%94/

וכן בעצור כאן מחליטים:
http://www.y-or.co.il/blog/2011/07/26/%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d/

חשוב לי לברר את הנושא הזה, דווקא עם אנשים כמוך, שאני מעריך מאוד את אומץ ליבם לחשוב באופן חריג, מהחינוך הדורסני של תו התקן. זה כשלעצמו הרבה מאוד בעיני. כשאני משווה אותך לחרדי הממוצע, שגיהצו את מוחו לגמרי, והוא אפילו חושש לחשוב על פי צו מצפונו בניגוד לגדוליים, אתה בעל אומץ לב רב מאוד בעיני.
אבל לשנות אורח חיים באופן מוצהר, בניגוד לעיוותים בחברה שגדלת בה, זה סיפור אחר לחלוטין. זה דורש אומץ לב מסוג אחר לחלוטין.
ומעניין אותי מאוד לשמוע את דעתך בנושא