בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם / רפאל מלכא

אל תתערב בחוקי הבריאה

באחד מטיוליי במדבר סיני התעקשתי ללכת ולראות במו עיניי את מה שידעתי מראש שיעורר את סלידתי. המדובר הוא באחד מהרי הגרניט הכהים, שאמן כלשהו החליט לצבוע אותו בוורוד. הוא טס מעל ההר הלוך וחזור עם מכל צבע, שאותו שפך על סלעי ההר, עד שנתכסה כולו. אודה על האמת, המראה אכן מדהים, אלא שהוא מעורר סלידה, בעיקר בשל המגלומניות הגלומה במעשה. מי הוא זה שהשיאו לבו לשנות את מה שבורא העולם יצר? האומנם חסרה בעיניו הבריאה משהו שיצירתו באה להשלים? שלא לדבר על הפגיעה בטבע, בחי ובצומח.

בפרשת קדושים אנו מצווים (ויקרא יט, יט): 'אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ'. רש"י כולל את מצוות כלאיים בין החוקים שהינם 'גזרת מלך שאין טעם לדבר', ואף על פי כן עלינו לקבלם ולהישמר שלא לעבור עליהם. גישתו של הרמב"ן שונה. הוא מבדיל בין מצוות כלאי הבגד שלא נגלה לנו טעמה, ובין מצוות כלאי השדה והכרם וכלאי הבהמה, שלהן טעם מובן.

הטעם שמביא הרמב"ן לאיסור כלאיים היא משום שבמעשה זה 'משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות'. עולם על מילואו ברא הקב"ה, ובו כל פרט ופרט מחושב ומדוקדק, ועל כן אם ייגרע ממנו משהו (בעל חיים שנכחד) או יתווסף בו משהו (תוצר כלאי בהמה) הרי שנפגמה שלמותו. יסוד זה, אם נרצה או לא, הוא הבסיס למושגים המודרניים של שמירת טבע ואיכות הסביבה.

בקיבוץ להב שבנגב נעשה ניסיון להכליא בין יעל נובי (זה המקפץ על מצוקי מדבר יהודה) ובין העז, קרובת משפחתו. המטרה הייתה להשביח את הבשר למאכל (בשרו של היעל משובח יותר) מבלי לוותר על נוחות הביות (העז נוחה לביות). החל משנת 1981 הוחל בטיפוח עדר קטן של מה שקיבל את השם יעז, אלא שהתעורר חשש שהטיפול ביצור הכלאיים הזה כרוך בסכנת הידבקות במחלת הברוצלוזיס (מחלה הנגרמת על ידי חיידקים, ופוגעת בלב, במוח ובעצמות), מה שהביא להשמדתו של העדר בהוראת הרשויות.

תוצר הכלאיים המפורסם ביותר – הפרד, שהוא זיווג של חמור עם סוסה (או של אתון וסוס) הוא בכלל עקר. אם תרצו, הרי לכם מנגנון הגנה של הטבע מפני התערבות בחוקיו, או במילים אחרות (מפירוש הרמב"ן) – 'פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל'. אם תשאלו אותי, הרי שגם יצירתו של האמן צובע ההרים בסיני היא 'דבר נמאס', וחבל מאוד שלא גם 'בטל'.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באייר תשע"ב, 27.4.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 באפריל 2012, ב-גיליון אחרי מות - קדושים תשע"ב - 768 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: